בס”ד
בֹּקֶר טוֹב וּמְבֹרָךְ
אֲנַחְנוּ צוֹעֲדִים בִּמְהִירוּת מֵחַג לְחַג . מִיּוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת.
בְּעוֹד בְּיוֹם כִּפּוּר אָמְנָם הָיִינוּ בְּשִׂמְחָה עַל כַּפָּרַת הָעֲווֹנוֹת אַךְ הִיא הָיְתָה מְהוּלָה בְּצַעַר. שֶׁהִצְטַעַרְנוּ עַל כָּךְ שֶׁעָשִׂינוּ שֶׁלֹּא כְּמִצְוַת ה’.
לְעֻמַּת זֹאת עַל סֻכּוֹת נֶאֱמֶרֶת מִצְוָה מְיֻחֶדֶת “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ”.
הַמִּלָּה “אַךְ” בָּאָה לְמַעֵט. לוֹמַר שֶׁנִּהְיֶה רַק שְׂמֵחִים לְלֹא תַּעֲרֹבֶת שֶׁל צַעַר כְּלָל.
לֹא מְעַט מִגְּדוֹלֵי עוֹלָם נָהֲגוּ לוֹמַר כִּי זוֹ מִצְוָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר.
כֵּיוָן שֶׁבְּכָל פַּעַם יֵשׁ מְאֹרָע כָּלְשֶׁהוּ שֶׁפּוֹגֵם בְּשִׂמְחָה. אִם זֶה יְרִידַת הַגֶּשֶׁם בְּסֻכּוֹת. אוֹ אֲפִלּוּ דְּבָרִים קְטַנִּים , חַם , צָפוּף שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מְרִיבוֹת וְכַדּוֹמָה.
אֵיךְ מַצְלִיחִים לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ בִּשְׁלֵמוּת?
וּבְבֵאוּר עַל פִּי סִפּוּר:
אָדָם עָנִי קָנָה כַּרְטִיס לוֹטוֹ.
הוּא חִכָּה בְּקֹצֶר רוּחַ לַהַגְרָלָה וּמִיָּד בְּהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה רָץ לִבְדֹּק אֶת כַּרְטִיסוֹ בְּדוּכַן הַפַּיִס הַקָּרוֹב.
לַמְרוֹת שֶׁבְּכָל הַפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת שֶׁנִּסָּה אֶת מַזָּלוֹ , לֹא זָכָה.
לְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה בְּהַגְרָלָה זוֹ זָכָה אוֹתוֹ עָנִי בַּפְּרָס הַשֵּׁנִי בַּלּוֹטוֹ שֶׁגַּם הוּא הָיָה מְכֻבָּד בְּיוֹתֵר.
הוּא שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וּבִקֵּשׁ לִבְדֹּק זֹאת שׁוּב וָשׁוּב.
כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס הִפְנָה אוֹתוֹ בַּעַל הַדּוּכָן לְמִשְׂרָדִים הָרָאשִׁיִּים שֶׁל מִפְעַל הַפַּיִס שָׁם יְקַבֵּל אֶת הַהַמְחָאָה.
בֵּרוּר קָצָר הֶעֱלָה אֶת מִסְפַּר קַו הָאוֹטוֹבּוּס עָלָיו הוּא נִדְרָשׁ לַעֲלוֹת עַל מְנַת לְהַגִּיעַ לְמִשְׂרְדֵי הַפַּיִס.
הוּא מַמְתִּין בַּתַּחֲנָה כְּשֶׁלִּבּוּ עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.
יוֹם חַם וְהוּא מַמְתִּין בַּתַּחֲנָה זְמַן רַב . וְהִנֵּה מַגִּיעַ אוֹטוֹבּוּס כַּאֲשֶׁר עָלָיו מִתְנוֹסֵס מִסְפַּר הַקַּו שֶׁהוּא צָרִיךְ.
לְמַרְבֵּה הַצַּעַר הָאוֹטוֹבּוּס עָמוּס לַחֲלוּטִין וְלֹא עוֹצֵר בַּתַּחֲנָה.
בְּתֹם הַמְתָּנָה שֶׁל חֲצִי שָׁעָה נוֹסֶפֶת מַגִּיעַ אוֹטוֹבּוּס.
הָאוֹטוֹבּוּס עוֹצֵר אַךְ גַּם הוּא מָלֵא וּמִיּוֹדְעֵנוּ נֶאֱלַץ לְהִדָּחֵף בֵּין הָאֲנָשִׁים. צָפוּף וּמַחֲנִיק, אַךְ לִבּוֹ מָלֵא שִׂמְחָה.
לְפֶתַע נוֹסֵעַ דּוֹרֵךְ עַל רַגְלוֹ בְּלִי מֵשִׂים וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה , מִיּוֹדְעֵנוּ מְקַבֵּל זֹאת בַּהֲבָנָה וְלֹא מִתְיַחֵס כְּלָל לַכְּאֵב בָּרֶגֶל.
מַדּוּעַ ?
אֵיךְ הוּא מַצְלִיחַ לִהְיוֹת שַׂמֵּחַ לַמְרוֹת הַחֹם , הַהַמְתָּנָה הַמְּמֻשֶּׁכֶת, הַמַּחְנָק, הַצְּפִיפוּת וְהַכְּאֵב?
הַתְּשׁוּבָה הִיא כִּי הָעִקָּר שֶׁעוֹמֵד כָּרֶגַע בְּרֹאשׁוֹ הוּא הַהַמְחָאָה הַמַּמְתִּינָה לוֹ בְּמִשְׂרְדֵי הַפַּיִס .
הַכֹּל מִתְגַּמֵּד לְעֻמָּתָהּ.
כָּךְ עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הָעִקָּר שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּב”ה
אַחַת מֵאִמְרוֹת הַכָּנָף הַמְּפֻרְסָמוֹת הַמַּעֲלָה חִיּוּךְ הִיא כִּי סֻכּוֹת הוּא “זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ”.
כִּי יוֹשְׁבִים בְּסֻכָּה שֶׁאֵינָהּ מְבֻדֶּדֶת וְשׁוֹמְעִים אֶת הַצְּעָקוֹת בְּסֻכַּת הַשְּׁכֵנִים מִיָּמִין וְאֶת הַנְּחִירוֹת מִסֻּכַּת הַשָּׁכֵן מִשְּׂמֹאל. וְאָז מַרְגִּישִׁים כַּמָּה טוֹב אֶצְלֵנוּ.
אָמְנָם , הָעִנְיָן הוּא כַּמּוּבָן לִהְיוֹת מְמֻקָּדִים וּמְרֻכָּזִים בָּעִקָּר.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וְחַג שָׂמֵחַ
