בס”ד
שָׁלוֹם וּבְרָכָה
בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת אמור נֶאֱמַר “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו”.
מַדּוּעַ הַתּוֹרָה כּוֹפֶלֶת אֶת דְּבָרֶיהָ? פַּעַם אֱמֹר וּפַעַם נוֹסֶפֶת וְאָמַרְתָּ?
שְׁאֵלָה זוֹ נִשְׁאֶלֶת כְּבָר ע”י חָזָ”ל בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת קי”ד ע”א. וְשָׁם עָנוּ וְאָמְרוּ “אֱמֹר, וְאָמַרְתָּ, לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל קְטַנִּים”.
וְכֵן הֵבִיא רָשִׁ”י עַל הַחֻמָּשׁ.
וּפֵרֵשׁ רָשִׁ”י שֵׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ : “אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ שְׁתֵּי אֲמִירוֹת הַלָּלוּ, לָמָּה לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל קְטַנִּים, שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ”.
וְלִכְאוֹרָה, מַדּוּעַ שׁוֹנֶה עִנְיָן זֶה מִכָּל עִנְיַן הַחִנּוּךְ הָרָגִיל. מַדּוּעַ צָרִיךְ לְצַיֵּן זֹאת בְּנִפְרָד?
וְהָעוֹלֶה הוּא כִּי הַתּוֹרָה מְבָאֶרֶת לָנוּ אֶת שֹׁרֶשׁ מַצּוֹת הַחִנּוּךְ.
וּנְבָאֵר.
כָּל אָדָם נוֹלַד בָּעוֹלָם עִם נְשָׁמָה הַחֲצוּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהִיא חֵלֶק אֶלוֹקַ מִמַּעַל.
כֵּיוָן שֶׁהַמַּטָּרָה בְּעוֹלָם הִיא לְהָבִיא לִידֵי בִּטּוּי אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה (אִם הוּא נִבְרָא , בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ לְעוֹלָם) הָאָדָם מְחַפֵּשׂ לִהְיוֹת יִחוּדִי.
לִהְיוֹת שׁוֹנֶה וּמְיֻחָד.
הַקֹּשִׁי הָעִקָּרִי שֶׁל הָאָדָם הוּא כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ בָּא לִידֵי בִּטּוּי וְהוּא נֶחֱשָׁב חֵלֶק מָה”עֵדֶר”.
לְפִיכָךְ , אֲנָשִׁים עוֹשִׂים דְּבָרִים מְיֻחָדִים וְאַף מְשֻׁגָּעִים כְּדֵי לִיצֹר לְעַצְמָם בִּדּוּל מֵהַסְּבִיבָה.
אַךְ זוֹ אֵינָהּ הַדֶּרֶךְ.
הַדֶּרֶךְ הִיא לְחַנֵּךְ אֶת הַיְּלָדִים מִתְּחִלָּה לָדַעַת אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהֶם וְאֶת הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁקַּיֶּמֶת בָּהֶם מִתְּחִלָּה.
לֹא צָרִיךְ לְהִסְתַּפֵּר בְּאֹפֶן מוּזָר אוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּאֹפֶן מוּזָר אוֹ לְהַצִּיג אֶת הַגּוּף אוֹ אֶת הַנְּטִיָּה הָאִישִׁית לְרַאֲוָה עַל מְנַת לִהְיוֹת יִחוּדִי.
הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יֶלֶד שֶׁל כֹּהֵן נוֹלַד, מִתְּחִלָּה הוֹרָיו צְרִיכִים לְהַזְכִּיר לוֹ כִּי הוּא מְיֻחָד . יֵשׁ לוֹ תַּפְקִיד בַּעֲבוֹדַת ה’. הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָגַעַת בְּכָל דָּבָר כְּמוֹ כָּל אֶחָד.
וְכָךְ אָנוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לִרְזוּלֶצְיוֹת שׁוֹנוֹת.
עֶצֶם זֶה שֶׁהָאָדָם נוֹלַד לְמִשְׁפָּחָה מְסֻיֶּמֶת כְּבָר יִחוּדִי.
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם הוּא יְהוּדִי, יֵשׁ לוֹ תַּפְקִיד יִחוּדִי בָּעוֹלָם.
וְעַל כָּךְ אָנוּ מְבָרְכִים “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי”.
כָּל אָדָם לְפִי שִׁבְטוֹ , יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ וּמָסֹרֶת יִחוּדִית.
וְכָל אָדָם לְפִי תְּכוּנוֹת נַפְשׁוֹ, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק יִחוּדִי בַּתּוֹרָה.
וּכְפִי שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים “וְתֶן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ”.
וְכָתוּב בְּצַוָּאַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס כִּי אֵין אָדָם שֶׁיָּכוֹל לָקַחַת אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם הָאַחֵר בַּתּוֹרָה.
אִם מִגִּיל צָעִיר הַיֶּלֶד לוֹמֵד עַל הַמַּעֲלוֹת וְהַיִּחוּדִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ,הוּא לֹא צָרִיךְ אַחַר כָּךְ “לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ”.
זוֹהִי הַהַנְחָיָה הַתּוֹרָנִית לְמִצְוַת הַחִנּוּךְ.
וּכְכָל שֶׁנַּתְחִיל מֻקְדָּם יוֹתֵר, כָּךְ יִיטַב.
סִפֵּר לִי אַבְרֵךְ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שֶׁלָּמַד אֶצְלִי בַּכּוֹלֵל. כִּי אֶת חֲזָרָתוֹ בִּתְשׁוּבָה הוּא חַיָּב לְדָלַאי לָמָה.
וְכָךְ הוּא מְסַפֵּר: ” גָּדַלְתִּי בְּמִשְׁפָּחָה חִלּוֹנִית סְטַנְדַּרְטִית. קְצָת פוֹלְקְלוֹר יְהוּדִי וְכַדּוֹ’. מֵעוֹלָם לֹא יִחַסְתִּי לְדָת חֲשִׁיבוּת מֵעֵבֶר לְתַרְבּוּת הַחֲגִיגוֹת.
לָמַדְתִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר. סִיַּמְתִּי כְּחָנִיךְ מִצְטַיֵּן וְהִתְגַּיַּסְתִּי לִיחִידָה קְרָבִית מְאוֹד.
שֵׁרַתְתִּי בַּאֲזוֹרֵי לְחִימָה . רָאִיתִי נִסִּים אַךְ לֹא יִחַסְתִּי לָהֶם חֲשִׁיבוּת. אַחֲרֵי הַצָּבָא כְּמוֹ הַרְבֵּה מְאוֹד חַיָּלִים מְשֻׁחְרָרִים יָצָאתִי “לְנַקּוֹת אֶת הָרֹאשׁ” בַּמִּזְרָח הָרָחוֹק. חִפַּשְׂתִּי אֶת עַצְמִי.
עָבַרְתִּי מִמִּנְזָר לַמִּנְזָר וּמֵאֵזוֹר לְאֵזוֹר. חַשְׁתִּי אֶת הָרוּחָנִיּוּת , אַךְ נַפְשִׁי לֹא הָיְתָה רְגוּעָה.
הֶחְלַטְתִּי כִּי אַגִּיעַ לִלְמֹד אֵצֶל הַמָּקוֹר. הַדַּלַּאי לְמָה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
אַחֲרֵי חֳדָשִׁים וּמַאֲמַצִּים מְרֻבִּים הִצְלַחְתִּי לְהִתְקַבֵּל לִפְגִישָׁה אֵצֶל הַדַּלַּאי לְמָה.
הִתְכּוֹנַנְתִּי כְּכָל יָכֹלְתִּי לַפְּגִישָׁה הַמְּתֻכְנֶנֶת.
לְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה, כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְתִּי וְהַדַּלַּאי לָמָּה רָאָה אוֹתִי לָרִאשׁוֹנָה, הוּא פּוֹנֶה אֵלַי וְשׁוֹאֵל “אַתָּה לֹא יְהוּדִי?”.
הָיִיתִי מֻפְתָּע מְאוֹד וְהִנְהַנְתִּי בְּרָאשֵׁי.
וְאָז הַדַּלַּאי לָמָּה אוֹמֵר לִי בִּתְמִיהָה “אַתָּה בָּא לִלְמֹד אֶצְלִי?! הֲלֹא אֶצְלְכֶם מָצוּי הַכֹּל. אַתֶּם מֶרְכַּז הָעוֹלָם”.
הַדַּלַּאי לְמָה עוֹרֵר בִּי אֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁלִּי כִּיהוּדִי.
פְּלִיאָתוֹ גָּרְמָה לִי לִנְסֹעַ חֲזָרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהִכָּנֵס לַיְּשִׁיבָה עַל מְנַת לַחֲקֹר אֶת הַיַּהֲדוּת.
וְכָךְ תּוֹךְ יָמִים סְפוּרִים חָזַרְתִּי לְיִשְׂרָאֵל. לָבוּשׁ בִּבְגָדִים בּוּדְהִיסְטִים וְעִם רַעֲמַת שֵׂעָר עֲנָקִית.
נִכְנַסְתִּי כָּךְ לִישִׁיבָה שֶׁל חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה שֶׁהָיוּ מַסְפִּיק חֲכָמִים לֹא לְהָעִיר לִי עַל כָּךְ. תּוֹךְ זְמַן קָצָר הֵבַנְתִּי כִּי אֵין צֹרֶךְ לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים בּוּדְהִיסְטִיִּים עַל מְנַת לִהְיוֹת מְיֻחָד.
הֶחְלַפְתִּי אֶת הַלְּבוּשׁ וְהִסְתַּפַּרְתִּי. וְאַחַר כָּךְ מָצָאתִי אֶת אִשְׁתִּי שֶׁעָבְרָה תַּהֲלִיךְ דּוֹמֶה מְאוֹד לְשֶׁלִּי.
בָּרוּךְ ה’ שֶׁאֲנִי כָּאן . אַךְ אִם רַק הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵרֹאשׁ מָה זֶה שֶׁאֲנִי יְהוּדִי, לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲבֹר אֶת כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעָבַרְתִּי”.
לְסִכּוּם: תִּמְצְאוּ אֶת הַיִּחוּדִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבִפְרָט בִּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
וּתְיַדְּעוּ אוֹתָם עַל כָּךְ.
כָּךְ תְּגַדְּלוּ אוֹתָם בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
