בס”ד
שלום וברכה
בתחילת הפרשה נאמר ” הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב.”
יש כאן תיאור דואלי (דו פרצופי) של היחס של המקבל את דברי ה’
מחד נאמר “יערוף כמטר” – עריפה , לשון קשה . כמטר שיורד בעוצמה .
מאידך “תזל כטל” – נוזל , לשון קלה ורכה. כטל שבקושי רואים ומצטבר בעדינות.
איך הדברים מובנים?
יש כאן שני ביטויים שונים המתיחסים לדברים.
האחד הוא “לקחי” – לקח ,לשון לימוד מוסר.
השני הוא “אמרתי” – אמירה, לשון נעימה.
הדברים מתייחסים לשני מישורים בחינוך.
האחד הוא ענין המוסר – לפעמים צריך להציב גבולות בצורה מאוד חזקה ויציבה.
והשני הוא החינוך הקבוע – הקניית הערכים היומיומית.
התורה המשילה אותם לסוגים שונים של השקיה כי האדם נמשל לעץ השדה.
יש כאן אמירה חשובה וחזקה מאוד כי כפי שהעץ אינו מסתפק בטל בלבד או במטר בלבד, אלא צריך את שניהם. כך הילד זקוק לשתי הבחינות.
ומן המשל נלמד לנמשל.
כפי שהטל נמשך כל השנה , גם בקיץ . והוא עיקר גידול הצמח. כך הקנית הערכים צריכה להיות באופן יומיומי באמצעות ההתנהגות של ההורים, הדיבור שלהם. הנושאים הנידונים בבית וכדומה.
וכפי שהטל נוצר לאט לאט ולא רואים אותו בתחילה. אלא רק בסוף נוצרים אגלי טל. כך הלימוד באופן זה אינו ניכר מיד אלא בונה תשתית שניכרת לאורך זמן.
לעומת זאת המטר מגיע רק בתקופת החורף ולפרק זמן קצר. וקיימת הפסקה בין מטר למשנהו. אך השפעתו נשארת לאורך זמן.
כך הצבת הגבולות נעשית רק בעת הצורך בלבד. ואמורה להיות קצרה ביותר וברורה.
כאשר מציבים גבול באופן לא מוחלט, אזי אין תועלת . והסמכות ההורית נפגעת.
שימוש קבוע בהצבת גבולות הופך אותם ללא אפקטיביים.
אריאל וחנה הוזמנו ע”י המורה של ביתם הלומדת בכיתה ב לשיחה בעקבות התנהגותה של ביתם .
לטענת המורה ביתם אינה מתנהגת כראוי ואינה מתנהלת לפי ההוראות של המורה.
כאשר שוחחו עם הבת התברר כי המורה כל העת מציבה גבולות נוקשים.
מכיוון שהמורה עסוקה אך ורק בהצבת גבולות, היא נתפסת בעיני הבנות כפחות מחנכת ויותר אחראית משמעת.
בשלב מסוים נקעה נפש הבת מההוראות והציווים החוזרים ונשנים והיא הפסיקה להתייחס.
מורה מסוג זה מחטיאה את מטרתה . תפקיד המורה הוא לחנך ולהורות ולא להיות שוטר.
כאשר נתקלים בשוטר שוב ושוב על כל צעד ושעל, רמת ההרתעה מפניו יורדת. והוא הדין כאן.
מורה אמור להיות אדם שיכול להנחיל לילדים ערכים. באמצעות הסברה ולמידה חווייתית שתטמיע בהם את הערכים.
אם ילד ילמד ערך של כיבוד הורים ומורים באמצעות למידה, סיפורים , פרסים , דוגמאות מעשיות. ובפרט באמצעות דוגמא אישית. ממילא לא יזדקקו כל כך להתמודד עם הפרות משמעת. הילד יבין כי זה לא מתאים למצופה ממנו.
כל אדם בכלל, וכל ילד בפרט, מעוניין להיות טוב.
אם הוא יקבל זאת בצורה טובה ורגועה, הוא לא יחפש דרך שלילית .
שבת שלום ומבורך.
