פרשת משפטים
מה יכול לגרום דבור של שקר
שמות פרק כג פסוק ז (פרשת משפטים)
נאמר בפרשתנו מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע (פ”כג פסוק ז)
לכאורה, מה הקשר בין שני האיסורים הללו, שהתורה הסמיכה אותם אחד לשני “שקר” “והריגת צדיק”?
מיישבים המפרשים על פי הסיפור בגמרא מסכת בסנהדרין (דף צ”ז.):
היה יישוב שנקרא ‘קושטא’ בלשון חז”ל, ובלשוננו “אמת ” -כך קראו ליישוב. מדוע קראו ליישוב אמת? הגמרא אומרת משום שאנשי המקום נזהרו בכל מאודם לא להוציא דבר שקר מפיהם, וזכו שאף אחד מבני היישוב לא נפטר לפני זמנו טרם עת צעיר, אלא רק זקן.
והנה יום אחד הגיע ליישוב הנ”ל שנקרא” קושטא”, רב גדול שקראו לו “טביומי” לחפש לו שידוך ואכן הוא נפגש שם עם אשה מתושבי המקום ונשא אותה לאישה, ולאחר זמן נולדו להם שני ילדים.
יום אחד בערב שבת קודש בעת שנכנסה האשה להתרחץ לכבוד שבת, באה שכנתה ודפקה בביתה ופתח לה את הדלת, בעלה רב טביומי, שאלה השכנה האם אשתו של רב טביומי נמצאת?
רב טביומי, חש כנראה שלא בנוח לומר שאשתו מתרחצת כעת, ואמר שאינה בבית. מספרת הגמרא שמיד שני ילדיו של רב טביומי נפטרו.
לאחר מסע ההלוויה אנשי קושטא הזדעזעו מהמקרה שלא היה רגיל כלל בעירם שצעירים נפטרים בעירם וכל שכן ילדים קטנים, והחלו לחקור מדוע אירע דבר כזה נורא. לאחר שנודע להם האמת מרב טביומי שהוא שיקר לשכנה משום בושה, תושבי העיר באו לרב טביומי ובקשוהו שיעזוב את העיר, שלא לגרות כאן את מלאך המוות, רח”ל.
רואים מכאן דבר נורא. לפעמים אדם יכול להיות נקי וצדיק, ילדים קטנים שלא טעמו טעם חטא, אך חוסר זהירות ב”מדבר שקר תרחק”, עלול, ח”ו, לגרום לכך שנקי וצדיק נהרגו, רח”ל.
ועל זה בלבד התורה הזהירה היזהר בדברך: “מדבר שקר תרחק”, שלא תגרום ל”ונקי וצדיק אל תהרוג”. (מספר תורה מסיני פרשת משפטים).
