אור החיים הקדוש פרשת תרומה

בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּרוּמָה.

שֵׁמוֹת כה, ב : “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.”

רָשִׁ”י הַקָּדוֹשׁ: “וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה” – לִי לִשְׁמִי.
“תְּרוּמָה” – הַפְרָשָׁה יַפְרִישׁוּ לִי מִמָּמוֹנָם נְדָבָה.
“יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ” – לְשׁוֹן נְדָבָה וְהוּא ל’ רָצוֹן טוֹב פיישנ”ט (בְּלַעַ”ז גֶּעשִׁענְק).
“תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ג’ תְּרוּמוֹת אֲמוּרוֹת כָּאן א’ תְּרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם הָאֲדָנִים כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּאֵלֶּה פְּקוּדֵי וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּזְבֵּחַ בָּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת לְקֻפּוֹת לִקְנוֹת מֵהֶן קָרְבָּנוֹת צִבּוּר וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן נִדְבַת כָּל אֶחָד וְא’ י”ג דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בְּעִנְיַן כֻּלָּם הֻצְרְכוּ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אוֹ לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בָּהֶם”.

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ: “מֵאֵת כָּל אִישׁ וְגֵו’. אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר כִּי בְּאִישׁ שֶׁיּוֹדְעִים בּוֹ שֶׁהוּא נְדִיב לֵב לֹא יַכְנִיסוּהוּ בְּמִשְׁפַּט הַהַעֲרָכָה לָדַעַת מָה יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ . כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻחְזָק כִּי לִבּוֹ נָדִיב יִקְּחוּ מִמֶּנּוּ אֶת אֲשֶׁר יָבִיא. כִּי וַדַּאי שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא עַצְמוֹ שֶׁזֶּה הוּא יְכָלְתּוֹ וְאֶת זוֹ אַצְדִּיק שֶׁהוּא תְּרוּמָתִי הִצְרִיךְ לָתֵת כְּאָמְרוֹ אֶת תְּרוּמָתִי. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה לְהִקָּרְאוּת תְּרוּמָתִי אֶלָּא הַמּוּבָא מִנִּדְבַת לֵב הָאָדָם, וְהוּא אוֹמְרוֹ מֵאֶת אֲשֶׁר וְגֵו’ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, אֲבָל הַמְּעֻשֶּׂה (שֶׁנִּלְקַחַתְּ בְּכֹחַ) לֹא קְרָאָהּ תְּרוּמָתִי אֶלָּא תְּרוּמָה דִּכְתִיב וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.

עוֹד נִרְאֶה בְּדִקְדּוּק אָמְרוֹ ג’ רִבּוּיִים אֵלּוּ מֵאֵת כָּל אִישׁ . שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא מֵאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ וְגוֹ’, וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְרַבּוֹת ג’ פְּרָטִים שֶׁיֶּשְׁנָם בְּהַדְרָגָה מְשֻׁנָּה בְּדִין הַצְדָּקוֹת מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְהֵם הַיְּתוֹמִים וְהַנָּשִׁים וְהַשּׁוֹעַ (הַנָּדִיב), הַיְּתוֹמִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בָּתְרָא (דַּף ח.) אֵין פּוֹסְקִים צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים וְאִם לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם מֻתָּר, הַנָּשִׁים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף מַסֶּכֶת בָּבָא (קי”ט) שֶׁאֵין לוֹקְחִים מֵהַנָּשִׁים אֶלָּא דָּבָר מוּעָט, וְאָמְרוּ עוֹד שֵׁם כִּי מוּעָט וּמְרֻבֵּה הוּא לְפִי עֵרֶךְ מָה שֶׁהֵם הַנָּשִׁים וּכְמַעֲשֶׂה רָבִינָא שֶׁלָּקַח שַׁרְשְׁרוֹת זָהָב מֵהֶם וְאָמַר כִּי בְּעֵרֶךְ בְּנֵי מָחוֹזָא דָּבָר מוּעָט הוּא, שׁוֹעַ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּבָבָא בָּתְרָא (שֵׁם) שֶׁאָסוּר לְגַבַּאי צְדָקָה לְתוֹבְעוֹ וְלִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ וְכוּ’ וּכְמַעֲשֶׂה הוּבָא שָׁם (תַּעֲנִית דַּף כד.) עוֹד שֶׁהָיוּ נִשְׁמָטִים הַגַּבָּאִים מֵהִתְרָאוּת לְפָנָיו לְבַל יִהְיֶה מֵצֵר לְעַצְמוֹ וְיִתֵּן מָה שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לִתֵּן. וְהִנֵּה בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן אָמַר ה’ לְמֹשֶׁה שֶׁיִּקַּח מהג’ הַנִּזְכָּרִים, וְהוּא מָה שֶׁרִיבָה בַּג’ הָרִבּוּיִים : יְתוֹמִים , נָשִׁים , שׁוֹעַ, אֶת לְרַבּוֹת הַנָּשִׁים, כָּל לְרַבּוֹת הַיְּתוֹמִים, אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ זֶה שׁוֹעַ כְּמִשְׁמָעוֹ שֶׁמִּשְּׁלָשְׁתָּם יִקַּח אֲפִלּוּ דָּבָר גָּדוֹל:

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שׁוֹאֵל מַדּוּעַ נֶאֱמַר לְשׁוֹן תְּרוּמָתִי וּבְלָשׁוֹן תְּרוּמָה.

וְכֵן מַדּוּעַ שְׁלוֹשָׁה רִבּוּיִים מֵאֵת, כָּל , אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ.

וְתֵרֵץ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין תְּרוּמָה הַנִּתֶּנֶת מֵרָצוֹן לְבֵין הַנִּלְקַחַת בְּכֹחַ.

וְעוֹד בֵּאֵר כִּי אֵצֶל אֲנָשִׁים רְגִילִים יֵשׁ לְהַעֲרִיךְ כַּמָּה יָכוֹל לָתֵת . אַךְ מֵעֵבֶר לָאֲנָשִׁים הָרְגִילִים, יֵשׁ שְׁלֹשָׁה סוּגֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּתָּן לָקַחַת מֵהֶם תְּרוּמָה לְלֹא הַעֲרָכָה:
יְתוֹמִים שֶׁרוֹצִים לְפַרְסְמָם כְּנַדְבָנִים.

אִשָּׁה עֲשִׁירָה בְּיוֹתֵר.

נָדִיב שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנּוֹתֵן כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ.

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ

וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר -
תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

תובנה לחידוש תורה

מי הנדיב

שתפו עם החברים