זוגיות לאור פרשת השבוע

פרשת ויגש – ביקורת בונה

בפרשתנו אנו קוראים על הרגע הגדול בו מתגלה יוסף אל אחיו, כשהוא אומר להם: “אני יוסף”, ומוסיף לשאול: “העוד אבי חי”? ואחיו – “לא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו”.

אמרו חז”ל (בראשית רבה צג, י): “אבא כהן ברדלא אמר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה… יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו… לכשיבוא הקב”ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ, כא): ‘אוכיחך ואערכה לעיניך’, על אחת כמה וכמה”.

והשאלה מפורסמת: היכן מצאנו במילותיו של יוסף תוכחה לאחיו? והביאור: ידוע שהדרך הטובה ביותר להביא את האדם להודות על האמת, היא כשמתארים בפניו כיצד נראים מעשיו אלו, כשמישהו אחר עושה אותם… אז בלא שוחד עצמי ישפוט האדם את עושה המעשים בכל חומרת הדין, וכשייווכח שבעצם גם הוא עשה את אותו עוול – ייסתמו טענותיו.

זהו מובנה של המילה ‘תוכחה’ שהוא מלשון ‘הוכחה’; להביא את האדם לידי כך שישתכנע ויווכח לדעת בעצמו שעשה מעשה רע. מה שאין כן אם נטיח בו ביקורת ישירה מיד יחפש תירוצים כדי להצדיק את עצמו ולהוכיח את חפותו, כי הרי מי יסכים עם כך שהוא לא בסדר…?!

יוסף הצדיק נהג אף הוא בדרך זו. במילותיו ‘העוד אבי חי’ אמר לאחיו תוכחה קשה עד מאוד. וכך אמר להם: אתם אומרים שאם אקח את בנימין ייגרם צער לאביכם הזקן, מדוע, אם כן, כשמכרתם אותי לעבד לא חששתם אז לצערו של אבא?!

חולשה יש בנפש האדם, אשר טבעו לפתח נוגדנים נגד כל הערה המופנית אליו, שכן האדם הממוצע אינו אוהב לשמוע תוכחת מוסר או הצעות לשינוי ולשיפור עצמו. והיה אם נאמר לו: ‘אולי תשפר… אולי תשנה…’ תיכף ירגיש בטוח בעצמו: ‘אני בסדר גמור…’ להרגשה זו אף יתלוו הסברים שונים ומשונים – לעצמו ולאחרים, מדוע הוא כן בסדר ולמה הוא בעצם אינו צריך לטרוח ולהשתנות, וגמרא ערוכה היא זו (שבת קיט.): “אין אדם רואה חובה לעצמו”.

לעומת זאת, כאשר נתאר בפני האדם רעיון מוסרי על ידי משל וכד’, הרעיון יתקבל אצלו בחביבות ואפילו בהזדהות מלאה. ומדוע? – כי המשל עוסק ב’מישהו אחר’ ולכן אינו מפתח התקוממות בלב השומע. זהו אפוא תפקידו של המשל, להמחיש את התובנה כשלעצמה, בלי שום שייכות ישירה למאזין, כך הוא מקשיב קשב מלא, מאשר את הערכתו לדמות המוסרית שבמשל וחש סלידה מהרע וחסר הלב.

עתה, משניתנה הסכמתו לעצם המשל, כבר נוכל להתקדם איתו צעד נוסף: ‘בוא והתבונן על עצמך’. כעת הוא יקבל את המסר באופן שונה לחלוטין, כשלפתע יבין שהאדם הבעייתי המתואר במשל הוא בעצם הוא בעצמו… דברי תוכחה שנאמרים בדרך משל, מסייעים למבוקר, להביע ולהפנים את דברי התוכחה, על הצד הטוב ביותר.

נציג מספר דרכים מועילות להעברת ביקורת מתוך כבוד ויצירת רצון ומוטיבציה לשינוי אצל המבוקר:

1. אחת הדרכים הידועות לשוחח על נושאים המפריעים לנו אצל בן זוגנו, באופן שאינו מחליש או פוגע, הינה לתאר את הדברים מתוך הצורך האישי שלי, ולא מתוך האשמת הצד השני. פתיחה של: “אתה כזה…” או: “את כזו…” עלולה לעורר באופן מדי אצל בן הזוג את הרצון להגן על עצמו ולתקוף חזרה. אך כשאדם מדבר על עצמו: “זה הצורך שלי ש…” או: “קשה לי בכך ש…” הוא מאפשר לבן זוגו להקשיב לו באמת, להבין ולא לחוש מותקף או אשם, וממילא גם לפעול למענו שהרי אינו פגוע או מרגיש מבוקר.

2. נניח שיש בך תכונה שלילית כלשהי המפריעה לסובבים אותך. איך היית מצפה שיתייחסו להפרעה זו: 1. יגידו לך או לא? 2. האם יש משמעות לתזמון? 3. האם יש משמעות לטון הדיבור? 4. האם יש משמעות לתדירות? 5. האם יש משמעות לסגנון? כשם שאתה מצפה שיתייחסו לתכונותיך, כך תתייחס אתה לתכונות בן זוגך.

3. אשה א’ פונה לבעלה: “שוב איחרת בלי להודיע לי? כמה פעמים ביקשתי ממך להתקשר ולהודיע לי שתאחר”?! התוצאה: ויכוח סוער, הטחות הלוך חזור וחגיגת עצבים.

אשה ב’ פונה לבעלה: “תודה רבה שהחלפת את המנורה, פשוט תענוג להיכנס לחדר. אבל אתה יודע נורא דאגתי כשלא התקשרת. אם לא אכפת לך להודיע לי כשאתה מאחר. ודרך אגב, ניקית את האוטו ממש יפה. כל הכבוד”! התוצאה: התייחסות ואכפתיות.

המסר: נרפד את הביקורת במחמאה אמיתית לפני ואחרי – כך נזמין שיתוף פעולה והקשבה מרצון.

להצטרפות לקבוצת וואצאפ שקטה לחלוטין בנושא מאמר שבועי בנושא זוגיות לאור פרשת השבוע:
https://chat.whatsapp.com/CWVNkLdxh7QBi4UFDmqmOz

וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר -
תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

תובנה לחידוש תורה

חובה לעשות את הביקורת באופן נכון

שתפו עם החברים