חינוך בראי הפרשה – שבועות

בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

עַל בִּיאַת יִשְׂרָאֵל לְהַר סִינַי נֶאֱמַר : “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר “.

בְּיוֹם זֶה עַם יִשְׂרָאֵל הִגִּיעוּ לְמִדְבַּר סִינַי.

עַל לָשׁוֹן הַפָּסוּק: “בַּיּוֹם הַזֶּה” נֶאֱמַר בְּחָזָ”ל כִּי בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים.

וְלִכְאוֹרָה כָּעֵת אָנוּ מְדַבְּרִים רַק עַל הַחֲנָיָה כְּנֶגֶד הָהָר. טֶרֶם מְדַבְּרִים עַל הַתּוֹרָה עַצְמָהּ. וּמָה שַׁיָּךְ לוֹמַר כְּבָר כָּעֵת “בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים “?

אַךְ הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת כָּאן בָּסִיס לַהֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה.

מֵרֹאשׁ , צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בַּהֲבָנָה כִּי הַתּוֹרָה אֵינָהּ מִכְתָּב אַרְכָאִי שֶׁנִּתָּן לָנוּ לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים.
אֶלָּא הַתּוֹרָה הִיא דָּבָר דִּינָמִי וּמִתְחַדֵּשׁ.

הַתּוֹרָה הִיא אֵינְסוֹפִית. וּמְצוּיוֹת בָּהּ הֲלָכוֹת וּתְשׁוּבוֹת לְכָל מָה שֶׁיַּעַלֶה וְיָצוּץ בְּמַהֲלַךְ כָּל הַדּוֹרוֹת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

רַק מִי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בַּהֲבָנָה כָּזוֹ, הֲרֵי הוּא קִבֵּל תּוֹרָה.
שֶׁהֲרֵי תּוֹרָה מִלְּשׁוֹן הוֹרָאָה. שֶׁתָּמִיד מוֹרָה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ נֵלֵךְ.

וְלָכֵן הֲלָכָה נִקְרֵאת כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ בָּהּ אָנוּ הוֹלְכִים.

מִי שֶׁלֹּא מֵבִין שֶׁהַתּוֹרָה מוֹרָה אֶת הַדֶּרֶךְ בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, אוּלַי קִבֵּל סֵפֶר חֻקִּים. אַךְ לֹא תּוֹרָה.

הַגִּישָׁה הַזּוֹ הִיא גִּישָׁה יְסוֹדִית בַּהֲבָנַת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הֱיוֹתֵנוּ יְהוּדִים.

בְּדוֹר הָאַחֲרוֹן רָבוּ הַיְּלָדִים שֶׁאֵינָם מַמְשִׁיכִים בְּמָסֹרֶת הַהוֹרִים. וְהַהוֹרִים אוֹבְדֵי עֵצוֹת.

כָּךְ הָיָה גַּם עִם אֵלִי שֶׁהִתְלוֹנֵן כִּי בְּנוֹ הִפְסִיק לְהַקְפִּיד עַל תְּפִלּוֹת וְלִמּוּד .

כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הַאִם גַּם אֶצְלוֹ הוּא רוֹאֶה מִקְרִים בָּהֶם הוּא מְחַפֵף.
הוֹדָה אֵלִי שֶׁלְּעִתִּים הוּא לֹא מַקְפִּיד עַל הַכַּשְׁרוּת.

בְּשַׁבָּתוֹת לְעִתִּים הוּא מַגִּיעַ לִתְפִלָּה מְאוֹד מְאֻחָר.

בְּמַהֲלַךְ שִׂיחָה שֶׁל מִסְפַּר דַּקּוֹת הֵבִין אֵלִי כִּי הַסִּבָּה שֶׁהוּא שׁוֹמֵר תּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, רַק בִּגְלַל שֶׁהוֹרָיו הָיוּ דָּתִיִּים.

וּכְפִי שֶׁהוּא לֹא רוֹאֶה בְּכָךְ עֵרֶךְ כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ.

כָּךְ גַּם הַבֵּן שֶׁלּוֹ.
וּכְפִי שֶׁהוּא לֹא מַקְפִּיד עַל כָּל מָה שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ הִקְפִּידוּ.
כָּךְ הַבֵּן שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל כָּל מָה שֶׁהוּא מַקְפִּיד.

הַשִּׁנּוּי יַתְחִיל אִם אֵלִי עַצְמוֹ יָבִין כִּי הַתּוֹרָה הִיא עֵרֶךְ אֲמִתִּי.

וְאָכֵן, אֵלִי הֶחֱלִיט לִלְמֹד אֶת הַנּוֹשֵׂא לְעֹמֶק.
בִּידִיעָה כִּי גַּם אִם לַבֵּן זֶה לֹא יַעֲזֹר.
לַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים זֶה וַדַּאי יַעֲזֹר.

חַג שָׂמֵחַ שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ

וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר -
תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

תובנה לחידוש תורה

הדרך לחינוך לתורה

שתפו עם החברים