פרשת וארא

מסירות נפש מוטלת על כל אחד ואחד

נאמר בפרשתנו (פ”ז פסוק כח): וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ:

הגמרא בפסחים (נג.) שואלת מהיכן למדו חנניה מישאל ועזריה, שמסרו עצמם על קדושת השם בשעה שביקש מהם נבוכדנאצר להשתחוות לפסל שעשה ולא התשחוו ולכן השליכן לכבשן האש?

והגמרא מתרצת: נשאו קל וחומר בעצמם מהצפרדעים במצרים. ומה הצפרדעים שאין מצווים על קדושת השם, התורה מעידה עליהם שבאו ונכנסו בתנורים כשהם חמים כמו שכתוב “ובתנוריך ובמשארותיך” שיש פת בתנור שהתנור חם, והצפרדעים נכנסו בתנורים בשעה שהאש דולקת, אנחנו (חנניה מישאל ועזריה), שמצווים על קידוש השם, על אחת כמה וכמה.

ומקשים, הרי קל וחומר מופרך הוא, שהרי משה קיבל ציווי מהקב”ה שהצפרדעים יעלו ויבואו בתוך התנורים, וא”כ היה לצפרדעים ציווי מה’ לבוא ולעלות לתוך התנורים, וא”כ איך חנניה מישאל ועזריה אמרו שהצפרדעים אינן מצווים על קדושת השם?

אלא ההסבר הוא, אומר הגאון השאגת אריה, אמנם הצפרדעים קיבלו ציווי לעלות ולבוא בבית ובמיטות ובתנורים של המצריים, אולם כל צפרדע הייתה יכולה לומר לחברתה, לכי את לתוך התנור הבוער, ואני אבוא אל הבית. אך לא כך, כל אחת רצתה לקדש שם שמים וקפץ דווקא לתוך התנור כדי למסור עצמה על קדושת השם, ומהם למדו חנניה מישאל ועזריה למרות שחז”ל אומרים שהיו יכולים לברוח ולא להשתחוות, מ”מ מסרו נפש ובאו ועמדו מול הפסל ולא השתחוו כדי שכל העולם יגידו שכולם השתחוו לפסל חוץ מהיהודים ובכך נהיה קדוש השם. (אהל יהושע)