פרשת לך לך

שיהא שם שמים שגור על פיך

נאמר בפרשתנו לאחר שאברהם נלחם במלכים וניצח אותם ושיחרר את לוט ואת מלך סדום מן השבי, יצא לקראתו מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם שהוא שֶם בן נח, והוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוא מלכי צדק כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרְך תחילה את אברהם “בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ”, ואחר כך בירך מלכי צדק את ה’ שאמר “בָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ”.

הגמרא במסכת נדרים (לב:) מביאה את דברי רבי זכריה בשם רבי ישמעאל שאמר שרצה הקדוש ברוך הוא למנות את מלכי צדק “כהן” וממנו בלבד יהיו כל זרעו כוהנים לעולמי עד כמו שכתוב “והוא כהן לאל עליון”, אך אמר לו אברהם אבינו למלכי צדק בתמיה: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו שהיה לך לברך קודם כל את הקב”ה ואח”כ אותי?
בגלל זאת לקח ה’ יתברך את הכהונה ממלכי צדק ונתנה לאברהם שהרי מזרעו של אברהם יצא שבט לוי.

וזה מה שנאמר בספר תהלים [פרק קי פסוק א] בפסוק העוסק בתיאור מלחמתו של אברהם במלכים, ובפגישתו עם שֶם, לאחר נצחונו: נשבע ה’, ולא ינחם! אתה אברהם – תהיה “כהן לעולם”, שתירש את הכהונה ואת המלכות משֶם, וצאצאיך יהיו כהנים ומלכים – על דברתי – על דיבורו של שם, הנקרא מלכי צדק, שהקדים ברכת עבד לרבו הוא נענש, ועברה הכהונה ממנו לאברהם.
ומה שכתוב בשֶם “והוא כהן לאל עליון” מלמדת אותנו התורה שרק שֶם בלבד היה כהן – ואין זרעו כוהנים, כי הכהונה עברה לאברהם ולזרעו.
מכאן אנו רואים עד כמה צריך להיזהר שיהיה שמו של ה’ יתברך תמיד שגור על לשונו של האדם שבכל דבר יזכיר קודם כל ויאמר בעזרת ה’ לפני שמברך כל אדם.

וכך מבואר גם בזוהר הקדוש פרשת ויחי (אות שעא) שיעקב קרא לבני יוסף מנשה ואפרים, לברך אותם, התורה אומרת שיעקב בירך אֶת יוֹסֵף וכפי שכתוב ויברך את יוסף ויֹּאמַר, הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וכו’. ויש להבין שבתחילה אמרה התורה שיעקב בירך את יוסף, ולא מצאנו כאן ברכה שבירך יעקב את יוסף, אלא רק שיעקב בירך את בניו של יוסף והתורה הייתה צריכה לומר ויברכם את מנשה ואפרים, ולא ויברך את יוסף. אלא יעקב לימד אותנו שבזה שהוא מברך את ה’ תחילה כמו שנאמר בתורה שיעקב אמר “וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ וכו’, אז הברכות שברך את בניו של יוסף מתקיימות ונמצא שיוסף וזרעו מבורכים, “ואם ח”ו לא היה מברך את הקדוש ברוך הוא בתחילה, הברכות אינם מתקיימות”.

והחיד”א אחר שהביא דברי הזוהר הקדוש, כתב בספרו דבש לפי, (מערכת ב אות ט): ואני שמעתי מהרב עיר וקדיש סבא קדישא הרב יעקב חזק ז”ל, כשבא אליו אדם אחד להתברך ממנו היה שם ידו על ראשו ואומר “יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא” ורק אח”כ מברך את האיש ההוא בברכת מי שברך.