עתה באתי לדון האם קטן שמצא מציאה מציאתו לעצמו או לאביו. ומה הדין לגבי מתנה הניתנת לקטן, האם זכה במתנה הזו לעצמו, או שמא זכה

שאלה: נשאלתי מחבר בקהילתנו אודות החיוב בתקופתנו ללבוש מסכה במקומות ציבוריים סגורים. ומספר שכך קרה לו: כשהגעתי לסופר שמתי לב שאין לי מסכה, וכשנגשתי לקנות

הלכה פסוקה ומבוררת היא ש"ספק פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה חוץ מע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים" (אלפסי סנהדרין פ"ח דף רפ"ז ע"ב), שנאמר

נשאלתי לגבי אדם העושה תואר או שאר הכשרות ולימודים המצריכים בסופם עשיית מבחן. האם יורשה לו להעתיק ממבחנו של אדם אחר שעושה את תהליך ההכשרה

הלכה פסוקה ומבוררת היא ש"ספק פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה חוץ מע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים" (אלפסי סנהדרין פ"ח דף רפ"ז ע"ב), שנאמר

מח' ר"א חכמים ור"ג מתני' ברכות ב. מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים

ב"ק (כז:) אתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה, רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה, היכא דאיכא פסידא כו"ע לא פליגי דעביד

שאלה: מה הגדר של שנת קבע לעניין ברכות התורה ? תשובה: אם ישן בלילה לפחות חצי שעה בשכיבה על מטה אפילו בבגדיו הוי שנת קבע,

דין בין עיר שזמנו בי"ד שהלך לכרך או להיפך, שמתחייב גם במקום שאינו מקום מגוריו הקבוע, מבואר במשנה מגילה (פ"ב מ"ג) ובגמרא (יט.). ונתבאר שם

מתני' ברכות ב. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות. כדי להרחיק אדם מן העבירה. הנה במשנה נחלקו רבן גמליאל וחכמים עד מתי זמן קריאת

בגמ' (ברכות יד.) מובאת שתי דרשות שנלמדו מהפסוק "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". הדרשה הראשונה היא לאיסור עשיית "חפציו" קודם התפילה והדין השני הוא

מעשה בראובן שהזמין כתר אצל רופא שיניים ולאחר המדידות שלקח הד"ר הזמין לו את הכתר יש לציין שלא עשה לו כתר זמני כדי לחסוך ללקוח