הקשר בין איכות הקשר הורה-ילד לנשירה

תיאוריות שונות על אודות הורות ויחסים תוך-משפחתיים מגדירות בצורות שונות מהי “הורות מיטיבה”. עם זאת, קיימת הסכמה כי טיב ההתקשרות בין הילד להורה משמשת רכיב חוסן משמעותי המסייע להתמודדות הילד עם מצבי סיכון בהתבגרותו. עבודה זו עוסקת בקשר בין טיב ההתקשרות לנשירה ומתמקדת במגזר החרדי, במטרה לחקור את תופעת הנשירה במגזר החרדי ולעמוד על השפעת ההתקשרות הורה-ילד על התרחשותה.
תיאוריית ההתקשרות היא תיאוריה פסיכולוגית התפתחותית השמה את הדגש באיכותם של יחסי מבוגר-ילד ובתרומתם לצמיחתו של הילד. כאשר הדמות המטפלת רגישה לצרכי הילד ומגיבה אליו היטב, הילד מפתח דפוס התקשרות בטוח עמה. לעומת זאת, כאשר דמות ההתקשרות אינה רגישה לצרכי הילד, הוא מפתח דפוס התקשרות לא בטוח-חרד. איכות ההתקשרות בין הילד לדמות המטפלת היא בעלת חשיבות רבה לתפקוד הרגשי-חברתי של הילד לאורך חייו.