הקשר בין דימוי עצמי לתחושת איכות חיים

איכות חייו של אדם מבטאת את מידת ההתאמה בין צרכיו, נטיותיו’ תחומי העניין שלו’ כישוריו, שאיפותיו, מימושו העצמי וחלומותיו לבין סביבתו החברתית והחומרית )טל, שביט ופן, 2011)
מחקרים שונים הגדירו נוער בסיכון כנוער הנמצא או לחלופין עלול להימצא במצבי סיכון פיזיים או נפשיים או רוחניים.
נוער בסיכון הינו חלק בלתי נפרד מנוער חבול הנמצא בתהליך הידרדרות, כאשר נערים אלו נחבלו רגשית, מנטאלית, חברתית, משפחתית, קוגניטיבית ואף פיזית והם בסכנה ממשית
(אדלר וסבר 1998 , קובה (2004. מיותר לציין, כי לחבלות אלו תרומה משמעותית לדימוי עצמי נמוך של בני הנוער בסיכון.
הירש (2003) קבעה כי אחת התקופות החשובות והקריטיות בהן מתגבש הדימוי העצמי היא תקופת גיל ההתבגרות. שכן תקופה זו היא משמעותית בהתפתחות הפרט, העומד בפני הכרעות רציניות ובסיס עיקרי להחלטתו היא הדרך בה הוא רואה את עצמו.
משמע דימוי עצמי יכול להיות גם הסיבה וגם התוצאה של תחושת איכות חיים, בזהה לממצא המחקר העיקרי “ככל שעולה ויורדת תחושת איכות החיים כך עולה ויורד בהתאמה תפיסת הדימוי העצמי”.