בה”י

ענין טו בשבט

מצינו בספרים שטו’ בשבט הוא ראש השנה לאילנות, שכל דיני מעשרות וכו’ הולכים לפי החנטה של טו’ בשבט,

ראינו גם ששבועות זה ראש השנה לפירות האילן כמו שראינוו במסרכת ראש השנה בעצרת נידונין על פירות האילן’

והנה נהגו ישראל קדושים, שבטו בשבט שזה ראש השנה לאילנות, אוכלים מפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, ויש שמחימירים ואוכלים מפרות שהשתבחו בהם ארצות העולם, מפני שכולם מתברכים ונידונים בטו’בשבט,

ובחג השבועות נהגו ישראל קדושים, לקשט את ביתם ואת בתי הכנסת בענפים ובאילנות, לזכרון שבעצרת נידונין על פרות האילן

ולכאורה הדבר היה צריך להיות הפוך, שבראש השנה לאילן שזה טו’ בשבט, יקשטו את הבית ואת בתי הכנסת באילנות ובענפים,

ובשבועות שזה ראש השנה לפרות האילן יאכלו מכל הפרות והמינים שראש השנה שלהם בעצרת

ומה טעם יש בזה שנהגו לכאורה הפוך?

ומתרצים שלומדים מכאן מסר חשוב, הרי בראש השנה כל אחד רוצה לצאת זכאי בדין ולכן הוא עושה תשובה ומתקן את מעשיו, וכן גם האילן רוצה להראות שהוא טוב ועושה מה שצריך לעשות כדי לצאת זכאי בדין

ולכן מאוד מובן, שבטו’ בשבט שזה ראש השנה לאילנות, האילנות רוצים להגיד תראו כמה טובים אנחנו כמה אנו משקיעים ועושים את מה שברוא עולם גזר עלינו בששת ימי בראשית להוציא פירות משובחים לענג בהם בני אדם, ולכן אנו אוכלים פירות להראות עניין זה, שבורא עולם יגזור עליהם שנה טובה.

ובעצרת שנידונין בו פירות האילן, מקשטים באילנות משום שפרי טוב הוא פרי שמחובר על הגזע אל הענף אל השורש, שהוא מקבל את מה שהוא צריך, ולא עף ברוח שאז הוא כומש ולא צומח טוב, ולכן אנו מקשטים באילנות לעורר על הפירות שמקושרים באילנות ועושים מה שהם צריכים לעשות, שהזה יהיה לזכותם.

והאדם הוא עץ השדה וצריך לדעת מצד אחד לתת פירות יפים, שזה לעזור לאנשים, להיות יותר טוב, לתת יותר פירות, לדאוג למשפחתו ולילדיו ולעזור לזולת,

ומצד שני להיות מחובר חזק לענף לשורש שלו, וח”ו לא לנטות הצידה לחפור בארות בארות נשברים.

ה’ יעזור שנזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת.