בס”ד
טבילה ללא בדיקת יום שביעי
שאלה: אנו זוג בעלי תשובה ואשתי עשתה הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון בלבד, והיות שהיתה טרודה מאד שכחה לעשות בדיקת יום שביעי, האם יש לה היתר לטבול.
תשובה: שאלה זו מצויה בדורנו מאד, והיא שאלה עדינה, ולכן בעזרת ה’ יתברך נבאר מה הם האופנים שאפשר להקל במקרה שאשה לא עשתה בדיקת יום שביעי, ובכל זאת נורה לה לטבול.
איתא בש”ס (נדה סט.) מחלוקת בין רב ורבי חנינא, רב סובר תחילתן אף על פי שאין סופן, ורבי חנינא סובר תחילתן וסופן, ע”כ.
ונחלקו רבותינו הראשונים כמלאכים היאך ההלכה.
דעת הרמב”ם (פרק ו מהלכות איסורי ביאה הלכה כב), הראב”ד (בעלי הנפש שער הספירה מהדורת אשכול עמ’ פ), הרשב”א (תורת הבית הארוך והקצר בית ז שער ה, דף כד.), הרא”ש (נדה פרק י סימן ה) ועוד רבים מרבותינו הראשונים לפסוק הלכה כרב, שמספיק בדיקה של יום ראשון או יום שביעי מלבד בדיקת הפסק טהרה שחייב לעשותה.
אמנם הסמ”ג (לאוין קיא, דף לו ע”ד), הסמ”ק (סימן רצג), ספר התרומה (סימן פח) פסקו כרבי חנינא דבעינן תחילתן וסופן.
כל זה הביא מרן בבית יוסף (סימן קצו סעיף ד, א). וסיים, דמכיון דכל הני רבוותא מספקא להו אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת, ע”כ.
ועמדו רבותינו הפוסקים במה שכתב מרן הבית יוסף כתב “שהוא ספק איסור כרת”, הלא לאחר הפסק טהרה, עולה האשה מטומאה לטהרה.
ובאמת שדעת החוות דעת ,והסדרי טהרה, הבינו בבית יוסף שהבדיקות של שבעה נקיים הוי דאורייתא.
ובספר טהרת הבית (הנד”מ עמ’ שכב-שכה) עמד בזה, והביא, שהבדיקות הם מדרבנן, כמבואר בספר התרומה וברא”ש , ועוד פוסקים ראשונים ואחרונים, וכך היא מסקנת ההלכה שחיוב בדיקות של שבעה נקיים הם מדרבנן. ומבאר שם הטהרת הבית זיע”א שמה שכתב מרן הבית יוסף “שיש בו ספק כרת”, לאו דוקא הוא, אלא כוונתו לומר שכיון שעיקר ושורש איסור נדה הוא כרת, יש להחמיר גם באיסור דרבנן שבו.
והנה מרן השלחן ערוך (סימן קצו סעיף ד) כתב שאם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעיים וכו’ עלו לה. ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל, ע”כ. וממה שמרן השלחן ערוך סיים “ואין להקל”, משמע דהכי סבירא ליה. וכ”כ בשו”ת רב פעלים (חלק ב יו”ד סימן טז), ושכן מבואר בש”ך (סימן קצב סק”ב). וכן פשטה ההוראה וההלכה “שאין להקל”, זה ההלכה.
אך יש לדעת שדבר זה אינו מוסכם, אלא יש הסוברים שהלכה כסתם מרן השלחן ערוך ולא כיש אומרים, אף שסיים מרן “ואין להקל”, מכל מקום אינו אלא חומרא ולא מדינא, וכן מבואר בהגר”ש קלוגר, וכן בשו”ת תפארת אדם ועוד. הו”ד בטהרת הבית (הנד”מ חלק ב עמ’ שכא).
אכן להלכה למעשה פסקו כל גדולי הפוסקים שחיוב בדיקה של יום ראשון ויום שביעי מעכב, כמבואר בטהרת הבית (שם) ובשיעורי טהרה (עמ’ רנה) ועוד.
אלא שישנם מקרים שאפשר להקל ולטבול גם אם לא עשו בדיקת יום שביעי. ונסכם ונפרט בס”ד.
א. אם אשה עשתה הפסק טהרה, ובדיקת יום ראשון ולא בדקה יום שביעי, והגיע זמן צאת הכוכבים של הגאונים המופיע בלוחות, ולא הגיע זמן רבנו תם יכולה לבדוק באותו זמן ותלך לטבול.
הטעם בזה, שיש ספק ספיקא, שמא הלכה כהרמב”ם והרא”ש הנ”ל ועוד שגם אם בדקה רק יום ראשון או שביעי (מלבד הפסק טהרה) מהני. ואם תמצי לומר שהלכה כהתרומה וכפשט השלחן ערוך, שמא הלכה כרבנו תם שעדיין יום הוא, ושפיר מצרפים את רבנו תם לספק ספיקא. כך מבואר בטהרת הבית (הנד”מ עמ’ שטו).
ב. אנשים שמתחזקים בטהרת המשפחה, והמורה הוראה מבין תוך כדי שיחה שיש צד שהם יכשלו, יורה להם לטבול אף שלא עשתה בדקה ביום שביעי, ושפיר סמכינן על הפוסקים שסוברים שסגי בבדיקה יום אחד. ובפרט שיש סוברים שכן דעת מרן השלחן ערוך.
ג. גם אנשים חרדים ויראי שמים שקרה להם מקרה כזה שהאשה בדקה רק ביום ראשון ושכחה לבדוק ביום שביעי ועבר זמן רבנו תם, אך המורה הוראה מבין שקשה לו מאד והוא בתקופה שאין לו כחות נפש להמתין שבעה ימים נוספים, או שלאשה קשה, יורה להם לטבול ויתן להם חיזוקים להבא, שלא יחזור הדבר שנית, ויאמר להם שהדין לא פשוט, ושיזהרו לפעם הבאה.
ואם קרה הדבר שנית ורואה החכם שיש כאן כעין זלזול בבדיקות חייב להעמיד את עיקר ההלכה כדי שלא יזלזלו ח”ו בהלכות אלו ולומר לה שחייבת לפחות שתי בדיקות, חוץ מבדיקת הפסק בטהרה.
ד. ישנם נשים שעושות רק הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון ויום שביעי, מחמת שהן נשים מתחזקות או שיש להן התקן תוך רחמי (טבעת) וכדו’, ופעמים שוכחות לבדוק יום ראשון או יום שביעי ואז נכנסים לשאלות, צריך לומר להם שיעשו בדיקה ביום שלישי. ואנו מרויחים בזה, שאף אם לא עשתה בדיקה ביום שביעי, יש מקום להקל במקום הצורך על הפוסקים רבים שסוברים שכמו שמועיל בדיקת ראשון ושביעי מועיל גם ראשון ובדיקות אמצעיות, כמבואר בטה”ב(חלק ב עמ’ שלו).
ה. אשה שפסקה בטהרה ובדקה ביום הראשון בלבד ולא בדקה ביום שביעי, או שלא בדקה ביום הראשון אך בדקה ביום שביעי בלבד, וטבלה ולנה אצל בעלה, ידועים דברי החתם סופר (???) שיש להקל בזה. והו”ד בפתחי תשובה (סימן קצו סק”ז). וכ”פ בטהרת הבית (שם עמ’ שכט) אלא שיש להסתפק בדבריו שכתב “ולנה אצל בעלה” האם כוונתו שימשה, או כל שכבר הגיעה לביתה מיקרי לנה, ומה שכתב “ולנה” אורחא דמילתא נקט. ונראה שאפילו לא שימשו אלא רק טבלה עלתה לה הטבילה ולא צריכה לחזור ולטבול, וכן מבואר בהדיא בטהרת הבית (עמוד תכט) ע”ש. ואף שביביע אומר (חלק ה’ יו”ד סימן טז’ אות ג’) הבין שרק אם שמשה אז מהני מה שטבלה צריך לומר שמרן זיע”א חזר בו ואלא נפסוק שאפילו לא שמשה, לא תחזור לטבול.
ו. אם האשה סופרת שבעה נקיים על כתם, ועשתה הפסק טהרה ורק בדיקה אחת של יום ראשון או שביעי, יכולה לטבול, והטעם, שאין בזה חשש איסור כרת וגם יש ס”ס, שמא הלכה כרב שאין צריך תחילתן וסופן, ושמא בזמן הזה שאינן אלא כספק זבות, מנהג בנות ישראל יושבות שבעה נקיים, די בתחילתן או סופן, כמבואר בטה”ב (שם עמוד שכט).
ז. נראה לענ”ד, שגם אם סופרת שבעה נקיים על ראית דם מחמת עד בדיקה שדינו שטמאה מחמת מחלוקת פוסקים אם טמאה מדאורייתא או מדרבנן, כמבואר בטה”ב (חלק א עמ’ יח ואילך) וכן בשו”ת אמרות טהורות (חלק א סימן טז) ועוד רבים עמדו על מחלוקת זו, אף שנפסק להלכה שהאשה טמאה מחמת עד בדיקה הוא ספק דאורייתא, מכל מקום עבדינן שפיר ס”ס כמו שלמדנו רבינו החתם סופר (סימן קפג סעיף א בד”ה והעלה בסדרי טהרה) שכתב בזה”ל, שעל פי דברי סדרי טהרה נראה שאם יש עוד ספק נוסף, כגון שהיה עד בצד העוסקים בכתמים, אז בקל יש לצרף הספק הנוסף כדי להקל מטעם ס”ס, שמא מעלמא קא אתי, ואם תמצא לומר שמא בא בלא הרגשה עכ”ל. וא”כ יש לנו שפיר ס”ס שמא הלכה דסגי בבדיקת אחד או שבע ואם תמצא לומר דבעינן תרתי חד ושבע, שמא בדיקת עד הוא מדרבנן ובדרבנן אפשר להקל כמתבאר לעיל.
ח. אשה שרגילה לבדוק עצמה גם ביום ראשון וגם ביום השביעי, והגיע ליל טבילתה, ועבר זמן ‘רבנו תם’, ויש לה ספק אם בדקה עצמה ביום הראשון, יש להורות שתטבול מטעם ס”ס, שמא עשתה בדיקה ביום הראשון, ואם תמצא לומר שלא עשתה, שמא הלכה כהפוסקים דסגי בבדיקה אחת, וכן פסק מרן בטה”ב (עמ’ של).
ט. אשה שיש לה מכה באותו מקום ויש לנו ספק אם מוציאה דם או לא, וכן אשה שיש לה התקן תוך רחמי, וידוע שנחלקו הפוסקים והרופאים האם דינה כמכה או לא, ובפרט בחודשים האחרונים שההתקן עושה בעיות ועשתה האשה הפסק טהרה בבדיקת יום ראשון, וכשהגיע יום השביעי יודעת שאם תעשה בדיקה קרוב לוודאי שתראה דם, נראה שיש להורות לה שתעשה רק קינוח חיצוני ותהדק את אצבעה באותו מקום ונסמוך בשעת הדחק על ס”ס והוא שמא הלכה דסגי בבדיקה אחת ושמא מהני בדיקה ‘כל דהוא’ בבדיקות של שבעה נקיים כמבואר בטה”ב (עמ’ שסג) בשם הנודע ביהודה בהבנת הרי”ף הרמב”ם והראב”ד שסוברים שבבדיקות שבעה נקיים סגי בבדיקה מועטת, וע”ש שעוד פוסקים סוברים כהנו”ב. והדין הזה מצוי מאוד, ויש תמיד לחשוב איך להקל על נשים אלו.
י. אם אשה עשתה הפסק בטהרה, ועשתה גם בדיקת מוך דחוק, ולא עשתה בדיקת יום ראשון, יש ספק ספיקא לטבול בזמנה, שמא בדיקת לילה שמה בדיקה ואם כן חשיב בדיקה של יום ראשון, ושמא הלכה כהפוסקים דסגי בבדיקה אחת של ראשון או שביעי, כמבואר בטהרת הבית(חלק ב עמ’ שכח)
אברהם חזן.
