בס”ד

קולא באכילת מצה וד’ כוסות בליל הסדר לנצרכים לה

שאלה: אני מעוברת ב”ה וכשמגיע חג הפסח אני קצת לחוצה, מחמת ריבוי האכילה של ה”כזיתות” ושתיית הארבע כוסות. האם יש פתרון הלכתי לוותר או לשתות פחות, אשמח לקבל תשובה.

תשובה: ראשית כל, בלילה הגדול והקדוש יש לנו מצוות דאורייתא ומצוות מדרבנן, ולכן נבאר במה אפשר להקל על המעוברות או נשים מניקות או נשים מבוגרות.

יש לנו מצוה דאורייתא של אכילת כזית מצה, שמברכים “על אכילת מצה”. וכולם חייבים בה בין אנשים ובין נשים. ושאר כזיתות שאוכלים בכורך או ב”צפון” שהוא אפיקומן, הן מדרבנן.

ולכן לכתחילה תאכל האשה ג’ כזיתות. א. אכילת מצה. ב. כורך. ג. אפיקומן. ואם האשה לא יכולה לאכול מחמת שקשה לה מאד או מעוברת ומרגישה שהיא תקיא ח”ו מאכילות אלו תתחיל לאכול כזית של אכילת מצה שהיא מדאורייתא ואח”כ תאכל כורך, אם יכולה לאכול 18 גרם שהיא כזית לשיטת הרי”ף והרמב”ם שהיא שליש ביצה, כמבואר בשו”ת אגרות משה (או”ח חלק ג סימן סו) ובחזון עובדיה (פסח חלק ב עמ’ קב). וכן מבואר במקור חיים לבעל החוות יאיר (סימן תעה) שבכורך לא נזכר שיעור כזית, אלא כתוב “ואחר כך נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה וכו'”, ע”ש. ולכן גם אם אינה יכולה לאכול 18 גרם, תאכל אפילו פחות משיעור זה. והן אמת שדעת המשנה ברורה (סימן תעה ס”ק טז) שצריך באכילת כורך כזית מצה, ע”ש. אך יש לומר שזה לכתחילה ולא בשעת הדחק שהאשה מעוברת או נמצאת תוך שלשים ללידתה שקשה להם מאד, וכן זקנים שאינם יכולים לאכול ארבע כזיתות, מותר להם להקל.

וכשצריך לאכול את האפיקומן, צריך לאכול כזית, כמבואר בשלחן ערוך (סימן תעז סעיף א) שכתב “לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד” זכר לפסח הנאכל על השבע ויאכלנו בהיסבה ולא יברך עליו, ע”ש. ומבואר לנו בהדיא שאכילת אפיקומן יותר חמורה מאכילת כורך.

ולכן הדירוג ההלכתי יתבצע כך, א. חייבת לאכול כזית מצה שהיא דאורייתא, ולפי מרן הגרע”י זיע”א שמשערים במשקל הוא 27 גרם, אך אם קשה לה יכולה לאכול כשיעור הנפח כמבואר בספר אור לציון (פרק טו הלכה יא) שבעשרים גרם מצה יש שיעור כזית בנפח.

ב. אם קשה לה מאד באכילה של כזית כורך ואפיקומן, תאכל כזית אפיקומן אך כורך תאכל שיעור מצה שיכולה לאכול.

ונבאר עכשיו דיני ארבע כוסות של יין למעוברות או נשים שקשה להן.

כתב מרן השלחן ערוך (סימן תעב סעיף יד) גם נשים חייבות בארבע כוסות, ובכל המצוות הנוהגות באותו לילה, ע”כ. וכתב עוד (שם סעיף ז) מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצות ארבע כוסות, ע”ש.

וכתב המשנה ברורה (ס”ק לה) שכוונת מרן שמצטער בשתייתו וכואב בראשו מזה, ואין זה בכלל כשיפול למשכב מזה, ע”ש. ואם כן של שלא נופלת למשכב או מקיאה מזה היא חייבת בארבע כוסות של יין.

אלא מה שיש להקל לנשים אלו, הוא לסמוך על שיטת הראב”ד שסובר שגם בשתיה שיעורו כדי אכילת פרס. ואף שמרן השלחן ערוך (סימן תריב סעיף י) פסק כהרמב”ם שסובר שבשתיה שיעורו כדי שתיית רביעית, מכל מקום היות שארבע כוסות של יין הוא מדרבנן, אזלינן לקולא בשעת הדחק, ובפרט שדעת הכנסת הגדולה (סימן רד הגה”ט אות ג) שרק בשתיית דברים אסורים אמרינן שהיא כדי שתיית רביעית, אך לא בברכות הנהנין, שבברכות הנהנין מצטרף השהיה בכדי אכילת פרס, ע”ש. וכ”כ החתם סופר (חי’ סוגיות ירושלים תשנ”א דף לא ע”ג). והו”ד בילקוט יוסף (פסח חלק ג עמ’ רא), ע”ש.

ואם כן הוי לן ספק ספיקא להקל בדרבנן, שמא הלכה כהראב”ד וסיעתו, ושמא הלכה שבשתיית היתר גם להרמב”ם ומרן השלחן ערוך שיעור שתיה הוא בכדי אכילת פרס. ולכן נשים מעוברות, חולות, זקנות, שלא יכולות לשתות רביעית, יכולות להקל לשתות רביעית עד ארבע-חמש דקות.

העולה מן האמור

א. נשים מעוברות, זקנות שקשה להם מאד באכילת הכזיתות יאכלו 20 גרם מצות קשות, ואם אוכלים מצות רכות שיעורו הוא 35 גרם.

ב. כשאוכלים “כורך” וקשה להן, יכולות להקל ולאכול כ-18 גרם.

ג. ב”אפיקומן” צריכה לאכול גם כזית 20 גרם כפי שנתבאר.

ד. לכתחילה ישתו רביעית מיץ ענבים “תירוש” בלגימה אחת. אך אם קשה להן מאד יכולות לשתות מעט מעט עד 4-5 דקות.

אברהם חזן