שאלה: מה המקרים שאפשר לתלות במכה, באופן שאין לנו בודקת הלכתית.

איתא בברייתא (נדה סו.) “אם יש לה מכה תולה במכתה”.

נחלקו הראשונים באיזה מכה מדובר:

דעת הרשב”א – אפילו אינה יודעת אם מכתה מוציאה דם תולין במכתה שאנו אומרים ממנה יצא הדם.

דעת התרומה – חייב לדעת שמכתה מוציאה דם ואז תולין בדם מכתה, אך אם לא יודעים אם מכתה מוציאה דם לא תולין בדם מכתה.

עוד נחלקו, באיזה זמנים תולה בדם מכתה:

דעת הרשב”א – שתולין בדם מכתה אפילו בשעת וסתה ואפילו שהדם שותת משום שתולין במכה.{אך כל זה היה בזמנם שהיה שייך הרגשה, אז אמרינן תולין בדם מכתה עד שתרגיש שנפתח מקורה להוציא דם אך כיום שאין לנו הרגשה וכן המכה בדרך כלל לא מוצאה דם בשפע והגיע עונת פרישה ורואה בזרימה מה הסברא שנוכל להקל וכן משמע ממר”ן הטהרת הבית עמ’ רמ. ע”ש. ועיין בעמ’ רמט – רנא שכתב אם ראתה דם בעונת וסתה והיה בהרגשה אינה תולה במכתה, ואם ראתה ללא הרגשה בעונת וסתה, יש לה לתלות במכתה, שהרי אם תרגיש לא תתלה במכתה. ונראה שכיום שאין לנשים הרגשות כמו בזמנם אין לתלות בעונת הוסת במכה אלא אם כן המכה יכולה להוציא כמות דם גדולה כוסת וזה קשה במציאות.}

דעת התרומה – לא תולין כלל בשעת וסתה אפילו במכה שודאי מוציאה דם, דאם לא כן לא תהיה טמאה לעולם. ועיין בב”י.

נמצא לסיכום: שהרשב”א מיקל בתרתי א – מצד המכה שלא צריך מכה המוציאה דם בודאי אלא ספק. ב-תולה גם בשעת וסתה. והתרומה מחמיר בתרתי. א-בעינן מכה שמוציאה דם ודאי. ב- לא תולין בשעת הוסת.

ודע: מה שכתבתי בהבנת הרשב”א הוא לפי הב”י הדרכ”מ והב”ח, אמנם הש”ך (ס”ק כד) הבין ברשב”א שגם צריך מכה שמוציאה דם בודאי, אך לא צריך שתדע שעתה יוצא דם ממכתה.

והנה מר”ן השו”ע כתב בזה”ל: “אם יש לה מכה באותו מקום תולין בדם מכתה” ונחלקו הפוסקים איך מר”ן פסק:

דעת הרמ”א הב”ח והכרתי סוברים בדעת מר”ן שפסק כהרשב”א.

אך הט”ז והנודע ביהודה והגרעק”א סוברים בדעת מר”ן שפסק כהתרומה.

ולהלכה: פסק מר”ן הטהרת הבית (עמ’ רל וכן בעמ’ רלו)שפסק כדברי הרשב”א שלא צריך שנדע שהמכה מוציאה הדם בודאי. אבל צריך שנדע שיש שם מכה, ולא כאב.

ולאחר שלמדנו שהעיקר הוא כהרשב”א, יש לברר האם אותה אשה שראתה מחמת תשמיש או ראתה דם בעד בדיקה, האם היא פטורה משבעה נקיים או לא.

כתבו הש”ך (ס”ק כ) והחוות דעת (ס”ק יג חידושים) שלא נקראת רמ”ת, כשראתה דם מחמת התשמיש, אך צריכה שבעה נקיים.

אמנם הנודע ביהודה והחתם סופר ועוד, פטורה משבעה נקיים.

להלכה העלה מרן הטהרת הבית (עמ’ רלז) שבהגלות נגלות ספר האשכול שהחמיר לעניין שבעה נקיים באופן שהמכה לא בודאי מוציאה דם, ושטובלת תטבול בלי ברכה, אך אם המכה בודאי מוציאה דם פטורה משבעה נקיים.

נסכם דיני מכה.

א} אם יש לאשה מכה שמוציאה דם בוודאות, כגון שיש לנו הוכחה על פי בודקת הלכתית או רופאה ועשתה בדיקה בעד טהורה לבעלה.

ב} עיין בטהרת הבית (עמ’ רנא למטה)שאפילו שעשתה בדיקת עד בעונת וסתה, ויש לה מכה שמוציאה דם, טהורה לבעלה, ובפרט שיש ס”ס שמא מן הצדדים ושמא מן המכה.

ג} אשה שאינה זוכרת את עונת וסתה יכולה לתלות במכתה שמוציאה דם מטעם ספק ספיקא שמא אינה עונת וסתה ושמא הלכה כהרמב”ם והרשב”א שתולין במכה אפילו בשעת וסתה.(שם עמ’ רנב)

ד} מעוברת ומניקה שיש להם מכה שעשו בדיקה או ראו דם ויש להם מכה המוציאה דם לא צריכות שבעה נקיים(שם בשם שו”ת זרע אמת)

היות שיש מקרים שיש מכה ולא יודעים אם היא מוציאה דם או לא, ולפעמים לא נמצא בודקת הלכתית נבאר בס”ד איך יודעים אם יש לה מכה שמוציאה דם.

1) יש לה מכה, ונתברר שמכה זו אצל נשים אחרות שהמכה מוציאה דם {ט”ז ס”ק י’}

2) בדקה עצמה והרגישה ששרטה את עצמה בציפורן, חשיב כמכה המוציאה דם ותולה בה {אגרות משה חלק ג סימן קמו}

3) יש לה בועה שהדם נצרר בתוכה, יכולה לתלות את הדם שראתה במכה זו.{עיין טה”ב עמ’ רלו}

4) באופן שתמיד מוצאת רק בצד אחד כמבואר בסעיף ז’ וכמבואר בטהרת הבית עמ’ רמד

בשם אבני מילואים וחכם צבי דלא כהט”ז .ע”ש.

האם טבעת תוך רחמי דינה כמכה או לא.

אשה שמתקינה טבעת, יש לדעת שיכול להיות דם מחמת ב’ סיבות.

א- פציעה חיצונית של צוואר הרחם בעקבות תפיסת צוואר הרחם במכשיר הנקרא “קוגלצנגר” בעת ההחדרה, הדימום עלול להיות במשך שניות ספורות ועד מספר שעות, דם כזה ודאי שהוא ממכה {עיין בשו”ת שאלי ציון תניינא יו”ד סימן לט}

ב- דימום מתוך תעלת צוואר הרחם כתוצאה מהשפשוף של צינור ההולכה עם רירית צוואר הרחם. גם דם כזה לא מטמא את האשה מאחר שבצוואר הרחם אין מערכת כלי הדם שיש ברחם, ודינו דם איברים שהם לא מטמאים{עיין בנשמת אברהם סימן קצד ס”ק ה’ הערה 2}.

* ישנו מקרה נדיר שהפציעה יכולה להתרחש בתוך חלל הרחם ברירית הרחם וזה קורה שההתקן פוצע את רירית הרחם או שגורם לדלקת ברחם ומסיבה זו רואה דם. המעיין ברמב”ם (פרק ד’ מהלכות איסורי ביאה הלכה כ) שכתב “נאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור” וכן בפרק ח הלכה יד נוקט מכה במקור. וכן מאירי בנדה טז ד”ה הרואה נוקט מכה במקור. ועיין בשו”ת יביע אומר חלק י’ יו”ד סימן יז שהעלה להקל שאפילו שיש מכה במקור היא טהורה. ה”ה לעניננו שהיא טהורה והוסיף בנשמת אברהם סימן קפ”ז ס”ק ב’ בשם הגרש”ז אויערבך, דאע”ג שהמכה מוציאה דם גם מאותם הגידים שמתפקעים בשעת הוסת, מכל מקום דם נדה הוא רק הדם היוצא מאליו כדרכו.

* יש לדעת שלפעמים חוט ההתקן בסופו גורם לפציעה לכן צריך לקצר את החוט ובמקרה כזה אפשר לתלות שהדם בא מן המכה{למטה אשר עמ’ תה} וכעת אני רואה הוספה מענינת באבני שהם (מילואים סימן קפז עמ’ ט)שהחוט לדלקת קלה בצואר הרחם ובפרט שהאשה אחר לידה הרחם יוד מעט לכיוון מטה ובעקבות כך הצואר נעשה אדמומי ורגיש.

* נראה לעניות דעתי שאם אשה התקינה התקן בעונת פרישה בין קבוע או בינונית וראתה דם מחמת ההתקן טהורה, באופן שלא הרגישה מיחושים שקיימים בזמנינו ולא ראתה כמות דם כמו של וסת והדברים פשוטים.

* אשה שרואה כעין מוגלה ובתוכה דם הוי ראיה שדם זה הוא בא מן המכה ותוכל לתלות בה אף שמוצאת דם בלבד.{סדרי טהרה ס”ק יד אבני שהם עמ’ קלז}

* אם רופאה ראתה שיש מכה שמוציאה דם, תולין בזה, כל עוד לא עברה המכה.{אבני שהם עמ’ קלז}

* כל סוג גידול שגורם להורדת דם אף שנחלקו הפוסקים בזה האם המכה מורידה דם או שגורם לבלבול וסת, הלכה למעשה הוא כדברי הציץ אליעזר (חלק יז סימן לז) שטיהר ונימוקו הוא, שאין זו ראייה נורמלית ונראה לעין כמו ראיה של מכה. ועיין בספר טהרת אברהם (עמ’ נ) ועיין באבני שהם(עמ קמא) שגם העלה להיקל שאם הרופא מעיד שהדם נובע ממנו.

* ציסטה- יש הרבה סוגים של ציסטות, מה שצריך לדעת שזה כמו שק מלא בנוזל הממוקם התוך השחלה והם גורמים לדימום וסתי מוגבר או שהאשה רואה דימומים בין הוסתות, אנו צריכים חוות דעת של רופאים שעושים לה בדיקת היסטרטוסקופיה ואז ידעו בצורה יותר ברורה.

* דימום עקב הפרדת שליה- הרבה פעמים אנו שומעים על מקרים שאשה מדממת בתחילת הריון ושעושים בדיקת אולטרא סאונד רואים סימנים של הפרדת שליא מהרחם, יש לדעת שהאשה היא טמאה משום שאינו כמכה במקור אלאהיות שחלק מהרחם נשחת שנעשה חלש ורפוי לכו הוי כמו שהמקור נופל והיא איננה טהורה, עיין בנשמת אברהם (קפז הערה 1) עיין היטב בשו”ת יביע אומר חלק י יו”ד סימן יז)

אברהם חזן