חינוך בראי הפרשה פרשת תזריע מצורע

הרב יצחק

פריי

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת מְצֹרָע מְבִיאָה כִּי הקב”ה מְבַשֵּׂר לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כִּי כַּאֲשֶׁר יַגִּיעוּ עַם יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יִהְיוּ נְגָעִים בְּבָתִּים.

מִיָּד נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה מַהִי הַבְּשׂוֹרָה כָּאן?

עוֹנֶה רָשִׁ”י מִדִּבְרֵי חָזָ”ל כִּי הָאֶמוֹרִיִּים יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הֶחְבִּיאוּ מַטְמוֹנִיּוֹת (אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּהֶם) בְּקִירוֹת הַבָּתִּים.

וְכָךְ בִּגְלַל הַנְּגָעִים יִצְטָרְכוּ לַהֲרֹס קִירוֹת וּמִמֵּילָא יְגַלּוּ אֶת הָאוֹצָרוֹת.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי, שֶׁרָצָה לְהִפָּגֵשׁ עַם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב. הִתְפַּלֵּל אֶל ה’ וּתְפִלָּתוֹ הִתְקַבְּלָה וְנִגְלָה אֵלָיו אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.
אָמַר לוֹֹ אֵלִיָּהוּ מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹֹ רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם.
עָנָה לוֹֹ אֵלִיָּהוּ אֵינִי יָכוֹל. כִּי לֹא תּוּכַל
לְהָבִין אֶת דְּרָכַי אָמַר לוֹֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּכָל אֹפֶן רוֹצֶה אֲנִי לָלֶכֶת אִתְּךָ.
אָמַר לוֹֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא כִּי בָּרֶגַע שֶׁיִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת , לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עִמּוֹ .
קִבֵּל עָלָיו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְכָךְ הָלְכוּ יַחַד . כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם עָצְרוּ לִישֹׁן בְּבֵיתוֹ שֶׁל אִישׁ חֶסֶד. בַּבַּיִת הָיוּ רַק הוּא וְאִשְׁתּוֹ זוּג עֲנִיִּים שֶׁכָּל רְכוּשָׁם הִסְתַּכֵּם בְּפָרָה אַחַת . קִבֵּל אוֹתָם הֶעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְנָתַן לָהֶם אֹכֶל וּמָקוֹם לִישֹׁן וְכִבְּדָם יָפֶה. בַּלַּיְלָה קָם אֵלִיָּהוּ וְהָרַג אֶת הַפָּרָה.
כְּשֶׁרָאָה זֹאת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁאַל אוֹתוֹ אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה דָּבָר כָּזֶה? אָמַר לוֹֹ אֵלִיָּהוּ אִם תִּשְׁאַל שׁוּב לֹא אֶקַּח אוֹתְךָ אִתִּי.
וְכָךְ הִמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי עָצְרוּ אֵצֶל עָשִׁיר אֶחָד, אוֹתוֹ עָשִׁיר הָיָה עָסוּק בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ הֶחָדָשׁ וְלֹא שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם כְּלָל וְלֹא כִּבְדָם. בַּלַּיְלָה קָם אֵלִיָּהוּ וּבָנָה לְעָשִׁיר אֶת הָאַרְמוֹן . תָּהָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַךְ זָכַר אֶת הָאַזְהָרָה וְלָכֵן שָׁתַק וְלֹא אָמַר דָּבָר.
מִשָּׁם הָלְכוּ לְמָקוֹם אַחֵר בּוֹ כֻּלָּם עֲשִׁירִים וְגַאַוְתָנִים . לְמָחֳרָת הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מַנְהִיגִים.
מִשָּׁם הָלְכוּ לְמָקוֹם שֶׁכֻּלָּם עֲנִיִּים שֶׁקִּבְּלוּ אוֹתָם הֶסְבֵּר פָּנִים יָפוֹת . בַּבֹּקֶר קָם אֵלִיָּהוּ וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם אֶלָּא מַנְהִיג וּפַרְנָס אֶחָד.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְאֵלִיָּהוּ כְּבָר אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת כֹּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה תַּסְבִּיר לִי מָה אַתָּה עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹֹ אֵלִיָּהוּ אִם אוֹמַר לְךָ שׁוּב לֹא תּוּכַל לֵילֵךְ אִתִּי. הִסְכִּים רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לוֹֹ אֵלִיָּהוּ, אוֹתוֹ אִישׁ עָנִי הָיְתָה גְּזֵרָה עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁתָּמוּת אֲבָל הוּא כֹּל כָּךְ אוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ וּלְכָךְ הָרַגְתִּי אֶת פָּרָתוֹ לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה, וְלֶעָשִׁיר עָזַרְתִּי לִבְנוֹת בֵּיתוֹ כִּי אִם הָיָה בּוֹנֶה לְבַד וְהָיָה חוֹפֵר בָּאֲדָמָה הָיָה מוֹצֵא מַטְמוֹן גָּדוֹל, וּבְכָךְ שֶׁבָּנִיתִי לוֹֹ אֶת בֵּיתוֹ לֹא יִמְצָא אֶת הָאוֹצָר וְגַם הַבַּיִת יִפֹּל וּלְעוֹלָם לֹא יִמְצָא אוֹצָר זֶה. וְדַע כִּי לָעֲשִׁירִים שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מַנְהִיגִים אֵין זוֹֹ בְּרָכָה אֶלָּא קְלָלָה שֶׁהֲרֵי בְּרֹב מַנְהִיגִים בַּסּוֹף יִהְיֶה הֶרֶס כְּמוֹ שֶׁבִּרְבוֹת הַקַּבַּרְנִיטִים טוֹבַעַת הַסְּפִינָה. וְלָעֲנִיִּים בִּרְכָתִי אוֹתָם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מַנְהִיג אֶחָד שֶׁכָּךְ יִהְיֶה שָׁלוֹם בָּעִיר.

לְעִתִּים מָה שֶׁנִּרְאֶה כִּקְלָלָה הוּא בְּרָכָה.

הַשְּׁאֵלָה הִיא הַאִם אָנוּ יוֹדְעִים לְהִתְיַחֵס לְכָךְ בְּאֹפֶן זֶה.

מֻכָּר הַמִּנְהָג כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּר בַּבַּיִת כְּלִי לוֹמַר בְּקוֹל “מַזָּל טוֹב”.

יֵשׁ שֶׁטָּעֲנוּ כִּי מְקוֹר הַמִּנְהָג הוּא הָרָצוֹן לִמְנֹעַ כַּעַס.

אַךְ בְּשֹׁרֶשׁ הַדְּבָרִים, נִתָּן לְהָבִין כִּי מַטְּרַת הַמִּנְהָג לְהַנְחִיל בָּנוּ אֶת הַהֲבָנָה כִּי בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדָּבָר שֶׁנִּתְפַּס כְּהֶפְסֵד וְדָבָר הוּא בְּעֶצֶם לְטוֹבָה וּמַגִּיעַ מִמַּזָּל טוֹב.

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ