חינוך בראי הפרשה פרשת שלח

הרב יצחק

פריי

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

הַחִנּוּךְ בִּרְאִי הַפָּרָשָׁה פָּרָשַׁת שְׁלַח

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שׁוֹלֵחַ אֶת הַמְּרַגְּלִים .

וְנוֹתֵן לָהֶם מַסְלוּל. וְכֵן אוֹמֵר לָהֶם בְּמָה לְהִתְמַקֵּד.

“וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר.
וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. .
וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. .
וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.”

מַדּוּעַ מֹשֶׁה חוֹזֵר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים עַל עִנְיַן הָאָרֶץ?

וּמַדּוּעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה שֶׁלֹּא נִכְנַס לָאָרֶץ. הֲלֹא הוּא שָׁלַח בְּכַוָּנָה טוֹבָה?

אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ חוֹשֵׁב שֶׁמַּטְּרָתָם רַק לְהֵרָגַע שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא טוֹבָה.
אֵין לָהֶם כַּוָּנָה בֶּאֱמֶת לַחֲקֹר .

וְלָכֵן הוּא נוֹתֵן כְּלָלִים.
יֵשׁ שָׁלוֹשׁ בְּחִינוֹת לָאָרֶץ.
אַחַת – הָאַקְלִים , הַאִם הָאֲנָשִׁים בְּרִיאִים.

שְׁתַּיִם – יִשּׁוּב. הַאִם הָאָרֶץ מְיֻשֶּׁבֶת.

שָׁלוֹשׁ – גִּדּוּלִים. הַאִם יֵשׁ גִּדּוּלִים.

בְּשָׁלוֹשׁ הַבְּחִינוֹת , אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה טוֹבָה.

אֶלָּא שֶׁהַמְּרַגְּלִים לָקְחוּ אֶת הַכֹּל , לְרַע.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נֶעֱנַשׁ מִשּׁוּם שֶׁמִּדְּבָרָיו הָיָה נִתָּן לְהָבִין כְּאִלּוּ יֵשׁ לִבְדֹּק הַאִם הָאָרֶץ טוֹבָה.

וְהָאֱמֶת הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר בְּאֹפֶן שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת שֶׁהִיא לֹא טוֹבָה.

וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר בַּמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת “חֲכָמִים הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם”

כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים, יֵשׁ לְדַבֵּר בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּעַ לִשְׁנֵי פָּנִים.

עַל הָאָדָם מֻטֶּלֶת הָאַחְרָיוּת שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ יוּבְנוּ כַּהֲלָכָה.

אֲנַחְנוּ נִתְקָלִים בְּזֶה בְּכָל הִתְנַהֲלוּת מוּל אֲנָשִׁים , כַּמּוּבָן גַּם זוּגִית וְגַם מִשְׁפַּחְתִּית.

לֹא פַּעַם אֶחָד מִבְּנֵי הַזּוּג כּוֹעֵס עַל בֶּן הַזּוּג הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא הֵבִין אוֹתוֹ .

אַךְ בֶּאֱמֶת הַמַּצָּב הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁבֶּן הַזּוּג שֶׁלֹּא הוּבַן, יִבְדֹּק עִם עַצְמוֹ , מַדּוּעַ לֹא הוּבַן .

עָמִיר וְאִילָנָה זוּג חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה מִזֶּה כְּעֶשֶׂר שָׁנִים.

עָמִיר סִפֵּר לִי כִּי הוּא מִתְקַשֶּׁה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנָהּ שֶׁל אִילָנָה .

בְּכָל פַּעַם אִילָנָה כּוֹעֶסֶת עָלָיו שֶׁהוּא עָשָׂה דְּבָרִים לֹא כְּפִי שֶׁבִּקְּשָׁה.

הַדֻּגְמָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה בְּעֵת שֶׁהוּא חָזַר מִקְּנִיּוֹת לִפְנֵי שַׁבָּת.
וְאִילָנָה כָּעֲסָה עַל מָה שֶׁלֹּא קָנָה. וְכֵן עַל שַׂקִּיּוֹת אַשְׁפָּה שֶׁקָּנָה בְּגֹדֶל לֹא מַתְאִים.

מָה הִיא רוֹצָה? תַּמָּה עָמִיר בְּאָזְנַי.
קָנִיתִי מָה שֶׁהִיא אָמְרָה.

הִתְבָּרֵר כִּי הִיא אָמְרָה שַׂקִּיּוֹת אַשְׁפָּה. וְעָמִיר קָנָה גָּלִיל. וְלֹא אֶת שַׂקִּיּוֹת הָאַשְׁפָּה בַּעֲלוֹת הַיָּדִיּוֹת.

אָמַרְתִּי לְעָמִיר כִּי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהִתְמוֹדֵד עִם מִקְרִים כָּאֵלֶּה הִיא לִמְנֹעַ אוֹתָם מִתְּחִלָּה.

לְמָשָׁל , אִם דִּבַּרְנוּ עַל קְנִיּוֹת. תְּבַקֵּשׁ מֵאִילָנָה רְשִׁימָה מְדֻיֶּקֶת וּמְפֹרֶטֶת.

אִם הִיא רוֹצָה מָיוֹנֵז, תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתֹּאמַר לְךָ אֵיזֶה גֹּדֶל וְתוֹצֶרֶת אֵיזוֹ חֶבְרָה. וְכֵן הָלְאָה.

בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֶפְשָׁרוּת לִטְעוֹת.

יְתֵרָה עַל כֵּן, תָּכִין חֲלוּפָה.
אִם אֵין אֶת הַמּוּצָר הַמְּבֻקָּשׁ, הַאִם לִקְנוֹת אַחֵר. וְאִם כֵּן אֵיזֶה.

עָמִיר הִבִּיט עָלַי כְּתַרְנְגוֹל בְּבֶן אָדָם.
שַׁבְתִּי וְהִסְבַּרְתִּי לוֹ אֶת הַהִגָּיוֹן.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא הִשְׁתַּכְנֵעַ.

וְכָךְ בְּמַהֲלַךְ שְׁבוּעַיִם, עִנְיַן הַקְּנִיּוֹת פָּסַק מִלְּהַוּוֹת סֶלַע מַחְלֹקֶת.

עָמִיר הִתְלוֹנֵן כָּעֵת עַל נוֹשְׂאִים אֲחֵרִים הַמְּהַוִּים פֶּתַח לִמְרִיבָה.

גַּם כָּאן, אָמַרְתִּי לוֹ לִנְהֹג בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה. כַּאֲשֶׁר אִילָנָה מְבַקֶּשֶׁת מַשֶּׁהוּ,לִשְׁאֹל אוֹתָהּ לִפְרָטֵי פְּרָטִים מָה כַּוָּנָתָהּ. לֹא לַחֲשֹׁב שֶׁאַתָּה מֵבִין.

לַמְרוֹת שֶׁאֵינָהּ תַּבִּיט עָלֶיךָ בְּאֹפֶן מוּזָר, עָלֶיךָ לְהִתְנַהֵג כָּךְ.

בָּרוּךְ ה’ בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים הַהִתְנַהֲלוּת הַזּוֹ הוֹכִיחָה אֶת עַצְמָהּ. וְהַמְּרִיבוֹת כִּמְעַט פָּסְקוּ.

לְסִכּוּם : הֱיוּ בְּרוּרִים וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְבָרֵר אֶת הַפְּרָטִים אֲשֶׁר מְבַקְּשִׁים מִכֶּם.

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ