בה”י
נאמנות האישה לגבי טבלתי, מה צריכה לומר
שאלה: אישה לאחר שטבלה, וחזרה לביתה, האם מותרת מיד לבעלה ויכולה להתנהג עמו כאשה טהורה, או שצריכה לפני זה, לומר לו שהיא הלכה למקווה והיא טהורה?
תשובה: אישה שחזרה מהטבילה, עדיין אסורה לבעלה עד שתאמר לו טבלתי ואני טהורה, אבל לפי רוב הדעות, אם באה ושוכבת לידו, זה מספיק סימן לזה שהיא טהורה, ולא צריכה דווקא לומר לו טבלתי ואני טהורה, וכל שכן, שבעלה יודע שעשתה הכנות והלכה למקווה וכעת חזרה ושוכבת לידו, אבל יש דעות שצריכה לומר לבעלה טבלתי ואני טהורה ויש מקום להחמיר כך, וכן אם סיכמו שמעשה מסוים יחשב כסימן שטבלה, מועיל כמו שאומרת לו טהורה אני.
מקורות: כתוב בתורה ‘וספרה לה’ מכאן למדו חכמים שיש לה נאמנות בטהרת עצמה לבעלה, ואפי’ שלומדים מכאן לכל התורה כולה שעד אחד נאמן באיסורין, ובדיני מאכלים לא ראינו שצריך לומר לו שהמאכל כשר אלא מספיק שהיהודי מגיש לו את האוכל, צריך להבין למה באשה רואים מהפוסקים שצריכה לומר לו טהורה אני? בספר חוט השני (עמ’ נו) מתרץ שבאמת אין כאן בעיה בנאמנות האשה אלא שאנו חוששים שזה שהיא מגיע אליו ושוכבת לצידו זה לא בגלל שהיא טהורה אלא בגלל התאווה שמתגברת עליה, ולכן אנו רוצים שתאמר לו בפיה טהורה אני, משא”כ בשאר איסורין לא חוששין שיתגבר עליו יצרו להאכיל את חברו במאכלות אסורות ולכן אין צורך בגילוי מילתא.
ופסק השו”ע בסימן קפה, סעיף א’, ‘האשה שהיא בחזקת טמאה אסור לו לבוא עליה עד שתאמר לו טבלתי’, ונראה מהשו”ע וכן פסק החוו”ד שצריכה לומר לו בפה שהיא טהורה, אבל יש ראשונים שהסבירו שמספיק שהיא באה ושוכבת לצידו כדי שתהיה מותרת, וכן פסק ספר טהרת הבית (ח”א עמ’ קנד), וכתב בספר ‘מראה כהן’ (עמ’ קח) שמי שראה את אשתו שמתארגנת לטבילה וניכר שהיא טובלת היום והלכה למקווה וחזרה, לא צריך שהיא תאמר לו טהורה אני, אלא היא טהורה, וכן משמע בספר שיעורי שבט הלוי, אבל הוסיף שבט הלוי שטוב להחמיר שתאמר לו שהיא טהורה או שיסכמו סימן ביניהם לאות שהיא טהורה.
