מאמר בנושא נאמנות האשה
שאלה: אישה שאמרה לבעלה, שהיא טמאה, והזיזה את המיטות, כמו שהם במצב של ימי נידות, ואח”כ אמרה לבעלה שהיא טעתה, כי היא ראתה שהדם הגיע בגלל מכה (טחורים וכד’), א. והשאלה האם היא נאמנת לחזור בה או לא נאמנת? ב. וכשלא נאמנת האם אסורה כראיית דם או ככתם? ג. וכן במקום שהיא אסורה בגלל שהיא אמרה, אבל היא יודעת שהיא טהורה האם מברכת על טבילתה?
תשובה: א. יש מקום להקל שנאמנת אפי’ שעשתה מעשה, ותשאל לחכם, שיזהיר אותה לבדוק טוב, מאיפה הגיע הדם, לפני שהיא אומרת שהיא טמאה ועושה מעשה, ויש לדעת שהרמ”א כותב שמי שרוצה להחמיר על עצמו ולא להאמין, זה מידת חסידות, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו.
ב. בשו”ת שבט הלוי (ח”ג ס”ק כו’) מבואר שאם אמרה נטמאתי בראיית ווסת אסורה גם בפרישה סמוך לווסת, אבל באמרה נטמאתי סתם לא צריכה לשמור פרישה כי אולי נטמאה רק מכתם, [כמובן רק במקרים שהיא לא נאמנת]. ובספר טהרת הבית (ח”א עמ’ קפו) פוסק להלכה שאפי’ שאמרה שהיא טמאה משום ווסת, אין לה פרישה סמוך לווסתה הנ”ל אלא רק לווסתה האמיתי.
ג. בספר שיעורי שבט הלוי, מביא מחלוקת בנושא בין גדולי האחרונים יש שצידדו לברך [תפארת צבי ח”ב ס”יט] כי בכל ספק נידה מברכים, ויש שסברו שספק ברכות להקל, אבל הוא מצדד לברך כי שויא על עצה חתיכה דאיסורא ולכן חייבת מדינא, אבל למעשה הוא נשאר בצ”ע. ובספר טהרת הבית (ח”א עמ’ קנד-קס) פוסק להלכה שלא תברך.
מקורות: הגמרא בכתובות (דף כב.) כותבת – אשה שאמרה לבעלה טמאה וחזרה בה תוך כדי דיבור או שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת לחזור בה, ומוסיף שם הרמב”ן דין שאם הוחזקה נידה בשכונתיה אינה נאמנת, ונחלקו גדולי הפוסקים בדבריו מדוע אינה נאמנת, שיטת הרשב”א- כי לפעמים משום בושת או אונס יכולה לומר שהיא טמאה אבל לעשות מעשה כולי האי לא מהני אמתלא. ושיטת המהר”ל מפראג- כי כאן לאחר שהוחזקה נידה בשכונתיה וכולם יודעים שהיא טמאה, מה יעזור שתגיד את האמתלא לבעלה, זה לא יעזור לזה שכולם יודעים שהיא אסורה.
יוצא שאם תאמר בפה בקול לפני הרבה אנשים שהיא טמאה, זה יהיה תלוי במחלוקת הנ”ל, ונראה מהפוסקים שהולכים יותר עם הסברא של הרשב”א ולכן במקרה הנ”ל היא נאמנת אם תאמר אמתלא חזקה, וכן העלה בספר טהרת הבית (ח”א עמ’ קעב), אבל בנידון שלנו שעשתה מעשה בצנעה ולא לפני הרבה אנשים, על פניו זה גם תלוי במחלוקת הנ”ל שלפי הרשב”א זה יהיה בעיה משום שהיא עשתה מעשה ולפי המהר”ל מפראג היא נאמנת משום שזה לא בפני רבים, והיות שאמרנו מקודם שהולכים יותר בשיטת הרשב”א היינו אמורים לאסור אותה,
אבל בשו”ת חוות יאיר (סימן קלח) הביא חילוק בדברי הרשב”א הנ”ל שדווקא מעשה כזה שלבשה בגדי נידות שהם מגונים ומאוסים, בזה לא נאמנת אבל בעשתה מעשה קל שגם עושים כך לפעמים לאו דווקא בימי נידות, היא נאמנת, ע”כ, יוצא לפי חילוקו שגם לשיטת הרשב”א נאמנת משום שזה לא מעשה כזה חמור ומאוס, ובספר טהרת הבית (ח”א עמ’ קע) הביא הרבה אחרונים שהביאו חילוק זה להלכה, והמאירי כתב שזה שהיא לא נאמנת זה רק בזמן ווסתה, וכאן זה לא בזמן הווסת, ויש הרבה פוסקים שכך פסקו והקילו בדין זה, ולכן נראה להקל בזה.
