בס”ד
חיבה לאשתו בפני הילדים
שאלה: מה דרך החיבה שהבעל צריך להראות לאשתו ליד הילדים.
תשובה: ראשית דברי, מאמר זה אני כותב בשפת הדיבור ולא בלשון הלכתי.
כיום שרוצים לכתוב מאמר, תמיד פותחים את המאמר שהדור הוא חלש ואנשים חלשים ונשים חלשות, ואין כח להתמודד, ולכן אנו נראים כמו שאנו נראים.
זה אמת, הדור חלש, השאלות שיש היום הם לא היו אפילו במחשבה לפני עשר שנים. וכל כמה חודשים יש שאלות שלא חלמנו עליהם. אני לא מדבר על הלכות שבת או ברכות או איסור והיתר, אני מדבר על הלכות טהרת המשפחה, או שאלות שבינו לבינה, שאלות שלא שמעתן אוזן. וכל מורה הוראה שמתעסק בנושאים אלו, יעיד, שכל פעם השאלות משתנות וגורמים לפעמים לחשוב מאיפה באה השאלה, אך אני תמיד אומר שברוך השם שהם שואלים, הם מתקשרים אלינו המורי הוראות, לדעת מה רצון ה’ יתברך שדבר ה’ זו הלכה (שבת קלח:), והם רוצים להיות שקטים במה שהם עושים.
והשאלות היום אינם רק מהציבור המתחזק או בעלי תשובה, השאלות היום באות גם מהמגזר החרדי והדתי לאומי. כולם מרגישים שרוצים לדעת מה מותר ותו לא. והם מחליטים אם כדאי או לא כדאי, ואכמ”ל.
בעל מגיע לרב ושואל אותו האם מותר לתת “נשיקת לחי” לאשתו ליד הילדים בין גדולים או לא.
אם נפלפל בפן ההלכתי אנו מתחילים לדון בדברי הרמ”א (אעה”ז סימן כא סעיף ה) שהביא בסופו את דברי הנימוקי יוסף (ב”ב לא. מדפי הרי”ף) יש אומרים דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה כגון לעיין ברישיה אחר כינים בפני אחרים, עכ”ל. ומבואר לנו שאסור לעשות פעולה של חיבה ליד אחרים. ומה שנקט הרמ”א דוגמא של “לעיין ברישיה”, זה לאו דוקא, שבגמרא (ב”ב נח.) מיירי באופן זה, אבל גם שאר דברים של חיבה אין לבעל ואשתו לנהוג בהם בפני אחרים. וכן מבואר בספר אום אני חומה (ברה כחמה אות פד), הו”ד בספר אבן ברורה (ח”ג סימן כא סק”צ).
עוד הביאו שם (ס”ק פט) בשם הספרים, שלכן אין לבעל ואשתו להלך בחוץ כשהם אוחזים יד ביד, אבל כשהם מבוגרים וניכר שעושים כן כדי לתמוך אחד בשני דרך הליכתם, אין בזה כל חשש. ובשער הציון (ס”ק תפד) הוסיפו שהוא הדין באינם מבוגרים אלא שהם במצב שהאשה צריכה עזרה מהבעל, ולא מיבעיא כשאינה מרגישה טוב וכדו’, אלא אף כשמצב המקום והענין יש בזה צורך, כגון שעוזר לה לעבור מעל גדר או כשיש שלג וקרח ועלולה ליפול, ע”ש.
והנה כל זה מיירי מול אנשים אחרים שאינם בני המשפחה, שדוקא מולם אסור לעשות מעשה חיבה, אך אולי בתוך המשפחה יש מקום לומר שמותר. אך מצינו בשלחן ערוך (שם סעיף ז) שהמחבק או מנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר, ודבר איסור ומעשה טיפשים וכו’, עכ”ל. ולשונו מועתק מהרמב”ם (פרק כא מהלכות איסורי ביאה הלכה ו) כידוע. אם כן גם דבר שאינו של חיבה אסור.
ונכון שיש לחלק בין בעל ואשתו לבין אח ואחות. אך גם ישנם דברים שאין בהם חיבה אסורים, ובפרט, שיש בנים ובנות נשואים במשפחה, איך זה יראה שהאבא נותן נשיקה לאשתו בלחי, ליד כלתו או ליד חתנו, ובפרט שלא כל הזוגות שוים, כי לעיתים יש בין הבנים הנשואים או הבנות הנשואות מתח, ולא תמיד נכון להראות לידם חיבה יתירה, שאף שהיה מקום לומר שאדרבה נַראה לפניהם חיבה יתירה, כדי שילמדו איך לכבד אחד את השני, אך לא תמיד זה מוצלח, לפעמים עדיף להראות חיבה במילים של כבוד והערכה מאשר נגיעה בגוף האשה, שדבר זה מעורר תמיהה ובפרט במשפחות שלא הורגלו בזה.
ואם מדובר במשפחה שאין שם עדיין נשואים, חייב הבעל להראות הערכה ותמיכה במילים טובות כלפי אשתו, והזמן הטוב ביותר הוא “ליל שבת”, לפני הקידוש, לומר תודה רבה לאמא שלנו שטרחה ועשתה למעננו, וכל השבוע נותנת ואוהבת ותומכת, ולומר שאין כמו אמא שלנו בעולם. אך לתת נשיקה בלחי, נראה לענ”ד שיש בזה דבר מיותר, ועדיף אולי לנשק בראש, שזו נשיקה של חשיבות ולא סתם נשיקה בלחי, אך גם זה אינו נהוג כיום. ועדיף להראות חיבה במילים ותו לא.
ועיין בספר טוהר המעשים (עמ’ לו) שכתב שאף שצריכים ההורים לשדר אחדות וכבוד הדדי, אל להם בשום אופן לגלות חיבה פיזית ליד הילדים, והדבר ממש “מרעיל” את נפשם הטהורה, כי קולטים את הדברים אחרת לגמרי ממה שחושבים ההורים, עכ”ל. ודבריו מובנים מאד, כי ילד יכול להבין “העתק-הדבק” אם לאבא מותר, גם לי מותר, וגם לאותו אחד שנוגע בחברתו זה גם מותר, ועדיף לא לתת לילד לחשוב מחשבות במוחו הטהור, כי למוח אין גבול. ויודע אני בעצמי על מקרה אחד שבחור נחשף בגיל צעיר מה זה ‘ביאה’ וניזוק מזה, שהיה צריך להשתחרר על ידי טיפולים. ודי למבין. אלא שהבעל באמת יראה חיבה בחדרי חדרים מאשר ליד הילדים, ועל זה נאמר (סנהדרין כט.) כל המוסיף גורע, ועושה חדשות בעל מלחמות (ברכת יוצר).
ועיין עוד בילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת פרק ס הלכה כח) שכתב שאף על פי שמעיקר הדין מותר לאב לנשק לבנותיו הגדולות, מכל מקום ראוי שלא לעשות כן בפרהסיא, ע”ש.
העולה מן האמור
אין לבעל להראות חיבה יתירה מול הילדים על ידי מעשה כגון לנשק את אשתו בלחי, אבל חובה קדושה להראות חיבה יתירה לאשתו ובפרט ליד הילדים ובני המשפחה על ידי דברי שבח והודאה על כל טרחה ומעשה שעושה למעננו.
