בס”ד

גידול כלב לגרושה ללא ילדים

שאלה: אני אשה גרושה ללא ילדים, ואני מרגישה חסרת בטחון, האם אני יכולה לגדל כלב קטן, שאני ירגיש איתו יותר בטוחה עד שאתחתן בעזרת ה’.

תשובה: איתא בש”ס (ע”ז דף כב:) ארמלתא לא תרבי כלב, ע”כ. וכתב רש”י (ד”ה לא תרבי) שמא תתאוה ותרביענו עליה, ע”ש. ומבואר שם בגמרא שיש חילוק בין כלב לבין שאר בהמות, שבהמה נקשרת ונסרכת אחריה ורודפה כל שעה, ואז יבינו בני אדם שהיא הזדווגה עימו, מה שאין כן כלב שכאשר זורקים לו מעט בשר הוא נסרך אחר האדם הזורק את הבשר, על כן אין האשה חוששת מכך אלא תסמוך על כך שאנשים יאמרו שמה שהוא נסרך אחריה זה משום שנתנה לו לאכול.
וכתבו התוספות (ב”מ עא.) שהאיסור לאלמנה לגדל כלב הוא משום לזות שפתים בעלמא לפי שהולך אחריה, שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה, ע”ש. ומבואר מדבריהם שמה שאמרו חז”ל שלא נחשדו ישראל על הבהמה, הוא בין גברים ובין נשים שגם גבר לא חשוד על משכב בהמה וגם אשה לא חשודה על משכב בהמה, ועוד מבואר מדבריהם שאינו אסור מן הדין כשאר איסור מדרבנן, אלא הוא חומרא בעלמא.
אמנם לפי רש”י שהטעם שמא תתאוה לו ותרביענו עליה, צריך להבין, הלא אין ישראל חשודין על רביעת בהמה. וראיתי בספר אבן ברורה (סימן כב סעיף יח בירור הלכה נג) שהביאו בשם הזרע יצחק (ב”מ שם) שלפי רש”י דוקא גברים לא חשודים על משכב בהמה, אך אשה חשודה שתרביע בהמה עליה, וביארו שם שהגבר אינו מתפתה אלא מצד יופי האשה וצורת אבריה, וזה לא שייך בבהמה, מה שאין כן אשה שתאוותה לא מחמת יופי אלא כל שיש לה צורך לזה, הצורך משתלט על גופה, לכן חששו באשה במשכב בהמה.
והנה רבנו הרמב”ם (פרק כב מהלכות איסורי ביאה הלכה טז) כתב בזה”ל, וכן אלמנה אסורה לגדל כלב מפני החשד, עכ”ל. וכוונתו רצויה שיחשדו אותה שהיא מגדלת כלב לשם עבירה. ומלשון הרמב”ם שכתב “אלמנה אסורה לגדל כלב” מבואר שיש בזה איסור ואינו חומרא בעלמא כדברי התוספות. וכן נראה כן בדעת מרן השלחן ערוך (סימן כב סעיף יח) שכתב שאלמנה אסורה לגדל כלב, שהוא לשון שאינה משתמעת לשתי פנים אלא רק לאיסור. ומלשון מרן לומדים שתפס ברמב”ם שהוא כמו רש”י באיסור שאלמנה לא תגדל כלב, אך מטעם חשד.
ולכאורה ה”ה לגרושה שגרה לבדה ללא ילדים ורוצה להכניס כלב לביתה, אסור, ויש בזה חשד. ואף שתמיד יש טענה במוחנו שזה נשמע קצת מוזר שאשה תתעסק עם כלב, ובפרט בדורנו שאשה יכולה להגיע לרוגע עם שאר תכשירים, עם כל זה צריך להביא ראיה להתיר כלב, ולא בכדי כתבה תורתנו הקדושה איסור זה שנאמר (ויקרא יח, כג) “ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא”.
ואנכי הרואה לרבנו הט”ז (שם סק”י) שלאחר שהביא את דברי התוספות שכתבו שאלמנה לא תגדל כלב דהוי חומרא, דלא נחשדו ישראל על הבהמה, אם כן גם מה שכתוב שאסור לתלמיד חכם לדור בחצר שיש בו אלמנה הוא גם חומרא. ועל פי זה נראה לי דאין להרהר עכשיו במה שצריך אפילו תלמיד חכם בחצר שיש שם אלמנה, כל שכן בגידול כלב בבית אלמנה שיש לסמוך על תוספות, עכ”ד.
אמנם אין כן דעת מרן השלחן ערוך, ואדרבה גם היום שיש כל מיני אופנים שיגרמו לאשה רוגע, אין היתר, כבר בנביא (מלכים א טו, יג) כתוב “וגם את מעכה אמו ויסרה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה ויכרות אסא את מפלצתה וישרף בנחל קדרון”, ע”כ. וכתב רש”י (ד”ה מפלצתה) שעשתה כמין זכרות והיתה נבעלת לו בכל יום, ע”ש.
ואף שמשם אין ראיה כל כך לענייננו, משום שעשתה להכעיס, שהרי היתה עובדת עבודה זרה, מה שאין כן בנידוננו, שאשה גרושה שגרה לבד ויש לה כלב מחמד כדי להשתעשע בו, אסור לגדל אותו מפני החשד, ולפעמים תניח אותו עליה ויכולה להתגרות.
והנה אף שבגמרא נקטו “אלמנה”, יש לומר שלאו דוקא אלמנה, אלא כל שהיה לה בעל ויודעת מה זה ביאה חיישינן, וה”ה פנויה בזמנינו שיודעות מה זה ביאה. וכ”כ בשלחן ערוך המקוצר (רצאבי, חלק א סימן כג) ועוד.
והנה ראיתי בשו”ת שאילת יעב”ץ (סימן יז) שחידש חידוש גדול, שאפילו אשה נשואה אסורה בגידול כלב, אף שמגדלת אותו לשעשוע בלבד, דאיכא למיחש טפי מחשד גרידא, דמתיא לידי זימה נמי. ומה שהגמרא נקטה אלמנה, משום שהיה הוה אמינא שלאלמנה מותר משום שצריכה כלב לשמירה על הבית ולא לטיול, כיון שאין לה בעל דרכה לגדל משום שמירה קמ”ל שאפילו הכי אסור משום חשדא, עכ”ד.
אמנם אין דבריו מוסכמים, שהרי פשט הגמרא מיירי באלמנה, לפי טעם שכתב רש”י, שמא תתאוה ותרביענו, הלא אם יש לה בעל מה צריכה כלב. ועיין בספר אמרי יעקב (סימן כב ביאורים ד”ה אלמנה) שהעיר על דברי היעב”ץ מדברי הגהות מיימוניות (פרק י אות ג מהלכות רוצח) שדייק מלשון הש”ס שאמרו ארמלתא לא תגדל כלב, משמע הא אחר מותר, ע”כ. אך סיים שלמעשה פשוט שאין לנטות מדברי היעב”ץ שיצא חוצץ נגד מגדלי כלבים שהוא מנהג ערלים וגוים ויש להתרחק מזה הרבה. ולכן במקרה רגיל שאשה גרושה נמצאת לבדה בבית ואין לה ילדים אסורה לקנות כלב.
וראיתי בספר אבן ברורה (שם ס”ק קפח) שכתבו שמותר לגדל כלבה, שלא שייך שנקבה תרביע עליה נקבה. ולכן גם בנידוננו שאין לה בטחון עצמי יכולה לקנות כלבה ולא להיכנס בחנם לאיסורים.
ובעת כתבי תשובה זו נזדמן לידי תשובה נפלאה בנושא זה להרה”ג חיים רפפורט שליט”א (רב ומו”צ לונדון אנגליה) בקובץ דברי תורה (עמ’ 83 ואילך) שהאריך גם בסוגיא זו, וראיתי לו דבר חדש שלאחר שהביא את דברי הט”ז שהוא חומרא לגדל כלב, טען ואמר מה נעשה עם הספרדים שהולכים לפי מרן השלחן ערוך שאסר, והביא את דברי הפחד יצחק להגר”י למפרונטי (אות א ערך אלמנה) שכתב וז”ל, והאידנא לא ראיתי מוחים בזה שאלמנה מגדלת כלב, “אולי דעתה לא נחשדו בזה”, עכ”ל. ומשמע מדבריו שגם לפי שיטת השלחן ערוך אין האיסור נוהג היום. וביאר שם, שבזמנם לא היה מצוי גידול כלבים בינינו, וזה היה מוזר שיהיה כלב, לכן אסרו חז”ל. אך כיום שיש כלבים בהרבה בתים, אין חשד שהאשה מזדווגת עם הכלב. ודבריו מתוקים.
ואם גם מפחדת מפני גנבים וכיוצא בזה, כתב בנטעי גבריאל (הלכות יחוד פרק נא הלכה ה) שמותר בשעת הצורך לגדל כלב כגון מפחד גנבים. ואף שבספר גן נעול (הלכות יחוד פרק יג הלכה ב) החמיר בזה, נראה לענ”ד שאפשר להקל, שיש לומר שכל מה שאסר מרן השלחן ערוך הוא רק שלא לצורך.
ומענין לענין באותו ענין, אני רוצה להעלות על הכתב במה שאנו נשאלים לא פעם ולא פעמיים.
שיש ילדים בני 7-10 עם בעיות רגשיות והמטפל או המטפלת ממליצים מאד שהילד יגדל כלב בטענות שזה נותן עצמאות ואחריות על מישהו, ומוסיף בטחון עצמי שיש איתו מישהו והופך את הילד להיות מאושר.
והשאלה תמיד נשאלת האם מותר להם לגדל כלב בפרט שהם “חרדים” וגרים בשכונות “חרדיות”. אם יכניסו לביתם, זה לא נראה טוב, ויש חשש גם שאולי שכנים אחרים ירצו.
היות שגידול כלבים גם לפי הפשט וגם לפי הזוהר אינו מותר כאשר נבאר בסיעתא דשמיא.
דהנה בש”ס (שבת סג.) אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתך ביתו. רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים. ועוד אמרו (ב”ק פג.) תניא ר’ אליעזר הגדול אומר המגדל כלבים, כמגדל חזירים, ע”כ. ועיין בשלחן ערוך הרב (דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית הלכה ג) שכתב כל המגדל כלב רע בתוך ביתו הרי הוא עומד בארור כמו המגדל חזירים, ואם הוא קשור בשלשלת של ברזל מותר שאז אין מורא ופחד לאדם ממנו, וכל שאינו רע שאינו מנבח על אדם מותר לגדלו בכל מקום ואין צריך לקשרו כלל. ועכשיו נהגו להקל בגידול כלב שאינו קשור ביום. ויש שלימדו עליה זכות אם אינו נושך, ונדחו דבריו, לכן כל ירא שמים יזהר שיהא קשור בשלשלת של ברזל וכו’, עכ”ד. ומבואר לנו שגידול כלבים רעים, אסורים בהחלט.
אך אם אין הכלב רע, משמע שמותר לגדל, כמו שיש כיום כלב מחמד קטן שאינו מסוכן, אלא שלפי ספרי המקובלים כלב הוא חיה טמאה, ולפי הזוהר (בשלח סה:) הוא חצוף מכל הבריות, וכן בזוהר (משפטים קכא:) עה”פ (שמות כב, ל) “ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו”, כי הוא דין קשה מאד. ויש בו זוהמא רוחנית. ולכן הזהירה אותנו התורה שלא לאכול נבילות וטריפות.
אמנם מצינו בחז”ל הקדושים גם מעלות על הכלבים ותכונות שיש בכלב, כמו שהכלב מכיר את קונו (הוריות יג.), וכתב בספר העיקרים להגאון רבי יוסף אלבו (מאמר ג פרק א) הכלב מכיר את קונו, והוא נכנע תמיד לפניו ומחזיק לו טובה ככל יכולתו מאשר בידו לעשות, ע”ש.
ועיין עוד בבן יהוידע (הוריות יג.) שהאריך בידיעה שהכרת הכלבים לבעליהן ותוקף החברה והאהבה שביניהם, רבו הסיפורים בהם, וכולם ראו פלאי פלאות, הבי שם סיפורים על נאמנות הכלבים, ע”ש.
צא ולמד מה שמסופר בירושלמי (תרומות פרק ח סוף הלכה ג) במעשה שהנחש הכיש את הארס שלו בחלב, וראה את זה הכלב, ולפני שישתו מהחלב בני הבית הכלב אכל ומת, ע”ש.
ובספר פתח עינים להגאון החיד”א (עירובין ק:) אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה, וכתב שנקט הני לדוגמא והוא הדין לכל מיני בהמה חיה ועוף.
אם כן חזינן שיש לכלב תכונות טובות. “כלב” – כולו לב ונאמן לאדוניו (עיין מהרש”א ח”א סנהדרין צז. ובמהר”ל בחידושי אגדות הוריות יג. ד”ה האוכל, ח”ד עמ’ ס).
ולפי זה צריכים אנו להבין איך זה שבזוהר רואים שהכלבים חצופים ועזי נפש, ואילו בספרי הפוסקים והמפרשים מבואר שהו שומר על האדם ונאמן.
ואולי נראה לבאר שכוונת הזוהר הקדוש הוא על כלבים רעים כדברי הגמרא ‘כל המגדל כלב רע’. וכן אולי כוונת הזוהר להשמיענו שהתורה אסרה לנו לאכול אותם ובשרם חמור מאד ומטמא את האדם, אך במקרה שנצרך לילדים שצריכים טיפול ברגש הוי כעין רפואה.
וכיום שיש מחקרים שגידול הכלב עוזר, אם אין אפשרות לגדל חיה טהורה או ללכת לחוות סוסים וכיוצא בזה ולא בבית שעדיף טפי, אך אם אין אפשרת, נראה לענ”ד שאם הכלב הוא קטן ואינו נובח ומפחיד ומגדלים אותו לצורך הילד שחייב טיפול רגשי, ויש המלצה ממטפל טוב שהדבר באמת יועיל מותר לגדלו.
אך צריך לראות מה עושים אם גרים במקום חרדי שלא נהוג דברים אלו. וצ”ע. ועוד חזון למועד.

העולה מן האמור
א. אין לגדל כלב רע בתוך ביתו אלא אם כן הוא לשמירה וקשור.
ב. ראוי ונכון שלא לגדל שום כלב אפילו מחמד ולשם משחק, והוא דבר שאינו כדי, ועדיף להשקיע בילדים ולא בכלבים.
ג. ילד שיש לו בעיות וממליצים המטפלים שהילד יגדל כלב, אם אפשר טיפול אחר כגון טיפול בסוסים, שזה לא בבית עדיף. אך אם ניסו או שאי אפשר, מותר מן הדין לקנות כלב קטן מחמד שאינו נובח כלל ויטפלו בו ולאחר שמצב הילד ישתפר יוציאו אותו.
ד. אשה אלמנה או גרושה שגרה לבד ומרגישה חסרת בטחון, לכתחילה תגדל כלבה ולא כלב. ואם מגדלת כלב יש לה על מה שתסמוך.