בס”ד

דם שבא על ידי בלון זירוז

שאלה: אשה שעשתה זירוז לידה על ידי בלון וראתה מעט דם על רגליה, האם נטמאה בזה.

תשובה: אשה שמגיע לחודש תשיעי והרופאים טוענים שצריך לעשות “זירוז לידה”, והכלל הפשוט שמובא בפוסקים, שמותר להקדים לידה רק לצורך רפואי חיוני, כגון כאשר נשקפת סכנה לאם או לעובר, אך אין להקדים לידה כשאין צורך רפואי לכך.

כן מבואר בשו”ת אגרות משה (יו”ד חלק ב סימן עד) ובשו”ת שבט הלוי (חלק ו סימן קכח ד”ה אם), כשיש שיפוט רופא מומחה סיכון סומכים על הרופאים, כדרך שאנו מתירים לעשות ניתוח של יוצא דופן עבור זה. ולא כדעת הרבה פוסקים קלי דעת שבסיבה כל דהו מקדימין הלידה, ע”ש.

והנה כיום כשהלידה מתאחרת, מתחילים הרופאים עם זירוז לידה באמצעות “בלון תוך צווארי”.

הסבר קצר על “בלון” זה ודרכי פעולתו. הבלון הצווארי הינו צנתר (=הוא צינור חלול וגמיש בעל קוטר משתנה, המוחדר לתוך חלק בגוף לשם אבחון או ביצוע הליך רפואי באותו מיקום. והוא נקרא גם כן “קתטר”) גומי דק וגמיש בקצהו שני בלונים קטנים שאינם מנופחים במצב התחלתי בעזרת ספקולום, הצנתר מוחדר לנרתיק ובהמשך לצוואר הרחם, כאשר הרופא מזהה כי קצה הצנתר הגיע לחלק התחתון של הרחם הוא ממלא את שני הבלונים במים פיזיולוגיים סטריליים לשם קיבוע הצנתר, כך נוצר מתח על צוואר הרחם אשר יעודד שחרור (הורמוניים אמהיים) חיוניים לתהליך ריכוך צוואר הרחם. קצה הצנתר נשאר מחוץ לנרתיק, ומשמש למעקב ואפשרות ריקון הבלונים במדת הצורך בהמשך. הלחץ על צוואר הרחם יקדמו על פי רוב פתיחה כל שהיא של צוואר הרחם, וכאשר הפתיחה תגיע לכשלשה ס”מ הבלון יפול באופן עצמאי, ע”כ הביאור.

והיה מקרה שהיולדת אמרה שראתה מעט דם על רגלה מחמת הבלון, כפי שאמרה הרופאה, ושואלת אם היא טמאה או לא, שיש כאן חשש גדול שהיתה כאן פתיחת הרחם, הואיל וראתה דם מחמת הבלון, שכל מטרת “זירוז” זה על ידי הבלון שיפתח את הרחם לבערך של כשלשה ס”מ ואז הבלון יפול באופן עצמאי.

או שאפשר לומר שההכנסה של הצינור יכול לגרום לשריטה, והוי דם מכה, ואם כן דין זה תלוי ברופאים שרואים באותו הרגע.

וראיתי בספר פועה להרה”ג מנחם בורשטיין שליט”א (חלק ג לידה עמ’ סד הלכה מג) שכתב שדימום קל בעקבות שימוש בבלון לזירוז לידה אינו אוסר בהכרח את האשה ויש לבדוק את סיבותיו.
והוסיף שם (הערה 131) וכתב שדימום עלול להיגרם בשימוש אגרסיבי בבלון כגון משיכתו החוצה בכח ופציעת הנרתיק כתוצאה מכך, דימום כזה נחשב כדם פצע ולא אוסר את האשה, דימום כזה עלול להיגרם גם בעקבות ירידת הפקק הרירי, ע”ש.

ומבואר שיש כאן ספק מכה, ולכן צריך לברר אצל הרופאה אם באמת נגרם פצע או לא. ולכאורה מספק יש מקום להחמיר, שהרי יש דם לפנינו, ויש סברא של פתיחת הרחם. אך מצד שני יש מקום לטהר את האשה משום ספק ספיקא, ספק בא הדם מהמכה ספק בא הדם שלא מהמכה, ואם תמצי לומר שדם זה אינו מן המכה שמא ראתה ללא הרגשה ודינו כדין כתם. ואף שש טענה של פתיחת הרחם, ולאו אדעתה אם היתה הרגשה או לא, מכל מקום, הוי ספק, שדין הבלון כדין בדיקת עד, ובדיקת עד כל טומאתה הוא מחמת הספק ותמיד מצרפים את שיטות הפוסקים שבדיקת העד היא טמאה מדרבנן ולא מדאורייתא.

ואם כן יש לנו ספק ספיקא מעלייתא, שמא מהמכה, ושמא דין ה”בלון” כדין העד, ושמא בדיקת עד היא מדרבנן כמבואר בטהרת הבית (חלק א עמ’ כ בנד”מ) והוה ליה ספק, צד אחד מותר והספק השני שאוסר, אוסר מדרבנן, והוה ליה ספק אחד מותר גמור וספק שני טמאה מדרבנן, והוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא, כמבואר בש”ך (יו”ד סימן קי ס”ק טו).

ולפי זה מתבאר לנו שלכתחילה יש לשאול רופאה, ועל פיה ישק דבר, מהיכן מגיע הדם. ואם תאמר שבאמת עשתה פעולה אגרסיבית היא טהורה, אך אם יש לנו ספק, מעיקר הדין אפשר להקל ולומר שהיא טהורה.

אך היות שאני מסתפק שאולי יש לומר שהבלון שנמצא ליד צוואר הרחם גורם לו פתיחה, וזה סוג של הרגשה כמו זעזוע, לכן במקרים אלו עדיף להורות שאם בני הזוג רוצים להעביר מיד ליד מותר להם, כי יש לסמוך בכהאי גוונא על רבותינו הראשונים דסבירא להו שמותר להושיט מיד ליד כמבואר בטהרת הבית (חלק ב עמ’ צב בנד”מ).

העולה מן האמור
א. אשה שעשו לה זירוז לידה על ידי בלון וראתה מעט דם, אם הרופאה מעידה שזה מחמת הבלון שפצע אותה הרי היא טהורה.
ב. אם יש ספק אם הדם בא מחמת פצע, מותר להושיט מיד ליד. ואם רוצה לסייע לה או לתת לה יד להרימה וכדו’, ישים כפפה על ידו.