בס”ד

אכילת בשר בתשעת הימים לאשה נדה

שאלה: אשה שביום הראשון לוסתה מרגישה חולשות חזקות בגוף, וזה משפיע עליה גם למחרת, האם מותר לה לאכול בשר בתשעת הימים, מראש חודש אב ועד לתשעה בו.

תשובה: הנה הדבר ידוע שמדין התלמוד (תענית כו:) מותר לאכול בשר אפילו בערב תשעה באב חוץ מסעודה המפסקת, ע”ש.
והוסיפו רבותינו ראשונים כמלאכים שנהגו לאסור אכילת בשר מראש חודש אב, כמבואר בספר הכל בו (סימן סב דף כה:). וכן מנהג הספרדים שלא אוכלים בשר מראש חודש אב. וכן מבואר בשלחן ערוך (סימן תקנא סעיף ט) בדעה האמצעית, ע”ש.
ובטעם הדבר שאסור לאכול בשר מראש חודש אב, כתב הגר”א (סימן תקנא ס”ק מא) שבתלמוד (ב”ב ס.) מבואר שמיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור שלא לאכול בשר, אלא שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה (הוריות ג:), ובימים אלו נהגו שלא לאכול בשר כי זה זמן מועט ואפשר לעמוד בה.
והנה הגאון רע”א בהגהותיו לשלחן ערוך (שם) כתב בשם תשובת שבות יעקב (חלק א סימן כז) להקל, ע”ש.
ועיינתי בתשובתו, וראיתי שכתב להביא ראיה מהתוספות (כתובות סג: ד”ה אלא למאן לדאמר) כתבו שסתם נדה חולה קצת, ע”כ. הרי דבכל שבעת ימי נדתה, היא בחזקת חולה קצת וכיון שעיקר דין זה שלא לאכול בשר הוא רק מצד המנהג, אם כן במקום חולה, אפילו חולי קצת אין לנהוג איסור, ובפרטות כל שבאה לשאול ודאי מרגישה בעצמה שאינה יכולה לסבול מאכלי חלב מחמת המיחוש שבגופה, עכ”ד.
ושוב ראיתי בחזון עובדיה (ארבע תעניות עמ’ קצב בהערה) שעמד בזה, שסייע לשבות יעקב מהארחות חיים (הלכות תשעה באב סוף אות ו) שכתב שמותר לאכול בשר “לחולה או לחלש”. ומבואר שלא צריך להיות חולה ממש כדי להתיר אכילת בשר בתשעת הימים. ואף שכתב הלקט יושר (עמ’ קז) אשה שבא לה וסת בין ראש חודש אב לבין תשעה באב אינה אוכלת בשר, ע”ש. אפילו הכי מרן החזון עובדיה נוטה דעתו להקל. ובמנהגי דרבנן שומעים להקל שלא צריך חולה ממש אלא בקצת חולי סגי כדי להתיר אכילת בשר, ע”ש.
וכן יש להביא ראיה ממה דקיימא לן בשלחן ערוך (סימן שכו סעיף א) שאסור להתרחץ במים חמים משום גזירת הבלנים, ע”כ. וכתב הגרעק”א (שם אות א) מצטער אף על פי שאינו חולי כל הגוף, יש לומר דמותר לרחוץ, ע”כ. ונראה שכוונתו משום שלא גזרו בזה על המצטער, ע”ש.
כלומר, שמצטער יכול להתרחץ במים חמים ביום שבת ולא צריך שיהיה ממש חולה, וכן כתב הביאור הלכה (ריש סימן שכו). והוא הדין בנידוננו, שאם אשה ראתה וסת ויש לה חולשות יתירות ויודעת שאם תאכל בשר יקל מעליה, מותרת לאכול בשר.

העולה מן האמור
אשה שנמצאת בימי וסתה והיא חלשה ויודעת שעל ידי אכילת בשר יקל מעליה, מותר לה לאכול בשר.