בס”ד
שאלה: האם מותר לאשה אבילה שבתוך שלושים יום לעשות בניית צפרניים.
תשובה: איתא במו”ק (דף יז ע”ב) וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרניים בימי אבלו דברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר. שמואל אמר הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל, דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל, ולקמן אמר רב ענן בר תחליפא לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל לא שנא דיד, לא שנא דרגל, אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובגנוסטרא אסור. ע”כ.
ופירש הערוך( הו”ד בתו”ס ד”ה וגנוסטרי) שהוא כלי המתוקן ליטול צפרניים ועיין ברש”י שהוא מספריים.ע”כ. ומשמע מדברי הגמרא שלכו”ע אסור ליטול צפרניים בכלי המיוחד לגזיזה הנקרא בזמננו “גוזז צפרניים” בתוך שלושים לימי אבילותה, וכל מה שהתיר שמואל הוא רק בשינוי ולא בכלי המיוחד, וכן מבואר בתוספות (שם), וכ”כ הרמב”ן (תורת האדם, תספורת) בדעת הרי”ף שבכלי המיוחד לגזיזה אסור בתוך שלושים יום.
אמנם בה”ג פוסק שכל מה שאסור “בגנוסטרי” הוא דוקא תוך שבעה, אך לאחר ימי השבעה מותר ליטול צפרניים אפילו אפילו במספריים, וכן דעת רי”ץ גיאת (הלכות אבל עמ’ מט) וכן פסק הסמ”ג (הלכות אבילות דף רמו ע”ג).
וכתב מר”ן הב”י (סימן שצ) שלענין הלכה כיון שהרי”ף והרמב”ם מסכימים לדעה אחת לאסור במספריים כל שלושים יום הכי נקטינן.
וזה לשון השולחן ערוך(שם סעיף ז) כשם שאסור להסתפר כל שלושים יום, כך אסור ליטול צפרניים בכלי, אבל בידיו או בשיניו מותר ואפילו תוך שבעה, ואשה שאירע ליל טבילתה אחרי שבעה בתוך שלושים שאם תטול צפרניה בידיה או בשיניה אינה נוטלת אותם יפה תאמר לנכרית ליטלם ממנה בכלי .עכ”ל. ומבואר שפסק כהרי”ף והרמב”ם שגם אשה אסורה בנטילת צפרניים שלושים יום, אך יכולה את צפרניה ע”י גויה.
הנה הט”ז(ס”ק ג) הקשה קושיא על מר”ן וגם הקשה על הרמ”א, על מר”ן הקשה, שאשה מותרת בנטילת שער אחר שבעה וכדברי הרי”ף והרמב”ם ולמה לא תהיה מותרת ליטול צפרניה על ידי עצמה בלא שינוי והלא צפרניים אינם חמורים משער.
ועל הרמ”א הקשה, שהרמ”א כתב בסימן (שצג סעיף ג) שמותר ליטול ציפורניים בשביל למול ולמה לא נתיר בשביל טבילת מצווה לכולי עלמא, וסיים הט”ז שלא ראינו נשים נוהגות ליטול ציפורנים ע”י אחר. ע”כ.
אולם הש”ך (נקודות הכסף) תירץ את שתי הקושיות , על מה שהקשה על מרן מנטילת צער לאחר שבעה, אין קושיה, משום שאפשר בנטילת ציפורנים ע”י שינוי ולכן אסור לאחר שבעה.
ומה שהקשה על הרמ”א מדין נטילת ציפורנים למוהל, לא קשיא מידי,דהתם קאמר מותר לו לתקן ציפורניים ולגלחם לצורך המילה, והתם אין כוונתו משום נוי, רק מתקן ב’ ציפורניו אגודל, שיש בהן צורך מילה כשהן משופעין ומחודדין ומתקנם בצידהן כדי שיהיו מחודדים לצורך פריעה.ע”ש. ולפי זה מתבאר שלפי הט”ז מותר לאשה אבילה תוך שלושים יום ליטול צפרניים בעצמה ולא צריכה גויה, וכן פסק בספר ערוך השלחן(סימן שצ סעיף ו). אך הש”ך פסק על יד עצמה או על ידי יהודיה אחרת אסור(משום שאם עושה על ידי ישראלית אחרת היא שלוחה) , ורק על ידי גויה מותר.
והנה מר”ן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בספרו חזו”ע(אבילות ב עמ’ שב) הביא דברי מר”ן החיד”א בספרו שו”ת חיים שאל (חלק א סימן ב) חיזק את דברי הט”ז שבודאי נקטינן כדעת הרי”ף והרמב”ם ורבינו חננאל שאשה מותרת בתספורת אחר שבעה, ומדינא מותרת אף בנטילת צפרניים, אלא שרצו להחמיר בצפרניים גם על אשה, מיהו בנדו”ד שהיא טבילת מצוה התירו ליטלם ע”י נכרית ומכל מקום אשה דאנינה דעתה ליטלם ע”י אשה אחרת, אין הכי נמי שיש להתיר ליטלם בעצמה לצורך טבילת מצוה, וכל שכן דלדידן בודאי מותר מדינא, ורק משום חומרא בעלמא החמירו, שבודאי שרי לטבילת מצוה ובפרט שהט”ז העד העיד בנו שהנשים נוהגות ליטלן על יד עצמן, הילכך בנד”ד דאנינה דעתה יש להתיר לה ליטול צפרניה על ידי עצמה.ע”כ. וכן פסק מר”ן החזו”ע שאם שעל ידי שתטול צפרניה בעצמה הוא יותר יפה תטול בעצמה.
ולפי זה אשה אבלה שחל לה מקוה בתוך שלושים יום מותר לה ליטול צפרניה על ידי עצמה אפילו על ידי כלי, ואפשר ללמוד מכאן שלאחר שגזזה את צפרניה בהיתר, מותר לה לעשות “בניית צפרניים” שלא יגרע מכל יפוי בפניה או בשערה שמר”ן התיר בסימן (שפ”א סעיף ו) שאשת איש מותרת לכחול ולפרכס אחר שבעה. ע”ש. ואין הבדל בין טיפוח פנים לבין טיפוח צפרניים כגון “לאק” או “בניית צפרניים”.
אלא מה שנותר לנו לברר הוא האם מותר לעשות בניית צפרניים לא לצורך טהרה, אלא צורך יפי ונוי, שתהליך בניית צפרניים הוא נעשה שלאחר שצפרני האשה גדלו, גוזזים אותם ועליהם מדביקים צפרניים מלאכותיות ואם הצפרניים לא ארוכות כל כך אז משייפים אותם ע”י פצירה.
הנה בשו”ת רב פעלים (חלק ג יו”ד סימן כה) נשאל באחד שהיו לו צפרניים ארוכות לפני שנהיה אבל ובעודו בתוך שלושים לאבלו, הצפרניים גדלו מאוד והוא מצטער מאוד האם יש לו תקנה לקוץ אותם קודם שלושים יום, וענה לו הרב פעלים, שבתוך שלושים יום אסור ליטול צפרניים בכלי, אך בידיו או בשיניו מותר אפילו תוך שבעה והטעם שאין נחתכים היטב כמו מספריים והוי שינוי ולכן הורה לו שיגררם במגירה דחשיב זה שינוי גמור וגם לא נחתך כמו מספריים .ע”ש. ומבואר שהתיר הרב פעלים ע”י מגירה שהיא בעצם ‘פצירה’ בזמננו דהוי שינוי, אך עדיין אני מסתפק בזה כי אולי בזמנם זה לא היה קוצץ אותם בצורה יפה משא”כ כיום שהפצירה משייפת יפה את הציפורן, אולי לא חשיב שינוי. ונראה שאם הקוסמטיקאית תשייף לה את הצפרניים בצורה שאינה אסטתית כל כך ואז ידביקו את הצפרניים החדשות באופן כזה יהיה מותר, אך אם היא משייפת לה בצורה טובה כדרך שיודעות לעשות כן זה כמו מספריים, נראה שאין לעשות כן אלא צורך טבילת מצוה כפי מה שנתבאר.
העולה מן האמור:
א. אשה שנמצאת בתוך שלושים ימי אבילות מותר לה לעשות בניית צפרניים לצורך טבילה.
ב. אך אם היא רוצה לעשות בניית צפרניים לא לצורך טבילה, אם היא משייפת את הצפרניים לא בצורה תקינה מותר לה לעשות בניית צפרניים.
ג. צריך לדעת שאינו מן הראוי שבנות ישראל הכשרות יעשו “בניית צפרניים או לאק ג’ל”, ואף שכיום נפרץ הדבר והרבה נשים עושות כן כולל נשים חרדיות ובנות הסמינר, יש להימנע מזה, ולהתפלל שנשותינו ובנותינו יהיו צנועות ונאות, ורק לצורך הבעל יש לעשות כן ולא מעבר לכך.
