מצאה דם בקינוח לאחר הטלת מי רגלים

יש מצבים שבהם האשה רואה כתם על הנייר בשעה שהיא מקנחת את גופה לאחר הטלת מי רגלים, ויש לדון בדינה מכמה מקומות דבר ראשון האם דינה כרואה כתם או כרואה דם, וגם אם נסבור שזה כתם האם נתיר עד כגריס או גם יותר מכגריס, היות וזה היה על גופה ממש, וכן האם מה דינה בראתה מיד לאחר הטלת מי רגלים או לאחר זמן מה,

ונדבר כמה זמן צריך שיעבור שנוכל להקל בדינה, וכן את דעת השו”ע ודעת הרמ”א.

ונתחיל בעזר ה’ לבאר עניין זה: החוו”ד (סי’ קצ ס”ק א) סובר שאם מצאה כתם בשיעור וסת לאחר הטלת מי רגלים טמאה מהתורה, כמו בשיעור ווסת לאחר תשמיש שטמאה, וכן פסק הסדרי טהרה (סי קצ ס”ק לו), מנגד החזון איש (סימן צ ס”ק א) סבר שיש חילוק בין ראתה לאחר תשמיש שטמאה תוך שיעור ווסת, לבין ראתה לאחר מי רגלים, כי אין דרך הדם לבוא במי רגלים, ולכן נחשב לכתם שעד כגריס טהורה.
יש פוסקים שסוברים שבכל קינוח שהאשה עושה, היא טמאה וזה לא נחשב לכתם, היות וזה מגופה, (שו”ת חשב האפוד), וצריך לומר שגם לדבריהם עד כגריס טהורה, כי עד כגריס טהורה ברואה כתם על גופה (שו”ע סימן קצ סעיף ו), ולפי המחמירים שם, יהיה אסור גם פחות מכגריס.

וכמובן שאם נפסוק שדינה כרואה כתם שדינו שטהורה עד כגריס, יהיה מקום להתיר גם יותר מכגריס היות והיא רואה את הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה, ויש פוסקים שמחמירים בזה היות והיא מחזיקה את הנייר בידה, וידה כן מקבלת טומאה,

ולמעשה מרן שבט הלוי התיר בקינחה במקום שלא היה לאחר הטלת מי רגלים, שדינה כרואה כתם על דבר שאינו מקבל טומאה, אבל בראתה על קינוח לאחר הטלת מי רגלים מחמיר שם שאסורה.
באגרות משה (ח”ד סימן יז) מביא שרק באופן שראתה מיד לאחר הטלת מי רגלים, מחמירים שהיא טמאה מספק שמא הרגישה, אבל לא שמה לב היות והטילה מים, אבל אם עבר 15 שניות אפשר להקל ולומר שזה כתם לכל דבר ולא נחוש שזה המשך של המי רגלים.
בספר שיעורי שבט הלוי (סי’ קצ סעיף י) מביא להקל רק אם ראתה את הכתם על הנייר לאחר שעברה דקה מזמן הטלת המי רגלים, וגם בזה בדם ממש הנטייה להחמיר, ורק בשעת הדחק גדול ניתן להקל.
וצריך להוסיף שכל זה לדעת הרמ”א בסימן קצא שכתב: אבל אם אינה מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מי רגלים ומוצאה דם, אם לא מצאה דם במי רגליה ודאי טמאה,

אבל לפי דעת השו”ע שם שאשה שראתה דם במי רגלים טהורה, אם כן אשה שראתה בקינוח לאחר הטלת מי רגלים דינה כאשה שרואה כתם, ואם קינחה בדבר שאינו מקבל טומאה טהורה גם יותר מכגריס, וכן פסק בספר טהרת הבית (ח”א עמ’ כא-כג).
אשה שמרגישה כאב בשעת הטלת מי רגלים, ורואה דם וכו’, תלך להרופא לבדוק את סיבת הדבר ותשאל חכם מה דינה לגבי טהרתה.