בס”ד
גט לפנוי ופנויה שחיו ביחד ונפרדו
שאלה: זוג מסורתי שאינו מדקדק בקלה כבחמורה וגרים ביחד ורוצים להתחתן כדת משה וישראל. אך דא עקא שקודם החתונה נפרדה החבילה, האם צריכה גט מחשש שמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
תשובה: כתב הרמ”א (אהע”ז סימן כו סעיף א) וכן משומד שנשא משומדת ונתגיירו אחר כך, אין כאן חשש קידושין כלל, ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אף על פי ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא, עכ”ל. והדברים ידועים שנחלקו בהם גדולי עולם האם בנישואים אזרחיים הוי כבעילת זנות ולא צריכה גט, או שנאמר שגם בכהאי גוונא אמרינן שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
ומצינו בזה מחלוקת אחרונים גדולה, ובשו”ת יביע אומר (חלק ו אהע”ז סימן סימן א אות ג) הביא מחלוקת זו, שדעת המהר”ם שיק (אהע”ז סימן כא), בית יצחק (אהע”ז סימן כט אות י), הרדב”ז (הובא במשנה למלך פרק י מהלכות גירושין) ועוד, סוברים שאין צריך גט בנישואין אזרחיים, שבפרוצים לא שייכא חזקה זו. וכן אלו שאין חוששים לאיסור נדה בודאי דלא שייכא חזקה זו. כן לפי מה שכתב הגאון בעל שאגת אריה בתשובה שהובאה בשו”ת בית אפרים (אהע”ז סוף סימן מב) שכל מה שכתוב חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קידושין בעל, זה רק בדורות הראשונים, שהיה דרכם לקדש לפעמים בביאה, ואי אפשר לקדש בביאה בלי עדי יחוד, אבל בזמננו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין, מה שאין כן לאדם זה שקרוב לומר שלא היה יודע ואינו בקי בהלכות קידושין כי היכי דנימא שבעל לשם קידושין, וגם עדי היחוד אינם בקיאים בזה כלל, ע”כ.
והנה מרן השלחן ערוך (אהע”ז סימן קמט סעיף ב) כתב בזה”ל, נתייחד עמה בפני שני עדים והיו שני עדים כאחד וראו הוא והיא את העדים, אם היתה מגורשת מן הנישואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, לפיכך היא ספק מקודשת וצריכה גט מספק, עכ”ל. מבואר שצריך שיהיו עדים שראו שהם מתייחדים, אך אם אין עדים שמתייחדים ליכא חשש. אך יש לומר שכיום שהם מתייחדים לעין כל הוי כמו שהעדים רואים. אכן גם אם יש כזו סברא, אך אותו אדם שבועל את “אשתו” לא מכוין לקדש בביאה, ובפרט שאם אדם לא חושש לאיסורי נדה ולאיסור יחוד, ודאי של חושש לקדש אותה, וכמו שכתב הפתחי תשובה (סימן קמט סק”ב). והדברים ברורים ואין בהם שום חידוש, וכמו שהביא מרן זיע”א ביביע אומר הנ”ל.
אלא שיש מקום להסתפק ב”זוג מתחזקים” שהם גרים ביחד והם בדרך להיות בעלי תשובה והם קבעו תאריך לחתונה, והכל כמובן לפי הרב שלהם שמדריך אותם, אך מה לעשות שלפני החתונה נפרדה החבילה, האם בכהאי גוונא יצטרך ליתן גט, שהרי יודע שהיא אסורה לו. ובפרט שמתחילים לדקדק בקלה כבחמורה. ועוד שיש בחורות שמתגוררות עם בעליהן לעתיד שכבר טובלות במקוה טהרה וסופרות שבעה נקיים, ונזהרים מאיסורי נדה, אך בחיי אישות שהיא “טהורה” (ללא חופה וקידושין) לא נזהרים, אולי יצטרכו גט. או שנאמר שהיום ודאי אינו מכוין לקדש אותה בביאה כי אינו יודע כלל מזה.
וראיתי בשו”ת יביע אומר (שם) שהביא דברי התשב”ץ בתשובה (חלק ג סימן מז) שכל זמן שלא ראינו מחזר אחר קידושין כדת משה וישראל אין אנו מחזיקים אותו בחזקה זו, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולא מועיל מה שהם דרים ביחד, ע”ש. ומשמע שאם מחזר אחר קידושין יש חשש של ‘קידש בביאה’. אך יש לומר שכל זה רק במחזיר גרושתו ומחזר לקדש אותה אז אמרינן שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אך בפנוי ופנויה לא תופס שום קידושין אלא אם כן מפרש שבא עליה לשם קידושין כמבואר ברמב”ם (הלכות גירושין פרק י הלכה יט) ובשלחן ערוך (סימן קמט סעיף ו). ולפי זה כל שזוג זה פנוי ופנויה, הגם שגרים ביחד והם מתחזקים, כל שלא אמר לה שבא עליה לשם קידושין אינה מקודשת.
אלא שראיתי בספר אבן ברורה (סימן כו סק”ד בסופו) שכתבו חידוש, שאם זוג רצו לסדר חופה וקידושין רק שלא היו יכולים מפני איזו סיבה, ולפיכך דר עמה בלא חופה וקידושין, יש להצריכה גט מטעם שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ע”כ. ובשער הציון (ס”ק כב) ציינו שהמקור הוא בשו”ת אבני נזר (סימן קכא-קכב).
ולפי דבריהם יוצא שיש הרבה זוגות שמתחזקים ורוצים להתחתן כדת משה וישראל וגם טובלת למענו, אם נפרדים חייבת גט מספק. ואם זו הלכה למעשה המצב יגרום בעיות הלכתיות.
אשמח להערות והארות.
העולה מן האמור
פנוי שגר עם פנויה והם מתכוונים להתחתן וגם מקיימים מצוות וטובלת למענו, וחיים חיי אישות כמו בעל ואשתו לבסוף נתפרדה החבילה, משמע מרוב הפוסקים שאינה צריכה גט.
שאלה: זוג מסורתי שאינו מדקדק בקלה כבחמורה וגרים ביחד ורוצים להתחתן כדת משה וישראל. אך דא עקא שקודם החתונה נפרדה החבילה, האם צריכה גט מחשש שמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
תשובה: כתב הרמ”א (אהע”ז סימן כו סעיף א) וכן משומד שנשא משומדת ונתגיירו אחר כך, אין כאן חשש קידושין כלל, ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אף על פי ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא, עכ”ל. והדברים ידועים שנחלקו בהם גדולי עולם האם בנישואים אזרחיים הוי כבעילת זנות ולא צריכה גט, או שנאמר שגם בכהאי גוונא אמרינן שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
ומצינו בזה מחלוקת אחרונים גדולה, ובשו”ת יביע אומר (חלק ו אהע”ז סימן סימן א אות ג) הביא מחלוקת זו, שדעת המהר”ם שיק (אהע”ז סימן כא), בית יצחק (אהע”ז סימן כט אות י), הרדב”ז (הובא במשנה למלך פרק י מהלכות גירושין) ועוד, סוברים שאין צריך גט בנישואין אזרחיים, שבפרוצים לא שייכא חזקה זו. וכן אלו שאין חוששים לאיסור נדה בודאי דלא שייכא חזקה זו. כן לפי מה שכתב הגאון בעל שאגת אריה בתשובה שהובאה בשו”ת בית אפרים (אהע”ז סוף סימן מב) שכל מה שכתוב חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קידושין בעל, זה רק בדורות הראשונים, שהיה דרכם לקדש לפעמים בביאה, ואי אפשר לקדש בביאה בלי עדי יחוד, אבל בזמננו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין, מה שאין כן לאדם זה שקרוב לומר שלא היה יודע ואינו בקי בהלכות קידושין כי היכי דנימא שבעל לשם קידושין, וגם עדי היחוד אינם בקיאים בזה כלל, ע”כ.
והנה מרן השלחן ערוך (אהע”ז סימן קמט סעיף ב) כתב בזה”ל, נתייחד עמה בפני שני עדים והיו שני עדים כאחד וראו הוא והיא את העדים, אם היתה מגורשת מן הנישואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, לפיכך היא ספק מקודשת וצריכה גט מספק, עכ”ל. מבואר שצריך שיהיו עדים שראו שהם מתייחדים, אך אם אין עדים שמתייחדים ליכא חשש. אך יש לומר שכיום שהם מתייחדים לעין כל הוי כמו שהעדים רואים. אכן גם אם יש כזו סברא, אך אותו אדם שבועל את “אשתו” לא מכוין לקדש בביאה, ובפרט שאם אדם לא חושש לאיסורי נדה ולאיסור יחוד, ודאי של חושש לקדש אותה, וכמו שכתב הפתחי תשובה (סימן קמט סק”ב). והדברים ברורים ואין בהם שום חידוש, וכמו שהביא מרן זיע”א ביביע אומר הנ”ל.
אלא שיש מקום להסתפק ב”זוג מתחזקים” שהם גרים ביחד והם בדרך להיות בעלי תשובה והם קבעו תאריך לחתונה, והכל כמובן לפי הרב שלהם שמדריך אותם, אך מה לעשות שלפני החתונה נפרדה החבילה, האם בכהאי גוונא יצטרך ליתן גט, שהרי יודע שהיא אסורה לו. ובפרט שמתחילים לדקדק בקלה כבחמורה. ועוד שיש בחורות שמתגוררות עם בעליהן לעתיד שכבר טובלות במקוה טהרה וסופרות שבעה נקיים, ונזהרים מאיסורי נדה, אך בחיי אישות שהיא “טהורה” (ללא חופה וקידושין) לא נזהרים, אולי יצטרכו גט. או שנאמר שהיום ודאי אינו מכוין לקדש אותה בביאה כי אינו יודע כלל מזה.
וראיתי בשו”ת יביע אומר (שם) שהביא דברי התשב”ץ בתשובה (חלק ג סימן מז) שכל זמן שלא ראינו מחזר אחר קידושין כדת משה וישראל אין אנו מחזיקים אותו בחזקה זו, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולא מועיל מה שהם דרים ביחד, ע”ש. ומשמע שאם מחזר אחר קידושין יש חשש של ‘קידש בביאה’. אך יש לומר שכל זה רק במחזיר גרושתו ומחזר לקדש אותה אז אמרינן שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אך בפנוי ופנויה לא תופס שום קידושין אלא אם כן מפרש שבא עליה לשם קידושין כמבואר ברמב”ם (הלכות גירושין פרק י הלכה יט) ובשלחן ערוך (סימן קמט סעיף ו). ולפי זה כל שזוג זה פנוי ופנויה, הגם שגרים ביחד והם מתחזקים, כל שלא אמר לה שבא עליה לשם קידושין אינה מקודשת.
אלא שראיתי בספר אבן ברורה (סימן כו סק”ד בסופו) שכתבו חידוש, שאם זוג רצו לסדר חופה וקידושין רק שלא היו יכולים מפני איזו סיבה, ולפיכך דר עמה בלא חופה וקידושין, יש להצריכה גט מטעם שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ע”כ. ובשער הציון (ס”ק כב) ציינו שהמקור הוא בשו”ת אבני נזר (סימן קכא-קכב).
ולפי דבריהם יוצא שיש הרבה זוגות שמתחזקים ורוצים להתחתן כדת משה וישראל וגם טובלת למענו, אם נפרדים חייבת גט מספק. ואם זו הלכה למעשה המצב יגרום בעיות הלכתיות.
אשמח להערות והארות.
העולה מן האמור
פנוי שגר עם פנויה והם מתכוונים להתחתן וגם מקיימים מצוות וטובלת למענו, וחיים חיי אישות כמו בעל ואשתו לבסוף נתפרדה החבילה, משמע מרוב הפוסקים שאינה צריכה גט.
