שאלה: בתחלת ימי הנקיים, בעלי קיבל צו גיוס ונסע לכמה ימים, לאחר מספר ימים הוא חזר הביתה בהפתעה. ברצוני לשאול, האם הימים שבינתיים מצטרפים לספירת שבעה נקיים, אף על פי שמהרגע שהוא הלך למלחמה הפסקתי לבדוק בכל יום?

תשובה בקצרה: הימים שבינתיים יכולים להצטרף לשבעה נקיים, ולא הפסידה אותם. ובלבד שיהיו הראשון והשבעי בדוקים.

הנמקות והרחבות

שאלה זו נוגעת בשני נושאים.

• האם אותם ימים שלא בדקה בהם, מצטרפים עם הימים שבדקה? אף על פי שלכתחילה צריכה לבדוק בכל יום פעמיים ביום, בדיעבד מספיקות שתי בדיקות של ראשון ושביעי כדי שיחשבו הימים שבינתיים לרצף אחד של שבעה נקיים(1).
• האם כשהסיחה דעתה מהספירה, מצטרפים רטרואקטיבית אותם הימים לספירתה, או שצריכה להתחיל את ספירתה מהתחלה?

נושא זה נמצא במחלוקת הפוסקים ונביאו בקצרה:

“הסחת הדעת בשבעה נקיים”

המעיל צדקה (סימן סג) חידש דין: שהשבעה נקיים צריכים להיות בידיעת האשה וללא הסחת הדעת, ובדיעבד צריכה לספור מחדש. וזאת משני טעמים(2):

1. במצוות טהרת המשפחה הכתובה בתורה, התורה מצווה את האשה לספור את הימים הנקיים (שבעה נקיים) – “וספרה לה”. אילולא היה חשש שתסתור את הימים, היו מברכים על ספירה זו. ודייק כן מהרא”ש שכתב: שאם בדקה יום שמיני בלבד, אין לה אלא יום אחד, וצריכה להשלים עוד ששה ימים נוספים. ולכאורה הדין הנ”ל לא מובן, שהרי יש לה הפסק טהרה ולמה לא יחשבו כל הימים בינתיים? אלא מכאן הוכחה, שכל שלא נתנה דעתה לספור, אותם ימים לא מצטרפים לה.
2. אם לא נתנה את דעתה בימים אלו, אנחנו חוששים שמא הרגישה במקצת ולא בדקה. ונטמאה שלא בידיעתה. ואם תאמר הרי עכשיו היא עומדת לפנינו ואומרת ,שברור לה שלא הרגישה? התשובה לכך היא: שיש לנו כלל והוא כל דבר שלא היה מצווה האדם לא מועיל שיאמר ברור לי שכך וכך היה, מכיוון שלא היה מוטל עליו הוא לא שם לב .

והסדרי טהרה (סימן קצו סקי”ח), והחכמת אדם (כלל קי”ז סי”ב), פסקו כמותו. ולדעתם במקרה הנ”ל צריכה להתחיל לספור מחדש שבעה נקיים.

ומנגד כתבו הפוסקים(3) לדחות דבריו מכמה סיבות.

1. דבריו הם חידוש עצום שלא נמצא לא בתלמוד, וראשונים. ואם האמת כדבריו, איך יתכן שאף אחד לא כתב כן? ויתרה מכך מסתימת דברי כל הפוסקים, משמע להיפך שלא צריך ידיעה בספירה.
2. אין כל הוכחה מדברי הרא”ש. כי הסיבה ששאר הימים שבינתיים לא מצטרפים ליום השמיני הוא, מכיוון שחסרים התחלה וסוף, דהיינו ימי ראשון ושביעי לכן אין כאן 7 נקיים. אך במקרה שיהיו ראשון ושביעי אף אם היה היסח דעת, הימים בינתיים מצטרפים.
3. ועל מה שכתב המעיל צדקה, שמכיוון שלא היתה מצווה לבדוק אנו חוששים שמא הרגישה במקצת ולא שמה לב. מצינו כנגד זה  משנה מפורשת שהשוטה או החרשת חברותיה בודקות אותה(4) ולפי חידושו שצריך את הידיעה שלה כל 7 ימי הספירה במשך מעת לעת אם כן כיצד מועילה להן בדיקת חברותיהן?

למעשה נחלקו הפוסקים בדין זה:

חלק מהפוסקים כתבו להחמיר כדעת המעיל צדקה(5). ומכל מקום גם לשיטתם, ישנם מקרים שמקלים בהם:

• כשהקפידה ללבוש בגדים תחתונים לבנים, אע”פ שהפסיקה לבדוק עצמה מכל מקום מצטרפים אותם הימים. מכיוון שלבישת הבגדים הלבנים, מוכיחים לנו שלא הסיחה דעתה, וממשיכה להשגיח על נקיותה(6).
• כשהיה לה ספק, והמשיכה לספור מספק. כגון, שעל אחד מעדי הבדיקה יש לה שאלה. במקרה כזה, אינה סותרת את ימי ספירתה וממשיכה לספור. כי הסח דעת פירושו, דווקא שהסיחה דעתה לגמרי, ולא במקרה שהיא מסופקת(7).
• הסחת דעת לכמה שעות, לא נחשבת כהסחה. כגון שהתקוטטו ביניהם, והחליטה שהיא מפסיקה לספור, ולאחר כמה שעות התפייסו בינהם(8).
• אם בדקה ועבר היום, והטעו אותה שהבדיקה לא בסדר. ולאחר כמה ימים שאלה רב, והתיר לה. לא נחשב כהיסח דעת(9).
• בשעת הדחק או, במקום הצורך, אפשר להקל לצרף את הימים שקודם הסחת הדעת(10).

ויש פוסקים(11) שהכריעו להקל(12) שלא צריך לחשוש לחומרתו של המעיל צדקה (גם ללא התנאים הנ”ל).

הדין בחזרת הבעל ממילואים בשעת מלחמה

נתנה ראש לחזור למקרה שלנו. בנדון בו אנו עוסקים: שבעת מלחמה הבעל מגיע משדה הקרב, לכמה שעות לבית, והגיע זמנה לטבול. נראה לעניות דעתי שיש להקל, לכל הדעות מכיוון שהוא שעת הדחק שאם לא (תטבול) עכשיו, אימתי?

מקורות: אבני שהם סימן קצו סעיף ד, דרכי הלכה פרק יד, טהרה כהלכה חלק א פרק יז, טהרת הבית חלק ב עמ’ שכח ואילך, יוסף טוהר חלק ג סימן י פרק ד,  ילקוט טהרה עמ’ תעב ואילך,

צמח צדק פסקי דינים סימן קצו, שו”ת מעיל צדקה סימן ס”ג, שו”ת צמח צדק יורה דעה סימן קנה, שימוש חכמים חלק א עמ’ תפז.

בברכה שנזכה לימים שקטים יותר, ולקיום היעוד “וחרב לא תעבור בארצכם” בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו אמן כן יהי רצון(13).

הרב יוסף אנטיזדה רב בבית ההוראה שלמות המשפחה.

הערות

1. שולחן ערוך יורה דעה סימן קצו סעיף ד.

2. עיין באבני שהם סימן קצו סעיף ד שהביא את ההבדל ההלכתי היוצא בין שני הטעמים.

3. שו”ת צמח צדק יורה דעה סימן קנה, שו”ת מהרש”ם חלק ג סימן קיד, לחם ושמלה שמלה סק”ז.

4. תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג,ב.

5. דעת הבן איש חי פרשת צו יז, דרכי טהרה פרק י”ד, שו”ת שבט הלוי חלק ב יורה דעה סימן ע”ג, וחוט שני עמ’ רמה, ובבדי השולחן סימן קצו סקסט מעיר שהמנהג להחמיר אך ראה בהערה 11 בשם חשב האפוד .

6. שו”ת שבט הלוי חלק ג יורה דעה סימן קכג בסוף התשובה.

7. שו”ת צמח צדק יורה דעה סימן קנה, שו”ת אמרי יושר ח”ב סימן לד.

8. עיין בטהרת הבית עמ’ שכח שהבין בדעת המחמירים שהיסח הדעת לחלק מהיום לא נחשב כהיסח הדעת ובספר פתחי חכמים עמ’ תפט שכתב שאע”פ שבספר דרכי הלכה מופיע ש12 שעות נחשב להסחת הדעת העיד ששאל מהרב מרדכי אליהו זצ”ל והסכים איתו שעד 24 שעות לא נחשב להסח הדעת.

9. שימוש חכמים עמ’ תפח.

10. שו”ת שבט הלוי חלק ג יורה דעה סימן קכג.

11. חזון איש סימן צב אות יא, ילקוט טהרה עמ’ תעב, טהרה כהלכה חלק א פרק יד עמ’ שכ, ובספר שימוש חכמים חלק א עמוד תפז העיד שכך שמע בפירוש מהגרב”צ אבא שאול זצ”ל ובחשב האפוד ח”א סימן קב’ מעיד שמעשה בא לפניו בימי הגאון רבי שמשון פולנסקי זצ”ל מטפליק שהייתה הוראתו מקובלת בירושלים ואמר לו להורות להקל כי כן הכריע הצמח צדק .

12. עיין בטהרת הבית עמ’ של’ שהביא שאמנם בשו”ת צמח צדק כתב לחלוק על המעיל צדקה אך הצמח צדק בפסקי דינים סימן קצו בקונטרס אחרון סק”ב החמיר כמעיל צדקה וכן ראיתי שהעירו כמה אחרונים אך ידועה מסורת שעוברת כמה דורות בין רבני חב”ד שאת ספר הפסקי דינים לא כתב הצמח צדק אלא תלמיד שלו הרה”ג מנחם נחום א”ל מויטבסק ובמקום שיש סתירה בין השו”ת לפסקי דינים הלכה כשו”ת שאין הלכה כתלמיד במקום הרב ועיין בכל זה בטהרה כהלכה להרה”ג יקותיאל פרקש שליט”א חלק א פרק יז הערה 52 שמביא את מסורת זו ובידיעה נכבדה זו יש השלכה הלכתית חשובה כשמגיע לרב שאלה זו והשואל הוא חסיד חב”ד.

13. עיין רמב”ם הלכות פרה אדומה סוף פ”ג ועיין לקוטי שיחות כרך כ”ח חוקת א (עמ’ 131) בביאור דברי הרמב”ם האלו בספר הלכות היד החזקה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*