בדין הוצאת שערה מבגד בשבת

הרב יעקב

עמר

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

שאלה: מי שמצא שערה על בגדו בשבת, האם יכול להסירה, או שמא יש לאסור בזה משום איסור כיבוס ומשום איסור מוקצה?

תשובה: המוצא שערה על בגדו בשבת, רשאי להסיר אותה משם בידו. ואין בזה משום איסור כיבוס, ולא משום מוקצה.

נחלקו הפוסקים בדין נוצה שנפלה על בגד, אם מותר להסירה בשבת מעל הבגד או לא, שישנם פוסקים הסוברים שאסור להסיר נוצה מהבגד בשבת, משום שהדבר דומה להסרת עפר ואבק מבגד בשבת, ויש לאסור בזה משום איסור כיבוס [מג”א (סימן שב ס”ק ד) בשם ספר הזכרונות. וכ”פ האליה רבה (שם ס”ק ד). וכ”פ החיי אדם (ח”ב כלל כב סעיף ט)].

אולם ישנם פוסקים החולקים בזה וסוברים שדווקא באבק ועפר שהם דברים שממש דבוקים ותחובים לבגד, בזה יש לאסור, מה שאין כן נוצה שהיא מונחת על הבגד, והוא מסיר אותה מעליו שבזה הדבר מותר, שאין הסרתה דומה לכיבוס כלל [הרמ”א בהגהה (סימן שב ס”א). וכ”פ הלבוש (שם ס”א). וכ”פ בש”ע הגר”ז (שם סעיף ג). וכן סתם המשנ”ב (שם ס”ק ז) ובשעה”צ (שם אות ט) ושכן נראה דעת הגר”א. ע”ש. וגם הבא”ח (ש”ב פרשת ויחי אות ח) והכה”ח (סימן שב אות יא) פסקו מעיקר הדין כהמיקלים בזה, אלא שסיימו שנכון להיזהר שלא להסיר שום נוצה מבגד שחור, ולא שום דבר הנתלה בו. ע”ש].

ואף לשיטת האוסרים הנזכרת לעיל בתחילת דברינו, כל האיסור הוא רק באופן שמתקיימים שלושה תנאים, ואלו הם: א. שהבגד הוא בצבע שחור. ב. שהבגד חדש. ג. שבעל הבגד מקפיד שלא לצאת לרחוב כך כשיש נוצה על הבגד. אבל אם חסר אחד מהתנאים הללו, הדבר מותר. שהרי גם בניעור בגד מהאבק שעליו, לא אסרו, אלא אם כן מתקיימים כל שלושת התנאים הנזכרים [שהרי דין איסור ניעור בגד בשבת מקורו במסכת שבת (דף קמו ע”ב ודף קמז ע”א) ומבואר בגמ’ (שם) שאין איסור אלא בהתקיים התנאים הנזכרים לעיל. וע”ע בש”ע (סי’ שב ס”א). וכן מתבאר מדברי המשנ”ב בשעה”צ (סי’ שב אות ט) שהאוסרים בזה מדמים הסרת הנוצה לניעור הבגד מאבק. כיעו”ש. ולפ”ז אף לדעתם אין לאסור אלא כשמתקיימים התנאים הנ”ל].

אך למעשה בלאו הכי מותר לדידן שקיבלנו עלינו הוראות מרן השלחן ערוך, והוא פסק להקל לנער בגד מהאבק והעפר שעליו [אף אם הוא חדש ושחור, ובעל הבגד מקפיד על זה] וכל איסור הניעור הנזכר בדברי רבותינו ז”ל, הוא דווקא כשמנער את הבגד “מטיפות טל” שעליו. אם כן לפי זה יוצא שאפילו באופן שהנוצה תחובה ודבוקה בבגד, הדבר מותר [כן מבואר מדברי מרן הש”ע (סי’ שב ס”א) שכל איסור הניעור הוא “מטל שעליו”. ע”ש. וכ”פ בחזו”ע שבת (ח”ו עמ’ צט). וכ”פ במנוח”א (ח”ב פרק יב סעיף יז ובהערה מס’ 55)].

והנה מצד איסור מוקצה, ישנם פוסקים הסוברים שכל מה שהתירו להסיר נוצה מבגד, הוא דווקא באופן שנוצות אלו היו בתוך כרית או פוך וכדומה, ולכן יש על נוצה זו תורת כלי ואין בטלטולה משום איסור מוקצה. אבל נוצה שאין עליה תורת כלי, דהיינו שלא הייתה בתוך כרית וכיו”ב, יש עליה תורת מוקצה, ואסור להסירה בידיו מהבגד [ש”ע הגר”ז (סי’ שב ס”ג), בא”ח (ש”ב פרשת ויחי אות ח), כה”ח (סימן שב אות י)].

ולפי דבריהם כל ההיתר הוא דווקא בדברים שאינם מוקצים, ואם כן לפי זה יהיה אסור להסיר שערה מהבגד כיון שעל שערה אין תורת כלי, ואינה ראויה לכלום, וממילא דינה ככל מוקצה מחמת גופו שאסור לטלטלו כלל [וכן מתבאר מדברי המשנ”ב (סי’ שלו ס”ק כד) גבי עשבים. ע”ש].

אולם להלכה יש להקל להסיר מעל בגדיו גם נוצה שאין עליה תורת כלי ולא הייתה מעולם בתוך כרית וכיו”ב. וכן מי שהלך על גבי עשבים בשבת, ואחר כך מצא עשבים הדבוקים לרגליו או נעליו, רשאי להסירם משם בידו. וכן הוא הדין למי שפיצח גרעינים ונמצאו על בגדו מעט מקליפות הגרעינים, שרשאי להסירם בידו, למרות שאינם ראויים לכלום. והטעם בזה הוא משום שהדברים המוקצים הללו בטלים לגבי הדברים שעליהם הם יושבים [כן פסק רבינו הגדול מרן הגרע”י זצ”ל בספרו חזו”ע שבת (ח”ד עמ’ עו) בשם להקת פוסקים. ע”ש].

בסיכום: המוצא שערה על בגדו בשבת, רשאי להסיר אותה משם בידו. ואין בזה משום איסור כיבוס, ולא משום מוקצה.

 

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*