שרשי מנהג הברכה על הפירות בט”ו בשבט
המנהג לקיים “סדר ליל ט”ו בשבט” ולערוך שולחן עם פירות מסוגים שונים ולברך עליהם. וכן נהגו עמך בית ישראל. ומקור הסדר מובא בספר “חמדת ימים” בפרק שלישי ענייני ט”ו בשבט וזה לשונו: “ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בערב היום הזה, ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן…”.
ובנוסף סידר תפילות ובקשות מיוחדות לאומרם בעת אכילת הפירות, וקרא לו “תיקון ליל ט”ו בשבט”. במהלך הזמן התחבר מאוחר יותר הספר “פרי עץ הדר” ובו “סדר ליל ט”ו בשבט” השלם.
ולעצם הלמידה בספר חמדת ימים הינה שנויה במחלוקת הפוסקים שהרי זהות מחברו אינה ידועה ופורסם באיזמיר שבטורקיה בשנת תצ”א ע”י הרב יעקב ישראל אלגזי שהיה רבו של החיד”א. ויש המשערים כי מחבר הספר הוא נתן העזתי תלמידו של משיח השקר ש”’צ.
מחמת כן, רבים נמנעו לחלוטין משימוש בספר זה. המפורסם שבהם הוא רבי יעקב עמדין זצ”ל הידוע בכינויו היעב”ץ. (ר”ת יעקב עמדין בן צבי). וכן הבעש”ט ואף מגדולי המקובלים כרבי יהודה פתיה. ולכן נמנעו מכל מנהג אשר ספר זה הוא המקור עבורו.
לעומתם, יש שהתירו ללמוד בספר זה. ובפרט הסבורים כי הספר הוא ליקוט דברי מקובלים שונים מזמן האר”י. ואף יש הסבורים כי תלמיד האריז”ל בעצמו כתב את הספר.
לסיכום: המנהג הוא כי בדבר שאין הוא נוגד דברי תורה, ואין בו קשר לשבתאות, על אף מקורו מספר חמדת ימים, אם הוא מנהג טוב, ניתן לנהוג אותו. ולכך נהגו כל ישראל לעשות סדר טו’ בשבט ולברך על פרות ארץ ישראל ולהרבות בתשבחות לה’ יתברך.
