בני עליה בבין הזמנים

המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

מאת: המשגיח הגה”צ רבי שלמה וולבה זצ”ל

איתא בברכות דף סג ע”א דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. והנה זה ודאי שאי אפשר להגיע לשלמות כזו של “בכל דרכיך דעהו” מיד, אבל אחרי שלמדנו זמן שלם תורה במקום תורה, הרי יש בכל זמן יש איזה בחינה של שלימות, כל אחד השיג עוד דרגה בתורה באהבת תורה, ביראת שמים או באמונה, ואת כל זה צריך לקנות.

השל”ה הק’ בח”א מסכת שבועות דף ל ע”ב ד”ה ולמדתם כותב בחריפות גדולה על בין הזמנים וז”ל: ועיקר הכולל הכל יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של בין הזמנים, לא יזכר ולא יפקד רק כל העיתים שווים לטובה יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב והגית בו יומם ולילה, עכ”ל. אבל בכל זאת אנו רואים שהגדולים הבינו שצריך בין הזמנים, ולמה? כנראה שזה לא רק בשביל לנוח, אלא שבין הזמנים הוא זמן שאנו צריכים לברר לעצמנו, ראשית, מה קנינו בזמן שחלף, איזה דבר נתווסף לנו. ואח”כ לראות האם דבר זה שקבלנו נקנה אצלנו ונהפך לחיים שלנו, לעצם המהות שלנו, ואם נראה שעדיין לא נקנה אצלנו, נברר לעצמנו איך להתחזק בזה באופן שיהיה חלק מהמהות שלנו, ומה עלינו לעשות בזמן הבא. אם כך נתנהג בכל שנה ושנה ובכל זמן וזמן, הרי שבמשך הזמן נוכל לזכות לאיזה בחינה של שלימות ממש, ומזמן אחד לשני נתעלה עוד ועוד.

והנה ביומא כח ע”ב אמר רבי חמא ברבי חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר וכו’, במדבר ישיבה עמהם שנא’ וכו’, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה וכו’, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה וכו’ יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה וכו’, אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה וכו’. וברבינו חננאל כתב “זקנים יושבים בישיבה היו, כלומר שכינה עימהם”, גילוי עצום! גדר ישיבה הוא “שכינה עימהם”. מי מאיתנו מרגיש בזה, אבל עלינו לדעת כי זהו המצב של לימוד בישיבה. כדאחז”ל בברכות דף ח’ ע”א מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, וא”כ השכינה הקדושה נמצאת בתוך הד’ אמות של הישיבה.

עכשיו שהזמן מסתיים, זמן שלם של “שכינה עימהם”, זהו העת לקחת את כל הזמן גם חוץ לכותלי בית המדרש, להכניסו לתוך החיים היום-יומיים כל אחד ואחד בביתו הוא.

והנה הסבא קדישא מסלבודקא נ”ע היה אומר לתלמידיו: אינני רוצה שתהיו יותר טובים, אינני רוצה שתהיו יותר פרום, אני רוצה שתשתנו! וכך היה כשלמדתי במיר היו שם בחורים שהגיעו מאמריקה, מאנגליה, מצרפת מגרמנייה ומשוויץ ועוד מדינות, וכשהיו מדברים בשבח של בחור היו אומרים: פלוני השתנה מאז שבא! וכשאמרו לאחד שהוא לא השתנה היה זה הביקורת החריפה ביותר, כי איך יתכן שנמצא במקום תורה כזה ולא השתנה?! מהי הכוונה להשתנות? האמריקני לא יכול להישאר אמריקני, הרי הוא צריך להיות “בן תורה”, הרי הוא נמצא במקום שכולו תורה, וכן כולם. וגם כאן אנו צריכים טוב לחשוב האם לא נשאר לנו משהו מחיי הרחוב, האם קיבלנו לתוכנו אהבת תורה, דרגה ביראה, בעבודת ה’. על זה צריך חשבון הנפש חודש שלם לחשוב מה קבלנו, ואם חסר לנו, מה עלינו לעשות בזמן הבא. על זה יש לנו בין הזמנים להתבונן בזה וגם מה שקבלנו שייהפך למהות שלנו. בזה שכשיוצאים מכותלי בית המדרש, מד’ אמות של הלכה, וגם שם אנו חיים כמו שהיינו באמצע הזמן, כל אחד בביתו בונה את חייו כמו באמצע הזמן בתורה ובתפילה, כך אנו מכניסים הכל לתוך החיים שלנו.

וכמו כן, בבין הזמנים יש לו מעלה מיוחדת שזה זמן לכל אחד לבחון את עצמו כמה נהיה שייך יותר לחיים של “שכינה עימהם”, רק כך אפשר להיות בן עליה אמיתי. ומה התועלת בבחינה זו? הרי כל אחד עוזב את הישיבה ביום אחד ומתחתן וחי חיים מחוץ לכותלי בית המדרש איך הוא יֵראה אז?! אבל אם יכין את עצמו בכל בין הזמנים לבדוק כמה הוא מכניס את מה שמקבל בישיבה לתוך החיים שלו, כך הוא יזכה להכניס את השכינה לתוך החיים העתידיים שלו.

והנה אם נשאל האם בשביל זה צריך חודש שלם לקנות מה שקבלנו? נראה בקריאת שמע מה שאנו אומרים כמה פעמים, בפרשה ראשונה: ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו’. ובפרשה שנייה: ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ובפרשה אחרונה: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. כאן אנו לומדים שעמוק עמוק באדם יש “לבבכם” ו”עיניכם” ויתכן שמכל מה שקבלנו במשך הזמן שעבר לא נכנס שום רושם לתוך הלבבכם והעיניכם, ולא נגע שם כלום ואז לא קבלנו מאומה! ובשביל זה צריך את חשבון הנפש בחודש זה של בין הזמנים לקנות את הקניינים לתוך מהותנו וחיינו ולתוך עומק לבבנו.

אם כך נחיה את בין הזמנים זה יהיה חיזוק וקנין אמיתי של מה שקבלנו, וחשבון הנפש על מה שאנו עדיין צריכים לעשות. וכך נהיה הבן תורה בן עליה אמיתי בכל זמן שנוסף עליו, יתן השי”ת לכולכם זמן טוב של עליה וחשבון הנפש ונזכה להיות בני עליה אמיתיים, והבא ליטהר מסייעין אותו.