ב”ה

אישה שמצאה לק באחת מציפורניה יום לאחר הטבילה

שאלה: אשה שיום למחרת הטבילה מצאה לק באחת מציפורניה לאחר שכבר שימשה ולנה עם בעלה, ובדרך כלל היא מקפדת להסיר את כל הלק, אלא שהיה חלק מהלק שקשה להסיר אותו וכנראה שהוא נשאר ולא יצא מעל מהאצבע, האם היא צריכה לחזור ולטבול, השואלת מציינת שהיא כן מקפידה להסיר את כל הלק בדרך כלל אבל איננה מקפדת לצאת לעבודה עם מעט לק בציפורן?

תשובה: ידוע תשובתו של מרן פאר הדור בספרו טהרת הבית (ח”ג ע’ קא והלאה) אודות הנשים המודרניות שמגדלות צפורניהם וצובעות אותן לנוי (מאניקיר), והצבע הזה יש בו ממש ונקלף כניר דק. ויש לדעת אם אין הצבע הזה חוצץ לטבילה, והנה הרשב”א בתה”א (סוף שער ז) כ’, נשים הצובעות ידיהן לנוי, מסתברא שאינו חוצץ, דנוי הוא להן, ואינן מקפידות להסירו, אדרבה רוצות הן בקיומו. ושם האריך בטה”ב להוכיח מדברי הפוסקים שגם “אם יש ממשות” בחומר של הצבע כיון שהוא לנוי, ואינה מקפדת עליו, אינו חוצץ, דהא לא גזרו על מיעוט שאינו מקפיד עליו. ע”כ.

ומ”מ ע”פ המבואר מדברי הפוסקים שכל מה שאפשר לטבול עם הלק אפ’ שיש בו ממשות, זה אך ורק שהוא שלם שאז האישה לא מקפידה עליו, ואדרבא היא רוצה בו יותר וכך היא נוהגת לצאת עמו, והוי מיעוט שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ.

ולכן בנדון שאלתנו שהאישה הסירה את כל הלק מציפורניה ונשאר רק בחלק מציפורן אחת שדרך נשים שהן מקפידות לצאת כך, אם כן זה נחשב הדבר כמיעוט המקפיד עליו שחוצץ בטבילה, וכמו שהערתם נכון בשאלתכם.

אך כפי שנאמר בשאלה עדיין יש מקום לדון בהיות ואינכם מקפידות שלא לצאת כך מהבית יש מקום להקל, ואע”פ שלחתונה ואירוע חשוב לא הייתן יוצאות כך בלי לתקן את הציפורניים אצל קוסמטיקאית שמומחית לדבר, מ”מ כיון שאינך מקפידה שלא לצאת כך מהבית שנשאר מעט לק בציפורן אחת, ומסתבר שכך נוהגות רוב נשים שאמנם הן מקפידות להסיר את כל הלק ולא להשאיר לק בחלק מהציפורניים אך שקורה ונשאר מעט לק וממהרות לצאת לעבודה או לסידור אחֵר ואינם מקפידות ויוצאות ולאחר מכן יסירו את הלק בדיעבד אם טבלו וכ”ש אם כבר לנו אצל בעליהן שאינם צריכות לחזור ולטבול.

וזאת ע”פ המבואר בדברי רבותינו האחרונים ומהם הגאון זכרון יוסף (חיו”ד סי’ י), שהוכיח כן מדברי מרן השו”ע שמי שאומנותו שוחט וקצב וצבע (סי’ קצח סי”ז). אע”פ שבשבת וברגל מקנח ידיו ומקפיד עליו, מ”מ כיון שעכ”פ עכשיו אינו מקפיד אינו חוצץ. ע”כ. ומוכח טעמא כפי שמסיים הזכרון יוסף הנ”ל שכל שעכשיו אינה מקפדת, אע”פ שלאחר זמן מקפדת אינו חוצץ. ואע”פ שאין זמן רב בין עתה ובין זמן קפידתה, הו”ל כטבח שמקפיד לנקות עצמו בשבת או ברגל. וכן כתב הרה”ג רי”ש אלישיב בקובץ תשובות ח”ג (סי’ קכז), דהא דקי”ל שוחט וקצב שידיו מלוכלכות תמיד בדם אינו חוצץ, וכן מוכר שומן וכו’. וכי יעלה על הדעת שבשבת ויו”ט יכנס כך כשידיו מגואלות בדם. או האם יתכן שיופיע כך בשמחת מרעים, או בחתונות, הלוא צא יאמרו לו. אלא ודאי שאף שבזמנים מסוימים הוא מקפיד על כך, מ”מ בשאר ימות השנה שאינו מקפיד אינו חוצץ. ושאני טבעת שאם יזדמן לה לישה כמה פעמים היום או מחר שמסירה אותה. וכמ”ש בשו”ת זכרון יוסף. עכת”ד. וא”כ גם בנידון דידן שלא תמיד מקפידות להסיר עד כדי שלא יצאו מהבית כך בלי להסיר מעט את הלק שנשאר בציפורן יש להקל שכבר שימשה עם בעלה, ויש לצרף גם את דברי הש”ך סי’ קצח (ס”ק כה) בשם המהר”מ מלובלין (סימן פא) שלשיטת הרמ”א שאשה שטבלה עם ציפורן צריכה לחזור ולטבול מ”מ כיון שאין זה מדינא אלא מחומרא, נ”ל שלא החמירו אלא כשנמצא ששכחה צפורן אחת מיד אחר הטבילה קודם שלנה עם בעלה, אבל אם לא מצאה כ”א עד למחר אין ראוי להחמיר שלא תוציא לעז על בעילתה, ואפילו אם לא נזקקה לבעלה אותו לילה הדבר מכוער וא”צ טבילה אחרת אם לא נמצא שום לכלוך תחתיו. ע”כ. וה”ה לנ”ד שיש לצרף את דברי הזכרון יוסף שבכהאי גוונא לא נחשב מיעוט המקפיד, ובפרט שיש להוסיף עוד כיון שהיא ניסתה להוציא את הלק ולא הצליחה ונשאר מעט י”ל שלא חוצץ, וכפי שכתב בטה”ב (ח”ג עמ’ יד, ועמ’ עא בהערה, ועמ’ עד), בשם האחרונים שמיעוט המקפיד הוא מדרבנן ולא גזרו אלא במקום שאפשר אבל היכא דלא אפשר אוקמוה אדאורייתא. ע”ש.

בסיכום: בנידון שאלתנו שכבר טבלה ולנה עם בעלה ומצאה מעט לק על אחת מהציפורניים ואינה נמנעת לצאת מביתה כשנשאר מעט לק בציפורן אע”פ שבזמנים חשובים כחתונה וכיו”ב היא מקפידה שלא לצאת כך בדיעבד שכבר טבלה ולנה עם בעלה אינה צריכה לחזור ולטבול.