בס”ד
אור החיים הקדוש פרשת בראשית
בראשית ב ב : “וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.”
רש”י : “וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי” – ר’ שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש אבל הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום ד”א מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה”.
אור החיים הקדוש : “וישבות ביום השביעי וגומר. מקרא זה מה בא ללמדנו כי הם הדברים עצמן הנאמרים בסמוך ויכל אלהים:
ונראה לומר על דרך מה שאמרו ז”ל (ב”ר פ”ז) כי בריות נבראו ערב שבת עם חשיכה ולא הספיקו לגמור בריאת גופם עד שקדש היום והן הם המזיקים ע”כ. ויש לנו להשכיל זאת איך יוצדק לאמר בערך הבורא יתעלה שמו שלא הספיק לגמור וכו’ הלא דבר ידוע לכל כי כהרף עין יכול לברוא עולמות כולם. וצא ולמד מה שכתבנו בתחילת הפרשה ותראה קצת גבורותיו יתעלה שמו:
אכן הכונה היא כי רצה ה’ להודיע עוצם מעלת יום המכובד כי הלא תדע שישתנה הדבר בין מלאכה שהתחיל בה ואין בה הפסד למלאכה שכבר התחיל בה ותפסד אם לא יגמור אותה. וכאן הודיענו הכתוב כי מלבד שלא התחיל במלאכה אחרת אלא אפילו במלאכה שהתחיל בה כשקדש היום גם כן שבת מלגמור אותה הגם שנפסדה המלאכה שהתחיל בה הפסד שאין אחריו תיקון אף על פי כן לא רצה לעשות עוד. והוא שרמז באומרו וישבות אחר שאמר ויכל כי מלבד שכלה ולא הוסיף עוד עשות בריאה אחרת אלא אפילו מה שהיה בידו להשלימו שבת פירוש בטל גמר הדבר שהיה בידו, ולזה אמר מכל מלאכתו לומר אפילו מלאכה שכבר התחיל בה והוא אומרו אשר עשה והתחיל בה כיון שבא יום השביעי שבת מלהשלימה. וה’ עשה כן להראות דבר זה לא לצד מניעת היכולת ח”ו כי פשיטא שבהרף עין בורא כהנה וכהנה רבי רבבות, גם אומר אני כי לטעם זה סדר ה’ המלאכות שעשה בסדר הימים דבר יום ביומו כדי שיוכר מעלת השבת כי זולת זה יכול היה ה’ לעשות כל המעשה ביום אחד ובזמן מועט:”
שואל אור החיים הקדוש כי לכאורה יש כפילות בפסוק . כי אם סיים מלאכתו הרי זה שובת.
ותירץ כי יש דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. [כמופיע באבות פרק ה משנה ו: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.]
ובמדרש מפורש כי המזיקים כביכול נבראו אך לא הספיקו להיגמר עד שקיעה.
ולכאורה אצל ה’ יתברך לא שייך לא הספיק. ועל כרחנו עשה זאת בכוונת מכוון.
אלא שכוונתו ללמדנו כי אף אם חושש אדם שאם לא יסיים מלאכתו בשבת, יפסידנה. הרי עליו לשבות. כפי שעשה ה’.
וזה פירוש וישבות – מכל מלאכתו . לשון ריבוי. אפילו מלאכה אשר עשה ועסק בה. אף שכביכול היא באמצע. שבת ממנה.
וזוהי כוונת חז”ל במכילתא שציטטו הפוסקים בהלכות שבת : “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (דברים ה’, י”ג), וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות כאילו כל מלאכתו עשויה” .
שבת שלום ומבורך
