בס”ד
שָׁלוֹם וּבְרָכָה
אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ
“וַנִּצְעַק אֶל ה’ אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.”
אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ: “וְאוֹמְרוֹ וַנִּצְעַק אֶל ה’ כָּאן רָמַז שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל לַה’ בְּכָל יוֹם שֶׁיְּצִלֵּהוּ מִיֵּצֶר הָרַע, וְהוּא אוֹמְרוֹ וַנִּצְעַק אֶל ה’ וְגוֹ’, וְאוֹמְרוֹ וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ וְגוֹ’ פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁה’ הוּא שֶׁבָּרָא יֵצֶר הָרַע לִבְחֹן הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁצּוֹעֲקִים אֵלָיו שׁוֹמֵעַ קוֹלָם. מִטַּעַם שֶׁרָאָה אֶת הָרָשׁוּם שֶׁהוּא עָנְיֵנוּ וַעֲמָלֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ.
הָעֹנִי הוּא אֲפִיסַת כֹּחַ הַלּוֹחֵם. שֶׁאֵין כֹּחַ בָּנוּ הַמַּסְפִּיק לְהִלָּחֵם בּוֹ לְגָרְשׁוֹ מִמֶּנּוּ.
הֶעָמָל הוּא שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לַעֲמֹל בְּמִלְחַמְתּוֹ. הַלַּחַץ הוּא הַדְּחָק שֶׁדּוֹחֵק הַיֵּצֶר אֶת הָאָדָם לַחְטֹא בַּעַל כָּרְחוֹ.
וְלג’ סִבּוֹת שָׁמַע ה’ אֶת קוֹלֵנוּ.
עוֹד יִרְצֶה: עָנְיֵנוּ זֶה הָעֲנִיּוּת הַנִּסְבָּךְ עִם לוֹמְדֵי תּוֹרָה כְּאוֹמְרָם ז”ל (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים ה’) שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה מִפְּנֵי מָה בְּנֵי תּוֹרָה עֲנִיִּים, וַהֲגַם שֶׁיִּמָּצֵא בֶּן תּוֹרָה שֶׁאֵין שֵׁבֶט עֹנִי עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן יִתְנַהֵג בְּמִדַּת עֹנִי כְּאוֹמְרָם (אָבוֹת פ”ו) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְגוֹ’,
וְאֶת עֲמָלֵינוּ עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרָם (בְּרָכוֹת י”ז.) אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בְּתוֹרָה וְגוֹ’, וּמָה גַּם בְּדוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁרַב עֲמָלָה לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּט א’ וַהֲלָכָה אַחַת, וְאֶת לַחֲצֵנוּ כִּי כָּל הַנִּסְמָךְ לְתוֹרָה רַבּוּ לוֹחֲצָיו וְעֵינֵי כָּל אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ:”
אוֹר הַחַיִּים לְשִׁיטָתוֹ הַמְּבָאֶרֶת כִּי כָּל פָּרָשָׁה זוֹ מָשָׁל לְחַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְאֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה הִיא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
וְלָכֵן בֵּאֵר שֶׁעַל הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל לַה’ שֶׁיַּצִּילֶנּוּ מִיֵּצֶר הָרַע.
לַמְרוֹת שֶׁיֵּצֶר הָרַע נִבְרָא לְנַסּוֹת אֶת הָאָדָם. כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלְּלִים אֶל ה’ הוּא מַצִּיל מִיֵּצֶר הָרַע.
וְהַתְּפִלָּה הִיא מֵחֲמַת שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים:
חֹסֶר הַכּוֹחַ, הַמַּאֲמָץ בַּמִּלְחָמָה הַתְּמִידִית, וְאֶת הַלַּחַץ שֶׁל יֵצֶר הָרַע לְהַחְטִיא אֶת הָאָדָם.
וְעוֹד בֵּאֵר כִּי שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים מִתְיַחֲסִים לְלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה:
אֶת הָעֹנִי שֶׁל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. שֶׁאַף מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף נוֹהֵג בְּעַצְמוֹ בַּעֲנִיּוּת כְּמַאֲמָרָם “פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל”.
אֶת הֶעָמָל שֶׁהוּא הַמַּאֲמָץ לְבָרֵר הֲלָכָה.
וְאֶת הַלַּחַץ שֶׁלּוֹחֲצִים עַל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וּמְצִיקִים לָהֶם.
וּבִזְכוּת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הַסּוֹבְלִים ה’ עוֹנֶה לָנוּ.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
