אור החיים הקדוש פרשת מטות

בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת מַטּוֹת

“אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה’ אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”.

רָשִׁ”י הַקָּדוֹשׁ: “נֵדֶר” – הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי קוֹנָם שֶׁלֹּא אֹכַל אוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה דָבָר פְּלוֹנִי. יָכוֹל אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע שֶׁיֹּאכַל נְבֵלוֹת אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה ? תַּלְמוּד לוֹמַר לֶאֱסֹר אִסָּר . לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר.
“לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ” – כְּמוֹ לֹא יְחַלֵּל ד,בָּרוֹ לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין”.

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ: “אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה’ וְגוֹ’. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר יִדֹּר נֵדֶר אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבוּעָה. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר כִּי יִדֹּר לָה’ אוֹ יִשָּׁבַע.
עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר לֹא יָחֵל וְגוֹ’ כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו ?

אָכֵן לְפִי שֶׁיֵּשׁ ב’ מִינֵי נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת.
אֶחָד בָּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לַנֶּפֶשׁ. וְיִתְחַלֵּק לב’ עִנְיָנִים : אֶחָד לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה הַטּוֹב כְּגוֹן לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לְהַקְדִּישׁ לִגְמִילוּת חֲסָדִים. וְאֶחָד לְהַרְחִיק הַתִּעוּב לְהַגְדִּיר עַצְמוֹ לְבַל יָדוּר בִּשְׁכוּנַת אִשָּׁה חֲשׁוּדָה, לְבַל יֵלֵךְ בְּחֶבְרַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן וְכַדּוֹמֶה.

ב’ בְּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לְגוּף בְּמַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בּוֹ לֹא אִסּוּר וְלֹא מִצְוָה.
וְגַם זֶה יִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי דְּבָרִים : לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת לָדוּר בְּדִירָה זוֹ וְכַדּוֹמֶה, אוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל דָּבָר פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא לִלְבֹּשׁ מַלְבּוּשׁ זֶה וְכַדּוֹמֶה.

וִיצַו ה’ מִשְׁפָּטָיו כְּדַת מָה לַעֲשׂוֹת.
וְאָמַר כִּי יִדֹּר נֵדֶר . סְתָם נֵדֶר יַגִּיד עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנָּדַר לָלֶכֶת לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ נֶדֶר שֶׁהוּא לַהּ’ וְדִינוֹ מְשֻׁנֶּה מִנִּדְרֵי חוֹל כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר הַכָּתוּב , לָזֶה פְּרָטוֹ וְאָמַר נֶדֶר לָה’, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב ב’ מִינֵי נְדָרִים נִדְרֵי חֹל וְנִדְרֵי קֹדֶשׁ:

וְאוֹמְרוֹ אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבוּעָה כְּנֶגֶד הֶעְדֵּר הַמַּעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אֹמֶר לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ.
וְיֵשׁ גַּם כֵּן בָּזֶה ב’ נְדָרִים, נִדְרֵי חוֹל כְּגוֹן לֶאֱסֹר דְּבָרִים שֶׁאֵין מִצְוָה בְּאִסּוּרָם, אוֹ לֶאֱסֹר גַּם כֵּן דְּבָרִים שֶׁהֵם אֲסוּרִין כְּגוֹן בֹּעַז שֶׁנִּשְׁבַּע לְיִצְרוֹ, וְנִתְחַכֵּם ה’ בְּמָה שֶׁאָמַר תֵּבַת לָה’ בֵּין נֵדֶר לַשְּׁבוּעָה לְהַסְמִיךְ לָה’ נֶדֶר וּשְׁבוּעָה לוֹמַר שֶׁהַכֶּפֶל שֶׁבָּא בְּנֶדֶר וּבִשְׁבוּעָה הוּא פְּרָט הַנּוֹגֵעַ לָה’ וְלֹא כָּלְלוּ בִּכְלָל נִדְרֵי חֹל לְפִי שֶׁדִּינוֹ מְשֻׁנֶּה, וְהוּא מָה שֶׁגָּמַר אֹמֶר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא וְגו’ .
פֵּרוּשׁ כְּנֶגֶד נְדָרִים שֶׁהֵם דִּבְרֵי חֹל וּשְׁבוּעוֹת שֶׁהֵם מְנִיעַת דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם צָרְכֵי מִצְוָה כִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁל בֹּעַז וְכַדּוֹמֶה, לָהּ אָמַר לֹא יָחֵל פֵּרוּשׁ הוּא לֹא יָחֵל אֲבָל אֲחֵרִים מַתִּירִים לוֹ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רז”ל (שָׁם), וּכְנֶגֶד נְדָרִים שֶׁהֵם נִדְרֵי הַקְּדֵשׁוֹת וְנִדְרֵי שָׁמַיִם וְשָׁבוּעוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צָרְכֵי מִצְוָה אָמַר כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה . בְּזֶה אֵין בָּהֶם תְּנַאי שֶׁאֲחֵרִים יְכוֹלִין לְהַתִּירוֹ אֶלָּא הֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם הַתָּרָה:”

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שׁוֹאֵל מַדּוּעַ נִכְפַּל הַלָּשׁוֹן גַּם בְּנֶדֶר וְגַם בִּשְׁבוּעָה. וְכֵן מַדּוּעַ נֶאֱמַר בָּאֶמְצַע לָה’ בֵּין נֵדֶר לַשְּׁבוּעָה.
כְּמוֹ כֵן מַדּוּעַ נֶאֱמַר גַּם “לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ ” וְגַם “כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה” שֶׁמַּשְׁמָעוּתָם זֵהָה?

וְתֵרֵץ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים בִּנְדָרִים הָאֶחָד עַל מַשֶּׁהוּ פִיזִי – שֶׁאָדָם נִשְׁבָּע אִם לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ אוֹ לֹא.
וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁנּוֹגְעִים לְגוּף שֶׁל אָדָם לְמָשָׁל הַאִם לָגוּר בְּמָקוֹם מְסֻיָּם וְכַדּוֹמֶה.

כַּאֲשֶׁר נָדַר זֶה לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אוֹ לְהִמָּנַע מִמֶּנּוּ.
וּשְׁבוּעָה זֶה עַל עִנְיָן מְסֻיָּם אוֹ מְנִיעָתוֹ.

גַּם בִּנְדָרִים וְגַם בַּשָּׁבוּעוֹת יֵשׁ נֵדֶר וּשְׁבוּעַת חֻלִּין.
לְעֻמַּת זֹאת יֵשׁ נֶדֶר וּשְׁבוּעָה עַל מִצְוָה.

וְהַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם שֶׁבְּנִדְרֵי וְשָׁבוּעוֹת חֻלִּין , לְעִתִּים יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהַתִּיר. משא”כ בְּשֶׁל מִצְוָה.

וְלָכֵן הַכָּתוּב הֵטִיל אֶת הַמִּלָּה לַהּ’ בֵּין נֵדֶר לַשְּׁבוּעָה לוֹמַר שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ גַּם אֶפְשָׁרוּת לַהּ’.

וְעַל שֶׁל חֻלִּין אָמַר “לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ ” . הוּא אָסוּר לְחַלֵּל דִּבּוּרוֹ אַךְ אֲחֵרִים מְחַלְּלִים עֲבוּרוֹ וּמַתִּירִים לוֹ.

אַךְ עַל הַנְּדָרִים וְהַשְּׁבוּעוֹת לְשֵׁם ה’ אָמַר “כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַתִּירָם.

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ

וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר -
תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

תובנה לחידוש תורה

הבנה נפלאה בנדרים

שתפו עם החברים