בס”ד

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה’ בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.

רש”י הקדוש: “כִּי תִּשָּׂא” – לְשׁוֹן קַבָּלָה, כְּתַרְגּוּמוֹ: כְּשֶׁתַּחְפֹּץ לְקַבֵּל סְכוּם מִנְיָנָם, לָדַעַת כַּמָּה הֵם – אַל תִּמְנֵם לְגֻלְגֹּלֶת, אֶלָּא יִתְּנוּ כָּל אֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְתִמְנֶה אֶת הַשְּׁקָלִים וְתֵדַע מִנְיָנָם: “וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף” – שֶׁהַמִּנְיָן, שׁוֹלֵט בּוֹ עַיִן הָרַע, וְהַדֶבֶר בָּא עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּימֵי דָּוִד (רְאֵה דִּבְרֵי הַיָּמִים א כא יד):

אור החיים הקדוש: ” כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ וְגֵו’. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אוֹמְרוֹ תִּשָּׂא וְלֹא אָמַר תִּפְקֹד כְּאָמְרוֹ בְּמַטֵּה לֵוִי (בַּמִּדְבָּר ג’ ט”ו) .

ב’ אָמְרוֹ אֶת רֹאשׁ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר כִּי תִּשָּׂא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁלֹּא יְצַו ה’ לְמַנּוֹת אֶלָּא לְרָאשִׁים כִּי הָעִנְיָן יַכְחִישׁ זֶה,

ג’ צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ לִפְקוּדֵיהֶם,

וְיִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זַ”ל כִּי הַחוֹטֵא גּוֹרֵם בְּחֶטְאוֹ כְּפִיפַת רֹאשׁוֹ. כִּי בְּחִינַת הָרַע מַהוּתָהּ הִיא אֶל אֶרֶץ תַּבִּיט כִּי שְׁפָלָה הִיא .

וּבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הִיא נְשִׂיאַת רֹאשׁ וַהֲרָמַת הַמַּהוּת וְהָאֵיכוּת,

וְתִמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כ”ג י”ז) וַיָּקָם שְׂדֵה עִפָּרוֹן, וְדָרְשׁוּ זַ”ל (ב”ר פנ”ח) קִימָה הָיְתָה לוֹ,

וְהִנֵּה לִהְיוֹת שֶׁמִּצְוָה זוֹ בָּאָה אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּכְמוֹ שֶׁדִּיֵּק הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רָשִׁ”י) מִכָּאן שֶׁנִּצְטַוָּה לִמְנוֹתָם אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר כִּי תִּשָּׂא לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת רֹאשׁ עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרוֹ (בְּרֵאשִׁית מ’ י”ג) יִשָּׂא פַּרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ שֶׁהוּא לְשׁוֹן מַעְלָה, שֶׁתִּשָּׂא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁרֹאשָׁם נָמוּךְ לְצַד חֶסְרוֹנָם בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְהוּא אוֹמְרוֹ לִפְקוּדֵיהֶם עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרוֹ (בְּמַדְכַּר ל”א מ”ט) וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ וְאָמְרוּ זַ”ל (שַׁבָּת ס”ד.) שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶם אָדָם שֶׁחָטָא, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה’ אֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ, בִּפְקוֹד אוֹתָם פֵּרוּשׁ כְּמִשְׁמָעוֹ, וְטַעַם אוֹמְרוֹ וְנָתְנוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא”ו לְצַד שֶׁצָּרִיךְ קֹדֶם הַכָּרַת הַחֵטְא כִּי לֹא טוֹב עָשָׂה וְחֵטְא בְּנֶפֶשׁ וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן כּוֹפֵר נַפְשׁוֹ לָהּ’:

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שׁוֹאֵל ג’ שְׁאֵלוֹת:

מַדּוּעַ שִׁנּוּ אֶת הַלָּשׁוֹן מִפְּקִידָה לִנְשִׂיאָה?

מַדּוּעַ נֶאֱמַר אֶת רֹאשׁ?

מָה הַכַּוָּנָה לִפְקֻדֵיהֶם?

וּבֵאֵר כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חוֹטֵא נֶחֱשָׁב שֶׁרֹאשׁוֹ נִכְפָּף . וְכַאֲשֶׁר הוּא מִתְקַדֵּשׁ רֹאשׁוֹ מִתְרוֹמֵם.

לְפִיכָךְ אַחַר חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁבּוֹ חָטְאוּ , וְעַל כָּךְ רוֹמֵז לִפְקֻדֵיהֶם – מִלָּשׁוֹן נִפְקָד – חֵטְא, הָיָה צָרִיךְ לְהָרִים אֶת רֹאשָׁם.

וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִנְיָן בְּאֶמְצָעוּת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, עַל מְנַת שֶׁיְּקַיְּמוּ מִצְוָה וְיָרוּם רֹאשָׁם.

שבת שלום ומבורך