בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

בְּפָרָשָׁתֵנוּ מוֹפִיעִים עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
לִקְרַאת הַסּוֹף מוֹפִיעָה הַדִּירָה “לֹא תַּחְמֹד”.

“וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.”

לִכְאוֹרָה אִם כְּבָר פֵּרְטוּ אֶת כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לַחֲמֹד, מַדּוּעַ צָרִיךְ לְהוֹסִיף בַּסּוֹף “וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ” ?

אֶלָּא שֶׁאֵין הָאָדָם מִתְקַנֵּא אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת . וְהֵן תָּמִיד יִרְאוּ מָה יֵשׁ לַשֵּׁנִי טוֹב שֶׁאֵין לִי.

אִשָּׁה יָפָה, בַּיִת יָפֶה , מְכוֹנִית יָפָה, עֵסֶק מַצְלִיחַ וְכֵן הָלְאָה.

אַךְ הַפָּסוּק אוֹמֵר כִּי אֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת כָּל הַתְּמוּנָה.

אֲנַחְנוּ רוֹאִים מָה טוֹב לוֹֹ.
אַךְ אֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָאַחֵר.

לֹא בְּחִנּוּךְ יְלָדִים וְלֹא בִּבְרִיאוּת וְלֹא בְּפַרְנָסָה וְכֵן הָלְאָה.

כַּאֲשֶׁר מְקַנְּאִים בְּמִישֶׁהוּ צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ כָּאן תְּמוּנָה מְלֵאָה. וְכָל עוֹד אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אוֹתָהּ, וּלְעוֹלָם אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לָדַעַת אוֹתָהּ (כִּי לְעוֹלָם אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אֶת מְקוֹמוֹ – אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ) אֵין מָה לְקַנֵּא בּוֹ.

הַדְּבָרִים מְקַבְּלִים מִשְׁנֵה תֹּקֶף בְּחִנּוּךְ יְלָדִים וְנֹעַר.

כַּאֲשֶׁר הַיְּלָדִים בָּאִים בִּדְרִישָׁה לִקְנוֹת עֲבוּרָם דְּבַר מָה וְכַדּוֹמֶה , בַּטַּעֲנָה כִּי לְכֻלָּם קָנוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

מֵעֵבֶר לְכָךְ שֶׁבְּאֹפֶן גּוֹרֵף נִתָּן לוֹמַר כִּי כִּמְעַט אַף פַּעַם הַדָּבָר אֵינוֹ נָכוֹן. וְתָמִיד הַיְּלָדִים מַפְרִיזִים.

(לְשֵׁם כָּךְ, כְּדַאי תָּמִיד לְבַקֵּשׁ מֵהַיֶּלֶד לְמַנּוֹת אֶחָד לְאֶחָד אֶת כָּל מִי שֶׁכְּבָר קַיָּם בִּרְשׁוּתוֹ אוֹתוֹ דָּבָר. וּלְנַסּוֹת לְבָרֵר זֹאת עִם הַהוֹרִים בְּמִקְרֶה הַצֹּרֶךְ).
מֵעֵבֶר לְכָךְ, צָרִיךְ לְהַבְהִיר לַיְּלָדִים כִּי לֹא נִתָּן לְהַשְׁווֹת בֵּין יֶלֶד לַחֲבֵרוֹ.

הֲרֵי הַנְּתוּנִים אֵינָם זֵהִים.
לֹא דּוֹמֶה יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי הוֹרִים בִּיּוֹלוֹגִיִּים שֶׁגָּרִים יַחְדָּיו לַיֶּלֶד שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּךְ, ל”ע.
וְאֵין דּוֹמֶה יֶלֶד שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ בְּרִיאָה וּבַעֲלַת אֶמְצָעִים , לְיֶלֶד שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּךְ בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְכֵן הָלְאָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים פָּנְתָה אֵלַי בִּתִּי בְּבַקָּשָׁה שֶׁלִּקְרַאת הַחֹפֶשׁ אֶרְשֹׁם אוֹתָהּ לְמַחֲנֶה קַיִץ מְסֻיָּם.
עֲלוּת מַחֲנֵה הַקַּיִץ הִיא כְּ4000₪.
מֵעֵבֶר לְכָךְ שֶׁזֶּהוּ סְכוּם לֹא מְבֻטָּל, אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁהַדָּבָר מַצְדִּיק אֶת הַסְּכוּם הַמֻּפְרָז.
וְהָעֲלוּת גְּבוֹהָה בְּהַרְבֵּה מֵהַתּוֹעֶלֶת.

כַּאֲשֶׁר נִסְּתָה בֵּיתִי לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי בַּטַּעֲנָה כִּי גַּם יַלְדָּה פְּלוֹנִית נִרְשְׁמָה לְמַחֲנֵה הַקַּיִץ (יַלְדָּה שֶׁהוֹרֶיהָ חַיִּים בְּפַזְרָנוּת קִיצוֹנִית) וְכֵן יַלְדָּה אַלְמוֹנִית (שֶׁהוֹרֶיהָ עוֹבְדִים וּמְעֻנְיָנִים בְּתַעֲסוּקָה עֲבוּרָהּ עַל מְנַת שֶׁלֹּא תַּפְרִיעַ לָהֶם) . בִּקַּשְׁתִּי מִבִּתִּי שֶׁתַּעֲשֶׂה הַשְׁוָאָה בִּתְחוּמִים נוֹסָפִים.

הַאִם הַמִּשְׁפָּחוֹת זֵהוֹת ?

הַאִם גַּם הַבָּנוֹת הָאֲחֵרוֹת מְקַבְּלוֹת בְּבִיתָן אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַפִיזִיִּים וְהַנַּפְשִׁיִּים שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת.

לְאַחַר מִסְפַּר דַּקּוֹת שֶׁל דִּיּוּנִים וְדֻגְמָאוֹת, הִגִּיעָה הַבַּת לְמַסְקָנָה כִּי הִיא בְּהֶחְלֵט מְקַבֶּלֶת דְּבָרִים שׁוֹנִים שֶׁהַבָּנוֹת הָאֲחֵרוֹת אֵינָן מְקַבְּלוֹת בְּבֵיתָן.

וְכָךְ גַּם הֵבִינָה אֶת מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר שֶׁאָנוּ מַעֲדִיפִים לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ בְּגִבּוּשׁ מִשְׁפַּחְתִּי וְכַדּוֹמֶה. וְלֹא בְּמַחֲנֵה קַיִץ לְיַלְדָּה אַחַת.

לְסִכּוּם : אַל תִּתְפַּתּוּ לְהִסְתַּכֵּל וּלְהַשְׁווֹת נְקֻדָּתִית.
תָּמִיד יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָכֶם וְלֹא לַאֲחֵרִים.

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ