בס”ד
שלום וברכה
הפרשה פותחת בתיאורו של אברהם יושב בפתח האוהל כחום היום.
חז”ל מאריכים בפירוט המעשה.
מדובר על היום השלישי למילתו של אברהם.
אברהם אבינו היה מכניס אורחים בצורה נפלאה.
אהלו היה פתוח לארבעת הכיוונים כדי שיוכלו להיכנס ישירות מכל מקום.
היה נותן לאורחיו בשפע וכדומה.
למרות היותו זקן בן 99 וכאוב מחמת המילה, חיפש אברהם לעסוק בהכנסת אורחים.
הקב”ה על מנת למנוע מאברהם טירחא, הוציא חמה מנרתיקה והחום היה בלתי נסבל. כך שהאנשים לא יצאו מבתיהם כלל.
אברהם אבינו רואה שהאורחים אינם מגיעים. והוא שולח את אליעזר עבדו הנאמן לחפש אורחים.
אליעזר שב בידיים ריקות.
אברהם אומר כי אין אמונה בעבדים ויוצא בעצמו מן האוהל לחפש אורחים.
והדבר תמוה.
הלא אברהם זקן וחולה וכאוב מהברית. אין ספק שהוא פטור מהכנסת האורחים.
הלא על כך נאמר כי “אונס רחמנא פטריה “.
מדוע הוא ממשיך לחפש אורחים במצב כזה?
התשובה על פי משל:
מנהל במפעל גדול יצא לחופשה מספר ימים.
בתום החופשה שב למפעל והתעדכן ממנהל הייצור מה היה בהעדרו.
לאחר זמן מה יצא בעל המפעל לחופשה בת מספר ימים.
כאשר שב ולא ניגש אל מנהל הייצור להתעדכן, ניגש אליו מנהל הייצור בעצמו ושאל האם הוא רוצה להתעדכן מה היה בהיעדרו.
ענה לו בעל המפעל מדוע אני צריך להתעדכן ? הלא כל יום ,מספר פעמים ביום דברתי איתך ועם המנהל.
כל שאלה ובעיה שהתעוררו התקשרתם אליי.
אני מעודכן לחלוטין.
מה ההבדל ביניהם?
מנהל המפעל עובד עבור אחרים. זו עבודתו. ומשכך הוא יוצא לחופש ושוכח את מקום העבודה.
לעומת זאת אצל בעלי המפעל, המפעל הוא חייו . הוא עסוק בו ובהצלחתו גם כאשר הוא אינו חייב.
אברהם אבינו עמוד החסד
היה חי את החסד. זה היה כל חייו.
וממילא לא חיפש לפטור את עצמו מכך.
איך הגיע אברהם אבינו לכך שהיה לי את החסד וחש שזה חלק מחייו?!
התשובה היא כי אברהם אבינו הבין כי החסד אינו נעשה עבור האחר. הוא נעשה עבורנו.
החסד הוא מטרת בריאתנו בעולם.
אנו נבראנו בתלמוד ובדמותו של הקב”ה.
כל הסיבה שה’ ברא את העולם היא כדי לעשות חסד עם הבריות.
ומביאים המפרשים כי כביכול הדבר היחיד שהיה חסר לה’ זה עם מי לעשות חסד.
ממילא גם אנו אמורים לחוש כך. שאנו מלאי רצון לעשות חסד. והחסד משלים חסרון בנפשנו.
החסד נעשה בשביל להשלים את עצמנו.
ולכן החסד אמור להיעשות עם כל אדם. בניגוד לצדקה שנעשית עם הנזקק, החסד יכול להיעשות עם כל אחד.
וכפי שאמר הבעל שם טוב הקדוש כי לעיתים נשמה יורדת לעולם וחיה שבעים או שמונים שנה רק בשביל לעשות פעם אחת טובה ליהודי.
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על חסד בתוך הבית.
נילי ואבישי הגיעו בעקבות בעיות בתחזוקת הבית.
כאשר הגיעו שפך כל אחד את רשימת המטלות שהוא עושה בנוסף לעבודתו.
לפני שהחלו להתווכח מי עושה יותר בבית, עצרתי אותם ושאלתי למה בכלל צריך לעשות עזרה בבית?
פה אחד ענו שניהם : כדי שיהיה אפשר לחיות בבית .
שאלתי אותם האם כאשר הם נמצאים אצל אחרים למשל ההורים ומבקשים מהם להוריד את הפח. האם הם גם אומרים שעשו מספיק?
שניהם ענו בשלילה.
מה ההבדל. שאלתי.
אצל ההורים זה חסד. זו מצווה. פעם בזמן.
הסברתי להם כי גם בבית זה חסד ומצווה.
מדוע כאשר אבישי זורק את הפח זה אינו חסד עם בני ביתו ?!
או כאשר נילי עושה כביסה זה אינו חסד עם בני הבית?!
כאשר תביטו על כך כעל חסד, תרגישו את התחושה הממלאת והמשמחת שאתם חשים אצל ההורים.
רק כאשר שוכחים את העיקר ומביטים על כך כמטלה, זה מרוקן אותנו במקום למלא.
שבת שלום ומבורך
