בס”ד
שלום וברכה
“כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה’ אלוקיך בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה…”
מביא רש”י הקדוש את דברי חז”ל: “ולקחת לך לאשה” – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב”ה מתירה ישאנה באיסור אבל אם נשאה סופו להיות שונאה שנאמר אחריו כי תהיין לאיש וגו’ וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה לכך נסמכו פרשיות הללו”.
וצריך להבין מה הכוונה לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע.
הלא כל המצוות בתורה הן כנגד יצר הרע?
בכל חיינו אנו מתמודדים עם היצר הרע ?
סיפור מפורסם מובא בספר הטהרה בהלכה ובאגדה “בלונדון התכנסה קבוצת סטודנטים יהודים לשמוע שיעורי תורה מפיו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל. סטודנטים אלו היו בחלקם הגדול יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, אשר נמשכו לשיעוריו המרתקים של הרב, והתפעלו מגאונותו העצומה, מידיעותיו הרחבות ומחכמתו העמוקה. כל שיעור – היה חויה.
באחד השיעורים למדו הסטודנטים במסכת “קידושין” והגיעו לענין “אשת יפת תואר”. הסבר הענין בקצרה: חייל שראה במלחמה אשה יפת תואר [גויה!] וחשק בה, מותר לו לשבותה, ולהביאה לביתו. שם יניח אותה להתאבל חודש ימים על עברה [מתוך תקוה שבינתיים ישקוט יצרו, והיא תתגנה בעיניו באבלה], ואם עדיין ירצה בה – יכול לגיירה ולשאת אותה לאשה!
הגמרא מציינת שהתורה לא היתה מתירה מעשה שכזה – לשאת אשה גויה – לולא שעת החימום וההתלהטות של סערת הקרב, שאז קשה לאדם לשלוט ביצריו. וכלשון הגמרא: “לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע”.
כאן התלהטו הרוחות, והסטודנטים יצאו לסערת קרב : “הידד! אם התורה מתחשבת ביצר הרע, ומוכנה לבוא לקראתו ולוותר לו ויתורים – לי יש ‘יצר הרע’ להינשא לחברתי הגויה”, כך קרא אחד הסטודנטים.
“ולי – יש ‘יצר הרע’ לא לשמור טהרת המשפחה”, הריע השני. ולי – לדבר אחר, קרא השלישי, והמהומה רבתה.
נשא הרב את ידו ואמר: “סלחו לי, סבור הייתי שזהו שיעור בפני סטודנטים אינטלקטואלים…”
הסערה שככה, הסטודנטים נבוכו, והגאון המשיך ואמר: “טיעונים כאלו הייתי מוכן לשמוע מפי אנשים פשוטים ושטחיים. אבל אתם הלוא אנשים משכילים וחושבים, היאך לא תבחינו כי כתוב כאן ההיפך הגמור – דוקא כאן נצטווינו שלא להכנע ליצר הרע בשום אופן ובשום תנאי!”
“הכיצד?!” תמהו הסטודנטים, “והרי בפרוש נאמר כאן…”
“אבאר את דברי”, אמר הרב, “הקב”ה נתן לנו תורה הכוללת בתוכה מכלול של מצוות, הדורשות מאיתנו ריסון והתאפקות בכל שטחי החיים: אכילה [מה כשר ומה טרף], ביגוד [לא ללבוש שעטנז, צניעות], חיי המשפחה [טהרת המשפחה], התעסוקה [שביתה ממלאכה בשבת], הרווחים [לא להלוות בריבית], ועוד ועוד.
אדם המתבונן במצוות אלו יכול לומר לעצמו: הכל טוב ויפה, הכל רצוי וכדאי. אולם לפעמים נקלע האדם למצוקה, לפעמים עומד הוא בנסיון שהוא אינו יכול להתגבר עליו – על מצב כזה בודאי לא דיברה התורה, לכך לא התכוונה…!
אולם בא ענין זה של “אשת יפת תואר” וטופח על פנינו: הנה איסור נישואין עם גויה הוא מהאיסורים החמורים בתורה, ובכל זאת אמרה לנו התורה: דעו שבסיטואציה מיוחדת ומסוימת יתלהט היצר עד כדי כך, שיקשה לעמוד בדחף, ולפיכך ניתן במקרה מיוחד זה, ההיתר – לגייר את האשה אפילו שלא מרצונה, ולשאת אותה לאשה.
בורא העולם, יוצר האדם, היודע בדיוק את כוחות הנפש של האדם, ידע שרק בסיטואציה אחת ויחידה אכן לא יוכל האדם להתגבר על יצרו, ולכן מראש הוא התיר זאת. ודווקא מהיתר זה אנו נוכחים לדעת שכל מצוה וכל “הגבלה” שכתובה בתורה – מותאמת לחלוטין לכוחות הנפש שלנו, ואנו אכן יכולים וחייבים לעמוד בה בכל תנאי ובכל מצב, שאם לא כן בורא עולם לא היה דורש זאת מאיתנו!”.
התפעלו הסטודנטים, והודו על טעותם ושטחיות הבנתם.”
אך לכאורה עדיין נותרה השאלה מדוע דווקא במקרה זה התורה יודעת כי אדם לא יכול לעמוד בנסיון. ומה הדבר מלמדנו?
התשובה נעוצה בפסוק “כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה’ אלוקיך בידך”.
יש כאן כמה נקודות העלולות לגרום לאדם קושי לעמוד בנסיון.
האחת היא “כי תצא” – עצם היציאה מהמקום המוכר והרגיל. היציאה מאזור הנוחות מזמנת אתגרים.
השניה “למלחמה” – כאשר האדם נמצא בלחץ ובחפזון, הוא נמצא במצב שאינו יכול לחשוב ביישוב הדעת. וכדברי הבעש”ט הקדוש “ואבדתם מהרה” – יש לאבד את המהירות והחיפזון.
השלישית “ונתנו ה’ אלוקיך בידך” – ההצלחה.
כפי שלמדנו לא אחת ולא שתיים האדם המצליח עלול לנכס לעצמו את ההצלחה. וממילא כבר יש פחות את הצורך לקיים את רצון ה’.
כאשר האדם נמצא במצב כזה ועומד מולו נסיון של עריות, אין כמעט אפשרות שיעמוד בו.
אם כך, מטרתנו היא למנוע את הנקודות הללו.
להימנע מלהכניס בפתאומיות אדם למצב שאינו מורגל בו .
להימנע מלהכניס אדם ללחץ או להיכנס ללחץ.
ולהיזהר מלייחס את ההצלחה לעצמנו.
רן וטליה הם זוג צעיר הנשואים מספר חודשים.
רן סיפר כי הם רבים פעמים רבות. הוא מתאר כי בדמיונו החיים אחרי החתונה היו צריכים להיות כל העת דבש ונופת צופים. והמצב הפוך לחלוטין.
ביקשתי שיתאר סיטואציה כלשהי של מריבה.
והוא תיאר כי הבוקר רבו האם טליה תלך להוריה או לא.
“בשביל מה היא התחתנה? יש לה בית חדש ושם מקומה. לא אצל ההורים” טען רן בלהט.
ציטטתי לו את הנקודות שהובאו לעיל.
והסברתי לו כי קשה לדרוש מאדם בבת אחת לעבור למקום לא מוכר. לחיות 24 שעות עם אדם חדש.
יש תהליך הדרגתי של הסתגלות ומעבר עד שהופכים את הבית החדש למוכר.
“מה ניתן לעשות ” שאל רן במעשיות.
עניתי לו כי ניתן להעביר חפצים מוכרים שאליה אוהבת מבית הוריה לביתם החדש.
כמו כן ניתן לתת חוליה לעצב את הבית ולהניח בו קישוטים שהיא אוהבת כך שתהיה לה יותר תחושת שייכות לבית.
אך בעיקר לתת זמן לתהליך ולא להלחיץ אותה.
לאחר תקופה קצרה רן הגיע וסיפר כי הם אכן עשו את העצות. הוא הירפה ונתן לה לעשות כרצונה.
והיום בבוקר היה ארוע שגרם לו לשוב אלי.
היה חסר להם חלב בבית. ורן מעצמו הציע לטליה שתשתה את הקפה בבית הוריה הנמצא במרחק הליכה.
אך טליה אמרה לו כי היא מעדיפה לרדת ולקנות חלב בחנות הסמוכה ולשתות את הקפה בבית.
“זה המשפט שציפיתי לשמוע ” אמר רן בשמחה.
“ובאתי לספר לך ולשתף אותך כי כעת הבנתי וראיתי כמה חכמת חיים יש בתורה”.
שבת שלום ומבורך
