שלום רב

בסימן שיב’ בסופו הובאה תשובת הרשב”א ונפסקה להלכה בב”י שם שכיון ששכירות ליומיה היא כמכר ואין טענת אונס פוטרתו מתשלום.

הרמ”א פסק את דברי הב”י רק באופן וכבר שילם על שכירותו שאז אינו יכול להוציא מהמשכיר ואין המשכיר חייב להחזיר לו כלום.

אך הש”ך שם חולק ודעתו שצריך לשלם השוכר למשכיר על ימי האונס כשכר פועל בטל.

נמצא שבנידון השאלה יש להציע פשרה בין המשכיר לשוכר על הימים בהם היה אונס.

אך אם מתעקש המשכיר לא להחזיר את הכסף הרשות  בידו.

מה גם שהשוכר יכל להחזיר או הרכב מתי שנחלה, ובזה שהשאיר אצלו ההפסד הוא על השוכר דסו”ס הרכב לא חזר לבעלים.

בהצלחה.