“אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, אשר בך ירחם יתום” ביסודה של כל עברה טמונה תפיסת כפירה, הגורמת לאדם לחדול מהכיר בעובדה שה’ מנהל את העולם, וסובר בחטאו שהוא עצמו מתכנן, שולט ומנהל את מסלול חייו בעולם, בבחינת “ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה” (דברים פרק יח פסוק ז). כאשר יעשה את עיקר התשובה ויעזוב את תפיסתו שבטעות יסודה אזי “נאמר אליך בשפתותינו, שמעתה לא נבטח עוד על דבר זולתך, לא על אשור שבטחו בו מלכי ישראל בצר להם, כי “אשור לא יושיענו“, ולא נבטח על מצרים שנתנו לנו סוס ורכב שנלחם בכוחנו, כי “על סוס לא נרכב“, ולא נבטח עוד על הפסילים והמערכת, כי “לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו“, כי רק בך נבטח, מצד שידענו “אשר בך ירוחם יתום“, שמי שאין לו שום עוזר וסומך מצד הטבע, אתה תרחם עליו, מצד רחמיך וכן אחר שאין לנו בטחון ותקוה על שום דבר נמצא רחמים אצלך (מלבי”ם הושע פרד יד פסוק ד).