לעולם אין הבורא עושה נס אלא למי שבוטח בו בכל ליבו(1) הסיבה היחידה לכל הניסים העל טבעיים שאירעו לאבותינו בימי משה היא, האמונה והבטחון של ישראל בה’(2) אדם שמאמין באמת כי אצל ה’ לא שייך כלל “טבע” ו”שלא כדרך הטבע” כי הוא כל יכול, כך ינהגו עמו משמים(3) כשאדם רואה את העולם מתנהג על פי סיבה ומסובב, על פי דרך הטבע וכאילו לא ניתן לשנות מאומה מסדרי הטבע. והינו גובר בשכלו על תפיסה זו ואומר לעצמו שאין הכרח לבורא לנהוג על פי סדר זה (ה’ אינו כפוף לכללי הטבע, שיצר) – אזי ינהיגו אותו על פי דרכי בטחונו ואפילו נזק שלפי חוקי הטבע שהיה צריך להגיע אליו – לא יגיעו(4)
מי שחי בהרגשה שאין כל הבדל בין טבע לנס, שוב אין יותר עניין של “הסתר פנים” כלפיו, ובשעת הצורך ישנו עבורו את סדרי הטבע ויחוללו עבורו ניסים גלויים(5) גבולות וממדי הטבע מתרחבים ומתקבצים בהתאם למידת בטחונו של האדם. ככל שבטחוני בה’ חזק יותר, כך יוגדלו ויורחבו ממדי הטבע עבורו. לבוטח השלם ה’ ירחיב את גבולות הטבע שיכילו גם ישועות חריגות(6).
אדם שאינו בוטח בה’ בלבד, אלא מסתמך גם על הטבע או על גורמים שונים מלבד ה’ – מידה כנגד מידה גם ה’ יעזוב אותו למקרי הטבע ויסתיר פניו ממנו(7) כמו שכתוב בתהילים: “(8)ה’ שמרך ה’ צלך על־יד ימינך” פירוש: ה’ צלך, היינו כמו צל של האדם, כמו שבהתאם לתנועותיו האדם כך משתנה צילו, כך הקדוש ברוך הוא, מתנהג עם האדם. מידה כנגד (תואמת) מידה. יי’ שומרך – הוא צלך – והוא על יד ימינך – לעזרך בכל מעשיך . כגודל ומינון אמונתך במציאותו והשגחתו הפרטית עליך. וכן הנוסחה פועלת גם להפך כיוון שהוא צלך, הוא ינהג עמך לפי מעשיך.
מרגלא בפומיה דהסבא מקלם, על האדם מוטלת חובה תמידית להתבונן לא רק בסיבה האחרונה הנראית (הגיונית) לעין, אלא להגיע לסבה הראשונה (הרוחנית) שגרמה לסיבות הבאות(9). כאשר חבריך מטיב עמך -עליך לזכור את הסיבה הראשונה שגרמה לחבריך להטיב עמך, והיא: רצון ה’. לכן יש להודות הן למשלח (בורא עולם) והן לשליח (חבריך)(10) יש להחדיר ללב בכל מצב ועת, כי אף אדם בעולם לא יכול לעולל רע לזולתו, אם לא שנגזר לכתחילה הדבר מלמעלה(11)
הערות
1. מלבי”ם (בביאור הפסוק וירא יעקב מאוד ויצר לו) פנים יפות (בביאור הפסוק הצילני נא מיד אחי מיד עשיו)
2. בשם הסבא מקלם: (רבי שמחה מרדכי זיסקינד זיו, היה מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט ומראשי תנועת המוסר, עמד בראש ה”תלמוד תורה” בקלם). וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה’ במצרים וייראו העם את ה’ ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו” (שמות פרק יד פסוק לא)
4. רבי ישראל אליהו וינטרוב בפירושו לנפש החיים
5. ומה שהוזהרנו שלא לסמוך על הנס, הכוונה למי שלא הגיע עדין למדרגה זו. ההגיון שבדברים, היות וה’ אינו כפוף לכללי הטבע, אלא שמנהיג ומקיים את העולם בדרכי הטבע וכן בני האדם מתנהגים. היות וכן, אינו משנה את כללי ההנהגה שבדרכי הטבע עם בני האדם. אבל לאותו אדם שמבחינת אמונתו והשגתו אין הבדל בין נס לטבע – זה הכל מאיתו יתברך, אז כאן הקב”ה ינהג אתו לטובתו, אם בטבע או בנס, הרי אין הבדל לגבי האדם ואין הקב”ה עושה שינויים בהנהגה איתו. כי אינו כשאר בני האדם שחיים על פי הנהגת הטבע.
6. רבי דוד משה מטשורטקוב (כי אתה עמדי שידוכים חלק ב עקס”א)
7. חובת הלבבות (שער רבעי) “מי שבוטח בזולת ה’, מסיר האלוקים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו. וז”ל הרמב”ן (איוב פרק לו פסוק ז) והרחוק מהאל במחשבתו ובמעשיו.. יהיה משולח ונעזב למקרים” וכך כתב גם הרשב”א (שו”ת ח”א סתרנ”ב) מי שמאמין בשליטת הכוכבים והמזלות -נופל באמת תחת ממשלתם.
9. מכתב מאליהו (חלק א עמוד 196)
