תחילת זמן קריאת שמע ותפילה דערבית

הרב שלום אביחי כהן שליט"א

הרב שלום אביחי כהן שליט"א

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print

מח' ר"א חכמים ור"ג

מתני' ברכות ב. מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. ועל שיטת רבי אליעזר מקשה הגמרא לקמן (ג, א) סתירה מברייתא שבה סבר משעה שקדש היום בערבי שבתות, ותירצה שני תירוצים, א. תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר, ב. רישא לאו רבי אליעזר.

רי"ף רמב"ם ושו"ע בשיטת חכמים

וכתב הרי"ף, דבין לתירוץ הראשון שנחלקו תנאים בדברי רבי אליעזר, ובין לתירוץ השני שרישא אינה רבי אליעזר, על כל פנים דעת חכמים שזמן תחילת קריאת שמע הוא משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, והיינו צאת הכוכבים. שהרי אם כתירוץ ראשון, לא מצינו שחכמים נחלקו על רבי אליעזר בשעת ההתחלה אלא בסוף זמן קריאת שמע, ואילו היו חולקים גם על זמן התחלת הקריאה, היה התנא מזכיר זאת במשנה, כמו שהשמיע מחלוקתם לגבי סוף הזמן, ועל כורחך שאף הם סברו שהזמן הוא מצאת הכוכבים. וכן לפי האיבעית אימא שרישא לאו רבי אליעזר, וודאי שמה שאמרה המשנה משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן, אלו הם דברי חכמים. ובין כך ובין כך יחיד ורבים הלכה כרבים, והלכתא דקריאת שמע של ערבית זמנה הוא מצאת הכוכבים. וכן פסקו הרמב"ם[1] והשו"ע[2].

סמיכות גאולה לתפילה לר"י

והנה, בקריאת שמע של ערבית תיקנו שתי ברכות לפניה –  ברכת מעריב ערבים, וברכת אוהב את עמו ישראל. ושתי ברכות לאחריה – ברכת גאל ישראל, וברכת שומר עמו ישראל לעד. ואומרים קריאת שמע בברכותיה קודם שמונה עשרה של ערבית, כדי[3] לסמוך גאולה לתפילה.

וכיון שאמרנו לעיל[4] שתפילת ערבית זמנה מסוף זמן תפילת מנחה, ולרבי יהודה הוא מפלג המנחה, נמצא שזמן קריאת שמע שנאמר בתפילת ערבית, אינו תואם את זמן תפילת ערבית, שהרי קריאת שמע צריכה להיות מאוחרת יותר –  בצאת הכוכבים. ולכן ראוי שאף על פי שהגיע זמן תפילת ערבית יאחרו קצת עד שיהיה לילה ממש, שאז הוא גם זמן קריאת שמע דערבית מדאורייתא.

ק"ש בביהכ"נ קודם צה"כ

ואם בכל אופן הציבור מתפללים קודם צאת הכוכבים כמו שנוהגים במקומות רבים, איתא בירושלמי[5] שאין זה מועיל לצאת ידי חובת קריאת שמע, אלא קורא אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וכשיגיע[6] זמן קריאת שמע צריך לחזור ולקרותה, וכן למד רש"י[7].

אבל רבינו תם ור"י[8] למדו את הירושלמי באופן אחר, שהיו רגילין לקרא קריאת שמע לפני התפילה, כמו שאנו רגילין לקרוא אשרי לפני מנחה, ועל זה אמרו שקריאה זו היא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, אבל באמת בקריאת שמע בתפילה בבית הכנסת אף אם היא קודם צאת הכוכבים לכתחילה יצא, כיוון שקריאה בבית הכנסת היא עיקר, ודעת הרא"ש דלכתחילה זמנה מצאת הכוכבים, ובדיעבד יוצא בשל תפילה בבית הכנסת אף אם הוא קודם צאת הכוכבים. אבל רבינו יונה[9] כתב, שבבית הכנסת יוצא רק ידי חובת הברכות[10], ובביתו בצאת הכוכבים קודם לאכילתו, קורא שתי פרשיות[11] ומכוין לצאת ידי חובה, ואחר אכילתו, סמוך למיטתו קורא פרשה ראשונה כדי להגן עליו מפני המזיקין.

ושיטת רב האי גאון[12], בבית הכנסת מתפלל עם הציבור וקורא קריאת שמע בלי ברכותיה[13], או עם ברכותיה ללא חתימה ופתיחה, ולאחר צאת הכוכבים חוזר עליה בברכותיה ומכוין לצאת בה ידי חובה. ויש אפשרות נוספת שהביאה רבינו יונה למי שרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג בדרך נכונה יותר, שיקרא קריאת שמע בבית הכנסת עם ברכותיה וללא חתימה ופתיחה, ויתפלל עם הציבור תפילת חובה, ואחר כך בביתו יקרא קריאת שמע עם ברכותיה כולל חתימה ופתיחה, ויתפלל שוב תפילה לשם נדבה, ועל ידי כן גם התפלל עם הציבור, וגם סמך גאולה לתפילה[14].

ובשו"ע[15] פסק דאם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עימהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עימהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות[16].

וכתב בשו"ת אגרות משה[17] דהוא משום דסבר דעדיפא סמיכות גאולה לתפלה לחייב לומר הברכות אף שלא יצא ידי קריאת שמע. ופשוט שהוא שיטת רבינו יונה בעצמו שזמן קריאת שמע הוא אחר צאת הכוכבים ומכל מקום יקרא עם הצבור בברכותיה, ואחר צאת הכוכבים קודם שיאכל יקרא אותה בלא ברכות, ואין זה כדעת הט"ז[18] שסבר כרבינו תם שיוצא ידי חובה בקריאה שבבית הכנסת, ורק לרווחא דמילתא יקרא אחר כך פעם שנייה[19] לאחר צאת הכוכבים ללא ברכותיה.  

ועל[20] כל פנים, לדינא יש שתי שיטות ואין שייך להכריע בזה, ודעביד כמר עביד, וכמר עביד, אבל לשתי השיטות חזינן שתפילה בצבור עדיפה מתפילה ביחידות לאחר צאת הכוכבים. אמנם, כל זה אם הוא מתפלל בשעה שלעולם אין מתפללין מנחה, אבל אם הוא בזמן שמתפללין לפעמים מנחה דהוו תרתי דסתרי[21], אף שהצבור מקילין מפני הדוחק[22], אין ברור כל כך דתפילה בצבור עדיף אף בזה, ורשאי היחיד להמתין עד אחר צאת הכוכבים[23] גם בתפלה[24].

אליבא דהלכתא

מצוות קריאת שמע

פעמיים[25] בכל יום קוראין קריאת שמע, בערב ובבקר, שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדין וזה הוא יום.

מאימתי קורין את שמע בערבין

זמן[26] קריאת שמע בלילה[27] דכתיב[28] בשכבך, וקודם[29] לילה לאו זמן שכיבה הוא. ולילה[30] מקרי משנראו ברקיע ג' כוכבים בינונים[31], אך מפני שאין הכל בקיאין ויבואו לטעות בגדולים שהם בוודאי אינם סימן ללילה מפני שפעמים נראים אף ביום, החמירו בקריאת שמע שאינו קורא עד שייראו ג' כוכבים קטנים ואפילו מפוזרים[32].

היה יום המעונן

היה יום המעונן[33] ומסתפק אם נראו ג' כוכבים הרי זה ספק דאורייתא[34] ועל כן ימתין עד שיצא הספק מלבו. ואם[35] יודע מתי שקעה החמה ימתין כשיעור ד' מילין ויקרא.

קראה קודם זמנה

קראה[36] קודם[37] צאת הכוכבים או ביום המעונן קודם שיצא הספק מלבו, מעיקר[38] הדין חוזר וקורא אותה כיוון שלא יצא ידי חובת קריאת שמע, אך אינו חוזר על ברכותיה שאף[39] על גב שנסמכו לקריאת שמע, מכל מקום עיקרן לא נתקנו דווקא לקריאת שמע ולפיכך בדיעבד שקראן קודם לזמן של קריאת שמע יצא ולא היו הברכות לבטלה.

ציבור שהקדימו לקרות מבעוד יום

ציבור[40] שהיו מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום מפני הדחק[41], יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, כדי[42] לסמוך גאולה לתפלה וגם כדי שיתפלל עם הצבור, אך[43] לא יכווין לצאת ידי חובת קריאת שמע אלא בקריאה שניה שקורא אח"כ בזמנה. וכשיגיע[44] זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות. ואף שמעיקר הדין די[45] שיקרא בפעם השנייה שתי פרשיות הראשונות כיון שכבר הזכיר פרשת יציאת מצרים בבית הכנסת[46], מכל[47] מקום ירא שמים יש לו ליזהר לקרות כל השלש פרשיות של קריאת שמע אחר צאת הכוכבים[48].

כתב הרמ"א שדין זה הוא לגבי קריאת שמע, אבל לא יחזור ויתפלל בלילה אע"פ שהציבור מקדימים הרבה[49] לפני הלילה, אלא א"כ הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל[50].


[1] קריאת שמע פרק א, ט.

[2] סימן רלה, ג.

[3] רמב"ם תפילה פרק ז, יח. ובשו"ע סימן רלו, ב ובמשנ"ב ס"ק ד.

[4] בדין זמן תפילת מנחה.

[5] הלכה א.

[6] פני משה.

[7] בסוגיין דיבור המתחיל עד סוף האשמורה הראשונה, ועיין מה שכתבו בדבריו תוספות בדיבור המתחיל מאימתי.

[8] תוספות שם.

[9] ברי"ף.

[10] ולא יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובה, אלא לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה.

[11] הראשונות, דכיוון שהזכיר יציאת מצריים בבית הכנסת בברכת גאל ישראל שוב לא מחייבים אותו לקרא גם פרשה שלישית, ואף על פי שהתקינו לאומרה בלילה כנגד יציאת מצרים שהייתה בלילה, אפילו הכי כיון שלא למדנו זכרית מצרים בלילה לקמן בדף יב, ב אלא מריבוי דכל ימי חייך, ואין כתיב שם לילה בפירוש, אלא מייתור כל בלבד דרשו, לא חיישינן אם אין אנו אומרים אותה בלילה ממש, דכיוון שלילה הוא לעניין תפילת ערבית, לילה הוי להזכיר יציאת מצרים. רבינו יונה.

[12] הביאה רבינו יונה והרא"ש.

[13] ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפילה, שהרי קורא אותה בלי ברכותיה, ורק אחרי התפילה קורא אותה שוב עם ברכותיה, מכל מקום מותר לעשות כן שהתפילה נשמעת יותר בציבור, ועדיף תפילה בציבור מסמיכות גאולה לתפילה.

[14] ובבעל המאור כתב, שכיון שרבו בזה הדעות, ולא איפסיקא הלכתא בהדיא, אם עשו כאחד מהם, מה שעשה עשוי.

[15] אורח חיים סימן רלה, א.

[16] וכתב הרמ"א 'ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אף על פי שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה, אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל'.

[17] אורח חיים חלק ב סימן ס.

[18] שם ס"ק ב – ג.

[19] כל השלש פרשיות, דאף שרבינו יונה הקל בב' פרשיות, סובר השו"ע שצריך לקרא גם ויאמר, שהוא יציאת מצרים בלילה דוקא, ואינו סובר מה שתירץ רבינו יונה שכיון שהוא רק מריבוי דכל ימי חייך ואין כתוב לילה מפורש, לא חיישינן אם אין אומרים אותו בלילה ממש, וסגי בזה שהוא לילה לתפילת ערבית (עיין בהערה 62), אלא סבר כתוספות בקושייתם (דיבור המתחיל מאימתי) דהיה לו לקרא ג' פרשיות. אגרות משה שם, ועין בשאגת אריה סימן ח.

[20] שם.

[21] וכל שכן בהתפלל באותו יום ממש מנחה. שם.

[22] וגם מפני שהקלו בתפלה. שם.

[23] עיין באור לציון אורח חיים תשובות ב פרק טו, ו שכתב על דבר השאלה, אם אפשר להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום, דאם מתפלל ביחידות אין לו להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום, אבל בציבור רשאי, וטוב להמתין עד חשיכה אולי ימצא מניין להתפלל, וביותר יש לו להמתין אם בתוך שמונה עשרה דקות יהא לילה, ויוכל להתפלל בזמן הראוי לכתחילה.

[24] ובביאור הלכה הביא מהגר"א במעשה רב אות סה דלעולם תפלה בזמנה עדיף מתפלה בצבור, וכתב על זה האגרות משה דכיון שהוא נגד רוב הראשונים אין לנהוג כמותו אלא מי שנוהג כמותו בכל דבר.

[25] רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א, א.

[26] שו"ע אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן רלה, א.

[27] עיין נידון בסימן ג.

[28] משנ"ב שם ס"ק א.

[29] משנ"ב שם.

[30] ב"י בשם תר"י והובא בט"ז ס"ק א ובמגן אברהם ס"ק א ובמשנ"ב שם.

[31] עיין נידון סימן ד.

[32] משנ"ב ס"ק ב.

[33] שו"ע שם.

[34] הגר"א, הובא במשנ"ב ס"ק ג.

[35] משנ"ב ס"ק ד.

[36] שו"ע שם.

[37] משנ"ב ס"ק ה.

[38] ולא משום חומרא, כן הביא במשנ"ב ס"ק ו ממאמר מרדכי ונהר שלום וכן דעת הגר"א בס"ק א.

[39] משנ"ב ס"ק ז.

[40] שו"ע שם.

[41] משנ"ב ס"ק ח כתב שהיו עושים כן מפני הדחק שאילו ימתינו עד צאת הכוכבים היה כל אחד הולך לביתו וטורח יהיה להתאסף עוד פעם למניין, או שחוששים מפני עמי הארץ שאם לא יתפללו מבעוד יום במניין, שוב לא יתפללו כלל. וסומכין עצמן על דעת ר' יהודה שס"ל דמפלג המנחה ולמעלה נחשב ערבית להתפלל תפלת ערבית וכיון שנחשב לעניין תפלה ללילה היה מנהגם שהיו קורין אז גם כן קריאת שמע אף שהוא דלא כהלכתא לרוב הפוסקים.

[42] משנ"ב ס"ק י.

[43] שם ס"ק ט.

[44] שו"ע שם.

[45] משנ"ב ס"ק יא.

[46] דנהי דלענין ק"ש לא יצא בזה הזמן משום דאכתי לאו זמן שכיבה הוא לענין יציאת מצרים שאנו מחוייבין להזכיר בלילה יוצא בזה הזמן; שם.

[47] שאגת אריה, הובא שם.

[48] ועל הקריאת שמע שעל מיטתו כתב המשנ"ב ס"ק יב שאין כדאי לסמוך, גם אם מנהגו לקרות כל הג' פרשיות (בנידון כמה פרשיות קורא בקריאת שמע על המיטה עיין לקמן בסימן יא), משום שאינו מכוון בה לצאת ידי חובת מצות עשה דקריאת שמע, אלא להבריח את המזיקים. ואף אם נאמר שאין צריך כונה לצאת ידי חובת מצות עשה, עכ"פ צריך כוונת הלב לקבל עליו עול מלכות שמים במורא ובאותה שעל מיטתו אין מכווין לזה.

[49] הסכמת הפוסקים הוא דעכ"פ אין לו להקדימה יותר מפלג המנחה ואם הקדים לא יצא לא בק"ש וברכותיה ולא בתפלה לכו"ע וצריך לחזור ולקרוא ק"ש וברכותיה ולהתפלל שמ"ע. ואפילו מפלג המנחה ולמעלה אינו אלא למי שהתפלל מנחה קודם פלג אבל להתפלל מנחה ומעריב אחר פלג הוי תרתי דסתרי אהדדי; משנ"ב ס"ק יד.

[50] ממרדכי ריש ברכות והגהות מיימוני פ"ג מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס"א.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *