דין התחפושות בפורים

הרב אליהו פדידה שליט"א

הרב אליהו פדידה שליט"א

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

הנה מנהג התחפושת בפורים אין לו זכר בש"ס או במדרשי חז"ל ולא הזכירוהו גדולי הראשונים אלא הראשון שהזכיר מנהג זה הוא המהר"י מינץ[1] (סימן טו) ודבריו הובאו ברמ"א (סי' תרצו ס"ח) ומשם לשאר האחרונים.

אך תדע שמנגד יש מן הפוסקים שאסרו מנהג זה בכל תוקף מטעם שאין מקורו קדוש אלא מן הגויים הביאוהו שהיו נוהגים להתחפש ביום אידם ולכן טענו שיש בזה איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו".(כתר שם טוב [גאגין ח"ב עמ' תקמה]) ועוד שבמשך השנים התברר שמנהג זה גרם למכשלות רבים בעמנו כגילוי עריות וכיוצ"ב , ועל כן תיקנו לבטל המנהג (שו"ת מים חיים משאש [ח"א סי' חצר] ) [2]

אולם הרבה מגדולי הפוסקים הביאו המנהג בפשטות ונתנו בו טעם לשבח[3] בזה ומנהג ישראל תורה הוא, וצריך לומר שלא חששו כל אלה הפוסקים לטענות הנ"ל שהרי אין הכרח שמנהג זה מהגוים מקורו מכל מקום כבר כתב המהר"י קולון (שורש פח) והסכימו הפוסקים (רמ"א סי' קעח ס"א, ב"ח (סק"ז) וראה בשו"ת יבי"א (ח"ג יו"ד סי' כד) שהאריך בראיות) שכל מה שאסרה התורה הוא דווקא בחוקים שנהגו הגויים בלא טעם או שדרך פריצות בדבר אבל כל מנהג שיש בו טעם אינו עובר וכאן נאמרו טעמים רבים (כמבואר בהערה לעיל) ועל מה שכתבו שנגרמו ממנהג זה מכשלות רבים בזה הכל מודים שיש ללבוש דווקא תחפושות צנועות על טהרת הקודש ולהימנע בתערובת אנשים ונשים ובמקום גילה שם תהיה רעדה.

ואכתוב בקצרה איזה תחפושות אסור ללבשם:

  • תחפושת אישה לאיש או איש לאישה

בשו"ת המהר"י מניץ (שם) כתב בדבר מה שנהגו במקומו שאיש לובש בגדי אשה ואישה לובשת בגדי איש בפורים, שכמה גדולים וחסידים ראו מנהג זה בפורים ולא מיחו בדבר. ואף שבכל השנה העושה כן עובר על איסור תורה שנאמר 'לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה' (דברים כ"ב ה') מ"מ כיוון שנהוגים כן לכבוד שמחת פורים אין איסור בדבר שבאיסור לא ילבש הולכים אחר כוונת הלב, ושכן מוכח מהסמ"ג (מצוות לא תעשה ס') שכתב שהאיסור הוא כשמתכוון לשבת בין הנשים או אישה בין אנשים, ומשמע שאם לובש בגדי אישה לשם שמחת פורים אין איסור. וכן פסק הרמ"א (תרצו ס"ח) וז"ל מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אישה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכונים אלא לשמחה בעלמא וכו'.

אולם מדברי רוב רבותינו הראשונים מוכח שאיסור לא ילבש הוא גם כשאינו מתכוון להדמות לאישה, שכן מוכח מהרמב"ם (בפי"ב מהלכות עבודת כוכבים הלכה י) וז"ל 'המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או משילקט שערה אחת לוקה' והיינו טעמא משום שעושה מעשה נשים, ואין לומר שהוא בכלל מתכוון להתדמות לאישה שהרי אינו נדמה בזה, וגם הראב"ד שכתב שבכי האי גוונא אינו עובר על איסור 'לא ילבש' אינו חולק אלא בשערה אחת משום דלא מינכרא כלל, אבל לדינא מסכים שאיסור לא ילבש הוא גם באופן שאינו מכוון לשם ניאוף.

וביותר יש להוכיח ממה שכתב הרמב"ם בתשובה (הו"ד בסוף ספר מעשה רוקח א.) על מה שנהגו בזמנו שהכלה הייתה לוקחת בידה סיף ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים, וכתב ע"ז שלא יעלה על הדעת מפני היותה כלה הותר לה איסור תורה בתועבה זו וכו', ואם איתא שכל שאינו מתכוון לשם זנות שרי מדוע הרמב"ם אסר מנהג זה. וגם בספר יריאים (ס"ס צו) כתב שאסור לאיש ללבוש מלבושי אישה וכן להיפך אפילו דרך עראי ושחוק בעלמא. והביאו הב"ח (יו"ד ס"ס קפב) וכתב שנעלם מהמהר"י מינץ כל זה, ואילו שמע הווה הדר בה.

ולדינא נראה שגם הסמ"ג לא התכוון להתיר לגבר ללבוש שמלת אישה או להפך ומה שכתב שאופן האיסור הוא כשלבושים בגדים מיוחדים לנשים לשבת בין הנשים לניאוף כוונתו היא שכל שמביא לידי ניאוף אסור, ואפילו כשאין חשש ניאוף אסור שלא דרשינן טעמא דקרא. [וגם אם נאמר שהסמ"ג סובר שרק כשמתכוון לניאוף אסור, מ"מ יש לפסוק כהרמב"ם והראב"ד לחומרא באיסור תורה.] ולענ"ד נראה שאף המהר"י מינץ והרמ"א שהתירו לאיש להתחפש לאישה ולהפך, יודו שבימנו שהכנעני אז בארץ הדבר אסור בזה מדין סייג וגדר.[4] ולכן יש לכל מורה הוראה לאוסרו בכל תוקף ולעמוד על המשמר בכל הדברים הנוגעים לזה.[5] וגם את הילדים יש להרחיק ממנהג רע זה.[6]

ומ"מ אם יש לגבר בגד אחד של אישה ושאר הבגדים הם כהוגן יש מקום להקל, כיוון שאינו מתכוון להדמות לאישה וגם אינו נדמה לאישה בפועל וכן להפך, והמחמיר גם בזה תבוא עליו ברכה.[7] (ילקו"י פורים מהדורת תשע"ב עמ' שע"ג)

– להתחפש לכומר – יש אוסרים להתחפש לכומר (אשרי האיש שם אות ו' בשם הגרי"ש)  או שאר תחפושות של עובדי ע"ז משום "ושם אלהים אחרים לא ישמע על פיך". ויש מקלים כל שלא נראה ממש כעובד ע"ז. (מציון תצא תורה בשם הרב אביגדור נבנצל)

– מסכות שעשויות להפחיד – יש להימנע מתחפושות שעשויות להפחיד אנשים, שהדבר יכול להביא לידי סכנה. (הגר"נ קרליץ ספר פורים וחודש אדר)

תחפושות בזמן התפילההנה בשו"ע (סי' צא) מבואר שצריך להתפלל כדרך שעומד לפני אנשים חשובים, ולפ"ז נראה שאין להקל ללבוש בגדים שאינם ראויים לעמידה לפני מלך, והלבוש בתחפושת צריך להחליף בגדיו. והנה בשבט הלוי (ח"י סי' יח) כתב שאין החיצוניות קובעת אלא אופן עומדו לפני ה' בתפילה, והעיקר הוא שיחשוב  כאילו שכינה כנגדו ועומד לפני מלך העולם, (ראה בסי' צח) וכיוון שמתפלל ע"פ הלכה והוא מכוסה כהלכה, ואינו עושה שום שחוק אין נ"מ באיזה בגד עומד. אולם הדבר קשה להולמו שאם כן לא היה צריך בשו"ע לכתוב סימן שלם בעניין הלבוש והיה לו לומר שכל שמכוסה יכול להתפלל ובלבד שיתפלל באימה. ועוד יש להקשות שע"פ הלבוש ניכר אם האדם מבין שהוא עומד לפני מלך ועצם העמידה בתחפושת מוכיחה שאינו מתכוון לעמוד לפני מלך. וראיתי בילקוט יוסף (מהדורה תשע"ג עמ' תרפה) שכתב שפשוט שהרב שבט הלוי התכוון דדוקא ביום פורים מותר להתפלל בתחפושת היות והדרך לעמוד בפורים בתחפושת בפני אנשים גדולים.

ולעניין הלכה כתב בילקו"י (שם) שלכתחילה צריך להחליף את הבגדים לפני התפילה ובפרט אם מדובר בתחפושת שאינם מכובדות כלל [כגון דב או קוף], ורק כשאין לו אפשרות להחליפם כגון שיודע שיפסיד תפילה בציבור וכדו', יש להקל להתפלל בעודו מחופש.

 

[1] ר' יהודה בן רבי אליעזר ממינץ- מהר"י מינץ–  נפטר שנת רסט' בן 98 וי"א 104 (וי"א 109 ואף יותר)

אודותיו:  נולד לערך בשנת קפא' (1411)  במינץ שבגרמניה (היום נקראת מיינץ ובעבר נקראה "מגנצא") בן דודו של המהר"ם מינץ , קיבל תורה בין היתר גם מבעל תרומת הדשן (כמבואר בשו"ת מהר"ם מינץ סי' קי) בזמן הגירוש שהיה בזמנו ערק לפדובה שבאיטליה ונתמנה לרב העיר וכיהן בראשה במשך 47 שנים, לישיבתו נהרו גדולי הלמדנים ובין היתר היה לרבם של ר' יוסף אוסטרייכר בעל לקט יושר, ר' אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' בנימין זאב (בעל שו"ת בנימין זאב), ר' אליהו קאפשאלי (גדול רבני קנאדיא) , מהר"ם פדאווה שהיה תלמידו ונשא את נכדתו בת בנו, ר' ליווא פיררא ועוד. חמישה ימים לאחר פטירתו נפטר דון יצחק אברבנאל ונקבר סמוך אליו, אכן קבריהם נהרסו בפרעות שהיו בשנה זו ולא נודע מקומם עד היום הזה. ספריו: היו לו כתבים רבים אך כולם נקרעו ונשרפו בפרעות שהיו באיטליה סמוך למיתתו כמו שכתב מהר"ם פדאווה בהקדמת שו"ת מהר"י מינץ ונותרו אך טז' תשובות ממנו. -שבחיו: כתב תלמידו רבי אליהו מזרחי (תשובת הרא"מ סי' נד): " נפלאה חכמתו גדולה מאד משמועתו על כיו"ב נאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צ' הוא, המאור הגדול אשר אין כח בעינים לראותו מחוזק אורו וזהרותו אם ימצא איש לקחו לבו ואמץ לבבו להתחזק נגדו כדי להסתכל בו הנה תכהין עינו מראות ויפסיד אורו והדרו".

[2] עוד כתב שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה עתיד לתת את הדין. והוסיף שגם המהר"י מינץ לא הקל בזה אלא לנערים דלאו בני דיעה ניהו, ואפילו לנערים לא התיר להתחפש וכוונתו הייתה רק להודיע שכן מנהג העולם ויש להעלים עין מהם כדי לא להעציבם ביום משתה ושמחה. וראה בספר סנסן ליאיר (שו"ת סי' יב) שפקפק במנהג התחפושות ואף שכתב סימוכים למנהג זה, סיים שם דהיותר נכון שבמקום שיבזבזו כספים רבים לתחפושות טוב שיתנו 'זכר למחצית השקל' כדבעי שכך יתמכו במוסדות של תורה כמו שהיה בזמן בית המקדש ולא יסתפקו בחצי שקל.

[3] נזכיר קצת מהטעמים שנתנו לזה המנהג:

  • זכר למה שהתהפך הגלגל לטובה ויצא מרדכי בלבוש מלכות. (אליה רבה תרצו)
  • זכר למה שאמרו חז"ל (מגילה יב.) שזכו ישראל לנס על אף שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנאצר ונתחייבו כליה, כי הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים ולכן מתחפשים ומשתנים במלבושים שונים ומשונים ולא נודע הפנים של מי הם. (יפה ללב ח"ב סי' תרצו)
  • היות ואחת המצוות החשובות בפורים היא לתת מתנות לאביונים וכדי שפושטי היד לא יתביישו נהגו להתחפש כדי שלא יזהו פניהם (מנהג ישראל תורה סימן תרצו).
  • ע"י שמתחפשים בבגדי גוים לא יבחינו בין ארור המן לברוך מרדכי וכך יקיימו מצוות 'לבסומי' לדעת האוסרים שכרות בפורים.
  • זכר לזה שחלק מהאנשים המוזכרים במגילה התחפשו כגון אליהו הנביא שהתחפש לחרבונא והמלאכים שהתחפשו לאנשים והחלו לקצוף אילנות של אחשוורוש. (סנסן ליאיר סי' יב)
  • על שם מה שדרשו חז"ל אסתר מן התורה מניין שנאמר אנכי אסתר אסתיר [רמז להסתרת הפנים]. (שם)

[4] כיוצ"ב כתב בספר חוט שני (הל' שבת חלק ד' עמוד רע"ט) שאף שהרמ"א כתב שאין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא, והוסיף שכן המנהג להקל. מ"מ כתב בשער הציון (ס"ק נ"ג) דבאמת בדור שלנו שהדור פרוץ היה ראוי לאסור לאיש ללבוש בגדי אשה ולאשה ללבוש בגדי איש.

[5] וראה מה שכתב המאירי (מגילה ז:) וז"ל 'לא נצטווינו על הוללות של שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הניסים שעשה לנו' עכ"ל וז"ל הגאון חיד"א (לב דוד פ"כט) שבמקום גילה שם תהיה רעדה לעשות מצוות היום באימה רבה ושמחת עולם שמחה של מצוה ולא תהיה עדת ה' אל גיל כעמים וכו' ויש אשר טמנו חפש מחופ'ש התחפש ובא בצלמי הפרצופים ילבש גבר שמלת אשה אוי לנו איך זרע ישראל בני אברהם יצחק ויעקב ונשמת שדי בקרבם, ובלכת ילכו בחוקות הגויים ונותנים כוח ליצרם הרע ופרקו עול תורה ומצוות ביום הקדוש הזה עכ"ל.

[6] כ"כ בחזו"ע (פורים עמ' רא) והוא מדין חינוך, והביאו בספר סנסן ליאיר, והוסיף עוד שבשנים האחרונות נגרם ממנהג זה מכשולות רבים בבני ברק ורבני העיר עמדו וביטלו מנהג זה, ובשם ספר קדושת הפורים כתב שפעם בא אדם עם בתו הקטנה לחזון איש בפורים בעודה מחופשת לילד עם מכנסיים, והעיר לו החזו"א בתמיה וכי זה חינוך? וכן הביאו מעשה זה בספר דינים והנהגות (פכ"ב אות י) ושם כתבו שאותה ילדה הייתה בגיל 4-5 שנים, ונמצא שלדבריו יש להקפיד בזה אפילו בילדים קטנים ביותר. ובשם הגרי"ש אלישיב יש שכתבו (אשרי האיש ח"ג פמ"ח) שיש להקל במנהג זה עד גיל חינוך, ויש שכתבו בשמו (יבקשו מפיהו ח"ב הלכות פורים עמוד תס"ב) שיש להקל עד גיל מצוות, ויתכן שהיה הבדל בין השואלים. ומ"מ ע"פ המבואר לעיל נראה שהנכון להחמיר בזה גם אצל ילדים קטנים ביותר, כדי שלא לגרום פרצה אצל הגדולים, שאינם יודעים להבדיל בדבר זה.

[7] ובספר יבקשו מפיהו (עמ' תס"ד) הביא ששאלו את הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם מותר לגבר ללבוש פאה נכרית בפורים והרב זצ"ל ולא היה מרוצה מכך כלל, אך ענה שכיון שזה רק בגד אחד אי אפשר למחות בם.

 

הרב אליהו פדידה מו"צ ומשיב הלכה רב בית הכנסת "אוהל אברהם" גבעת זאב.
הרב נותן מענה בבית ההוראה בימי שלישי בין השעות 13:00-15:00 וביום שישי בין השעות 9:00-12:00

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *