אם ענה "ברוך הוא וברוך שמו" בהבדלה מה הדין

הרב יעקוב

עמר שליט"א

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

שאלה: מי שענה בטעות "ברוך הוא וברוך שמו" בסוף ברכת ההבדלה, האם יצא ידי חובת הבדלה, או שמא לא יצא וצריך לחזור ולהבדיל שנית?

ביאורים ומקורות:

משה רבינו עליו השלום אמר לעם ישראל (דברים לב, ג): "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו", כלומר, כשאזכיר את שם ה' הגדול, אתם תתנו גודל ותשבחו את שמו. ועוד נאמר בפסוק (משלי י, ז): "זכר צדיק לברכה" כלומר כשנזכר שמו של צדיק, מיד יש לברכו, ואם כך כלפי אדם צדיק שהוא בשר ודם, כל שכן כלפי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולכן על כל ברכה וברכה שאדם שומע מפי החזן, וכן הדין בכל מקום שישמע ברכה מפי אדם אחר, צריך לומר "ברוך הוא וברוך שמו" [תשובת הרא"ש (כלל ד סי' יט) בשם אביו ששמע מאביו שהיה נוהג לומר ברוך הוא וברוך שמו על ברכות. ע"ש. והובא בטור א"ח (סי' קכד ס"ה). וכ"כ מרן בש"ע (שם סעיף ה) שעל כל ברכה שאדם שומע בכל מקום, אומר ברוך הוא וברוך שמו. וכ"כ הלבוש (שם), פר"ח (שם), ושאר אחרונים].

ואולם כל זה הוא דווקא בסתם ברכות שאין העונה צריך לצאת בהן ידי חובתו. אבל כששומע ברכה שצריך לצאת בה, כמו ברכות הקידוש והבדלה וברכות תקיעת שופר ומקרא מגילה וכיוצא בזה, אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו" כלל. והטעם בזה הוא מפני שדין השומע ברכה מחבירו ומתכוין לצאת ידי חובה, כדין המברך עצמו. וכשם שהמברך אינו רשאי להוסיף ולומר "ברוך הוא וברוך שמו" באמצע הברכה, כן גם השומע ומתכוון לצאת, חייב להקשיב היטב מתחילת הברכה ועד סופה ללא כל הפסקה, חוץ מעניית "אמן" בלבד, שהיא מכלל הברכה ולא יותר [שו"ת דבר שמואל אבוהב (סימן רצה), דגול מרבבה (סימן קכד ע"ד המג"א ס"ק ט), הגר"ז (שם סעיף ב), משנ"ב (שם ס"ק כא), ערוה"ש (שם ס"י), חזו"ע פסח (דיני קדש עמ' יט והלאה)].

ויש טעם נוסף להימנע מאמירת "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות שיוצא בהם ידי חובה מלבד הטעם הנזכר, והוא שבדרך כלל המציאות היא שבעוד שהשומע אומר "ברוך הוא וברוך שמו", המברך ממשיך בברכתו, והמילים "אלהינו מלך העולם" נשמטות מאוזן השומע, ומילים אלו מעכבות הברכה אף בדיעבד, והרי חייב הוא לשמוע הברכה מתחלתה ועד סופה, ובהעדר שמיעת תיבות אלו לא יצא י"ח. [כמבואר בש"ע (סימן ריד), ובחזו"ע ברכות (עמ' שו-שז). וטעם זה כתבו הגאון ר' דוד פארדו בספרו שושנים לדוד. וכתב הגאון מהר"י עייאש במטה יהודה (סימן קכד סק"ב), שזהו טעם כעיקר, ושזה לבד מספיק לביטול המנהג של העונים ב"ה וב"ש והובאו ביבי"א (ח"ח חאו"ח סי' כב אות ח)].

ואמנם מי שרואה אדם שעונה "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכה שצריך לצאת בה ידי חובה, אין למחות בו בחזקה שהרי ישנם פוסקים הסוברים שכך צריך לעשות לכתחילה [מעשה רוקח (פי"א מהל' ברכות הי"א), שו"ת שמ"ש ומגן (ח"ב סי' לד-לז)].  אלא שיש להזהיר בדרכי נועם בדרשות ובשיעורי תורה שאין לענות "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות שיוצאים בהן ידי חובה, כי שב ואל תעשה עדיף. ומכל מקום למעשה בדיעבד, מי שענה "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכה שמכוון לצאת בה ידי חובה, ולא נשמטו מאוזנו המילים "אלוקינו מלך העולם", יצא ידי חובתו. לפיכך בנידוננו אינו צריך לחזור ולהבדיל [שו"ת יבי"א (ח"ח חאו"ח סימן כב אות ח), חזו"ע פסח (דיני קדש עמ' יט-כג)].

למסקנה: לכתחילה אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכות שמכוון לצאת בהן ידי חובה, כגון קידוש, הבדלה, שופר וכדומה. אולם בדיעבד, מי שענה "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכה שמכוון לצאת בה ידי חובה, ולא נשמטו מאוזנו המילים "אלוקינו מלך העולם", יצא ידי חובתו. ולכן אינו צריך לחזור ולהבדיל.

 

הרב יעקוב עמר שליט"א הוא מו"צ ומשיב הלכה בבית ההוראה "שערי הלכה ומשפט". הרב נותן מענה בכל יום בין השעות 22:00 ועד 00:00.