מובא בגמ’ ברכות (ח ע”א) אמר ר’ אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפי’ עטרות ודיבון. שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. רב ביבי סבר לאקדומינהו. א”ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר ע”כ.

הטעם שקוראים ב’ מקרא ואחד תרגום

כ’ בס’ החינוך דמצוות קיראת ב’ מרא ואחד תרגום הוא חלק מתלמוד תורה שחייב בו האדם. וב’ תקנות תיקנו, שישלימו כל הציבור את הפרשיות בבית הכנסת וכ”א ישלים פרשיות התורה בביתו שנים מקרא ואחד תרשום. ואף ששומע התורה מהש”ץ חייב. כ”פ הרמב”ם (פ”יג ה”כה) והש”ע (סימן רפה). והם שמשלים הפרשיות ב’ מקרא ואחד תרגום כ’ החינוך הוא כדי שהקורא ישכיל כאשר יקרא את הדברים בביתו.
אומנם תרומה”ד (סימן כג) ביאר בדברי הר”ח שאין מצוות קריאת ב’ מקרא ואחד תרגום חלק ממצות תלמוד תורה אלא תקנת חכמים שיהיה האחד רגיל בפרשיות שאותם קוראים הציבור.

נפ”מ בין הפירושים דע”פ דעת החינוך אינו צריך להשלים הפרשיות שקוראים ביו”ט דיצא יד”ח במה שקרא כבר פעם אחד בפרשיות השבוע או יקרא בעתיד. אומנם לבעל תרומה”ד חייב אדם יהיה לקרוא גם הפרשיות הנקראים ביו”ט. והכריע בש”ע (סימן רפה ס”ז) דא”צ לקרוא פרשיות של יו”ט.

הטעם שקוראים ב’ מקרא ואחד תרגום

כ’ בשו”ת הראב”ן (סימן פח) דתיקנו כן לקרוא ב’ מקרא ואחד תרגום דומיא דקריאת התורה דקוראים ב’ שהם העולה והקורא ואחד מתרגם. ויוצא דכדוגמת ס”ת כן צריך לקרוא לכתחילה קודם ב’ מקרא ואחר כך אח’ תרגום ולא יהפוך בשום עניין. וכן שיקרא את התרגום מיד לאחר שקרא את הפסוק ב’ פעמים. וכ”פ בס’ דברי חמודות (ס”ק מא) וכן משמע מהמג”א (ס”ק א).

והנה עוד ע”פ הראב”ן י”ל דמה דתקנו כן דומיא דקריאת התורה י”ל נמי שטוב ונכון לקרוא כל השמו”ת בפע”א ללא הפסקה כמו קיראת התורה ממש. כ”פ המשנ”ב (ס”ק ב) ומאחר וקיימ”ל כהחינוך דשמו”ת הוי כת”ת הפוסק באמצע עונשו חמור כדאיתא בחז”ל דהפוסק מדברי תורה מאכילין אותו גחלי רתמים וכו’. ועיי’.

וכל זה דלא כדברי השל”ה שכ’ דיקרא ב’ פעמים הפרשה (פי’ פתוחות וסתומות) ואחר כך פ”א תרגום. וכ”כ בס’ מעשה רב שכך היה נוהג הגר”א. ופסק המשנ”ב (ס”ק ב) דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

ועיי’ במג”א (ס”ק ח) די”א דאם שמע פע”א מהש”ץ וקרא פע”א מקרא פע”א תרגום יצא. מ”מ לא יעשה כן לכתחילה. ועוד דיש מחמירים כן אפי’ לעניין דיעבד. עו”ש פרישה ושכנה”ג.

מאריכים לו ימיו ושנותיו

כ’ בעל המעדני יו”ט (סימן ח אות ה) שפי’ מאריכין לו ימיו היינו שימיו יעברו עליו בטובה. והקשה במגיד תעלומה ד”ה שכל וכו’ דהא קיימ”ל (אבות פ”א מ”ג) דאין משמשין את הרב ע”מ לקבל פרס. ותרץ דמאריכין ומיו ושנותיו פי’ ע”פ מאי דאיתא במג’ (קידושין ל) שצריך אדם להשליש לימודו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ואדם זה שכבר למד מקרא, כאשר מחייבים להוסיף לו ב’ מקרא ואחד תרגום צריך להוסיף הוא בלימוד המשנה והתלמוד לכן הובטח לו שלא יחשוש שמא לא יהיה בידו להשלים תלמודו מפני שיאריכו לו ימיו ושנותיו.

מה נקרא תרגום

בסתמא התרגום המדובר הוא תרגום אונקלוס. ומשום מעלתו דניתן בסיני תיקנו שיקרא בו. ב”י ע”פ הגמ’ במגילה (ג ע”א). (והתרגום גם מפרש מילה במילה ואף יותר מזה להבנת הענין).

הקורא ב’ מקרא ואח’ פי’ רש”י ודאי יצא יד”ח שפי’ רש”י מסביר העניין ע”פ מדרשי חז”ל ודאי דזהו הבנת העניין. ובאופן שאין בידו תרגום או אינו יודע לקרוא תרגום וקורא ע”י פרוש רש”י פסוקים שאין בהם פי’ רש”י יקרא ג’ פעמים מקרא. משנ”ב (ס”ק ה).

אחד שאינו מבין אפי’ פי’ רש”י בדיעבד יכול לקרוא בספרי המפרשים את הפרשה בדיוק ע”פ הפסוקים כגון מקרא כפשוטו וכדו’. עיי’ משנ”ב (ס”ק ה) גבי ספר צאנה וראנה עיי’ שם. מ”מ פסק הש”ע (ס”ב) שיראה שמיים יקרא ב’ מקרא ואח’ תרגום ואח’ פי’ רש”י.

מי שאין בידו כ”א מקרא כ’ המג”א (ס”ק ג) בשם ס’ סדר היום דיקרא ב’ פעמים מקרא ואח”כ שיזדמן לו תרגום ישלים.

זמן קיראת שתים מקרא ואחד תרגום

כ’ הטור סימן (רפה ס”ג) דמיום ראשון והילך חשוב קריאה עם הציבור כיון שמתחילין הפרשה ביום שבת במנחה. וכ”כ התוס’ (ברכות ח) והרא”ש.

ויש בזה כמה דרגות:
בס’ מעשה רב מוכח דהיה נוהג אחר התפילה לקרוא מקצת הפרשה ומשלים בע”ש. וכ”כ בספר מטה יהודה.

במג”א (ס”ק ה) כ’ בשם השל”ה דמצוה להשלים כל סדר שמו”ת בע”ש. וכן משמע בשע”ת. מ”מ כ’ דיעשה כן קודם חצות לכתחילה.

מי שלא הצליח יקרא אפי’ בשבת ולכתחילה יקום קודם התפילה וישלים. משנ”ב (ס”ק ט).

ובב”י משמע דיתחיל בע”ש ויסיים בשבת. עיי’ מג”א (ס”ק ו).

השלמת הקיראה ב’ מקרא ואחד תרגום

לכתחילה ישלים למצווה מן המובחר קודם אכילת הסעודה בשבת בבוקר כאמור. ש”ע (סימן רפה ס”ד). מ”מ א”צ לאחר הסעודה עד אחר חצות.

ואם לא השלים עד אכילה ישלים אחר אכילה עד זמן מנחה.

ואם לא השלים עד זמן מנחה ישלים עד יום ד’ בשבת משום דג’ ימים ראשונים עוד שייכים לשבוע הקודם הגהות (פ”יג מהלכ’ תפילה) וטעמא כדאמירנן גבי הבדלה. וכ”כ המרדכי (הלכו’ מזוזה סימן תתקסח). וכ”פ הש”ע.

ואם לא השלים אז ישלים עד זמן שמיני עצרת דבזמן זה מסיימים התורה. כ”כ רבנו שמחה. והביאו הב”י וכ”פ הש”ע.

באילו זמנים עוד יכול אדם לקרוא שתים מקרא ואחד תרגום

פסק הש”ע ע”פ המרדכי והאו”ז שראה כן מדברי ר”י החסיד שהיו קוראים שמו”ת בשעת קריאת התורה. והטעם משום דברואתו עניין עסוק. אומנם דעת שבולי הלקט והר”מ דדווקא בין גברא לגברא שרי. וכן פסק המשנ”ב (ס”ק יד). וא”ר כ’ דאו מצווה מן המובחר כדעת הש”ע כאן. מ”מ בעל המאמר מרדכי חולק ע”ז עיי’ שם שפסק כהמשנ”ב.

מי הם החייבים בשמו”ת

כל בית ישראל חייבים בשמו”ת. אפי’ הוא ת”ח שתורתו אומנותו חייב. חזו”ע (שבת ח”א עמ’ ש).
ועיי’ בס’ פתח הדביר (ס”ק ב) שכ’ דאף העמלים לפרנסתם מחוייבים בשמו”ת. ספר חסידים. וטעמא משום דשמו”ת היא תקנת חכמים גמורה. מ”מ דבר אחר שהוא רק משום סרך מצווה אע”פ שכחמים תקנוהו רשאי למנוע מעצמו לעשותו.

קטנים שהגיעו לגיל חינוך חייב האב ללמדם שמו”ת משום דקיימ”ל כדברי החינוך דשמו”ת הוא מדין ת”ת. לכן כבר בגיל חינוך ילמד את הבנים. חזו”ע (שבת ח”א עמ’ שה).

נשים פטורות מקריאת שמו”ת משום דנשים פטורות מת”ת. מ”מ אם אשה רוצה בכך ללמוד שמו”ת תע”ב. חזו”ע שבת ח”א עמ’ שכח). מ”מ תאמר שעושה כן בלי נדר.

אבל פטור מקריאת שמו”ת. רב פעמים (חיו”ד סימן נב) וכ”כ בשעורי ברכה (יו”ד סימן ת ס”ק ב). וטעמא משום דהוא פטור מת”ת. אומנם עיי’ בכה”ח (אות כז) וכן בשו”ת שואל ונשאל (ח”ג סימן רכא) ובשו”ת יביע”א (ח”ד יו”ד סימן לא) ובחזו”ע (שבת ח”א עמ’ שטז) שכ’ דהאבל מותר בשמו”ת משום דהוי כקורא את שמע. מ”מ יקרא שמו”ת בשבת וכש”כ אם חל השביעי שלו בשבת. ואם אינו יכול יקרא אפי’ בשישי כדרכו. מהריק”ש (יו”ד סימן ת).

לא יקרא הפסוק המאוחר והמוקדם

אם טעה ודילג פסוק אחד והמשיך לקרוא כמה פסוקים ונזכר כ’ כה”ח (אות טו) שצריך לחזור לפסוק שדילג ואחר כך ימשיך שוב אפי’ את הפסוקים שכבר קרא כדי שיהיה כסדר. ועיי’ בחזו”ע (שבת ח”א עמ’ שב) שכ’ דמאחר ויש שסוברים דאם הקדים פסוק לחברו יצא שפ”ד לסמוך עליהם. מ”מ מאחר ויש את סברת ר’ דוד ערמא’ (פ”יג מהלכ’ תפילה) שכ’ דהקוררא למפרע לא יצא צריך לחוש לדבריו לכתחילה.

קריאת פרשיות התורה למפרע

הבא להשלים במהלך השבוע פרשה שהפסיד וכבר נמצא בזמן פרשה אחרת יקרא את הפרשיות כסדרן בתורה. בתחילה פרשה שהחסיר ואחר כך פרשה של חובת היום. חזו”ע (שבת ח”א חמ’ שיד). ועיי’ בשו”ת מקור נאמן (סימן שפ) שככ’ שמי שלא קרא שמו”ת שבתות הרבה יקרא כל הסדרות שיוכל לקרוא ואם ירצה ישלים בכל פרשה עוד סדרה מהחסרות לו עד שישלים את כולם.

חל יו”ט בשבת

אם חל יו”ט בשבת שקוראים בו פרשת המועדות רשאי לקרוא שמו”ת של פרשה הבאה אף קודם השבת שחל בה היו”ט ויצא יד”ח מאחר וכבר בשבת הקודמת במנחה החלו לקרוא את הפרשה של אותה שבת. הליכות שבת (ח”ב עמ’ תיא).

הרב דוד בן חי מנהל בית ההוראה “שערי הלכה ומשפט”.