הנחת דבר מוקצה על חפץ חבירו
שאלה: אחד המתפללים הניח לפני שבת חפץ מוקצה על אחד השולחנות בבית הכנסת, האם מותר לטלטל בשבת את השולחן.
תשובה: חפץ מוקצה שהונח על חפץ היתר לפני שבת, הרי הוא אוסר את חפץ ההיתר בטלטול, ומעתה דין החפץ כדין המוקצה שעליו. חפץ זה שעל גביו מונח מוקצה נקרא בסיס לדבר האסור, כמבואר בשו”ע (סי’ ש”ט סעי’ ד’). וברמ”א (שם) כתב, שאם אדם הניח דבר מוקצה על חפץ של חבירו, אין הוא נעשה בסיס לדבר האסור, משום שאין אדם יכול לאסור חפץ של חבירו בטלטול שלא מדעת חבירו.
בספר חוט שני (שבת ח”ג עמ’ קנ”ו) כתב, שסטנדר שנמצא במקום ציבורי, כגון בית כנסת או ישיבה, אע”פ שיש לאדם רשות להשתמש בו, מ”מ אין בכוחו לעשותו בסיס, כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וכן פסק הגר”ש וואזנר (קובץ מבית לוי ח”ח עמ’ כ”ב), שבחור ישיבה שהניח דבר מוקצה על סטנדר שאינו מיוחד לאף אחד מן התלמידים, אינו נעשה בסיס. אבל אם הניח על מטתו שבחדרו דבר מוקצה הרי היא נעשית בסיס כיון שהיא מושאלת לו, משא”כ הסטנדר.
וכבר כתב כן בשו”ת מהרש”ג (ח”ב סי’ ל”ט אות א’), שאם אחד המתפללים הניח בערב שבת נר דולק על אחד הספסלים, לא נעשה הספסל בסיס לדבר האסור, כיון שלא נעשה בסיס ע”י הבעלים. ועוד מצדד שם, שאפילו הגבאי הממונה על עניני ביהכנ”ס אינו יכול לעשות את הספסל בסיס לדבר האסור, משום שאין ביהכ”נ והחפצים שבביהכנ”ס שלו, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
הגר”י זילברשטיין (חשוקי חמד שבת מ”ו ע”א) פסק, שאחות בבית חולים שתפקידה להחליף סדינים, ובשבת מצאה ארנק כסף על הסדין, מותר לה להוציא את הסדין, ואין הסדין נהיה בסיס לדבר האסור, משום שבית החולים הוא ממשלתי ושייך לציבור כולו, ואין בכח אחד החולים לאסור את הסדין. [לכאורה דבריו הם שלא כדברי הגר”ש וואזנר, שהבאנו לעיל, שפסק שבחור ישיבה יכול לאסור את המטה המושאלת לו].
אמנם עדיין מסופקני אם אחד המתפללים בביהכנ”ס הניח דבר מוקצה על הסטנדר במקום המיוחד שלו, ששילם עבורו, כפי המקובל היום שמשלמים דמי חבר ובתמורה מקבל המתפלל מקום מיוחד ששמו מופיע עליו, ומקובל שאף רשאי הוא להקים אדם שהתיישב במקומו, האם באופן זה הוא נקרא בעלים על המקום שיש בכוחו לעשותו בסיס לדבר האסור.
