ב”ה
לכב’ הרב השואל….
שאלה ראשונה.
אדם שקיבל כספי ירושה וחלק מכספים אלו נתן לבנו לצורך רכישת דירה האם האב צריך להפריש מעשר כספים גם מכספים אלו.
הנה מרן בשלחן ערוך (סימן רמט סעיף א’): ושיעור נתינת צדקה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו למצוה מן המובחר, ואחד מעשרה היא מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה. וחומש זה שאמרנו, שנה ראשונה מן הקרן, מכאן ואילך חומש ממה שמרויח בכל שנה. ולעולם לא ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל לשנה, וכל הנותן פחות מזה לא קיים מצות צדקה. ומקור דבריו ברמב”ם (פרק ז’ מהלכות מתנות עניים הלכה ה’).
ומרן הראש”ל הגר”י שליט”א בספרו ילקוט יוסף (דיני חינוך קטן הערות מהלכות צדקה אות ב) הביא דברי הב”ח (סוף סימן שלא) שכתב, שמעשר כספים אינו לא מן התורה ולא מדרבנן. וכן כתב בשו”ת פני יהושע (סימן ב’). ותמה עליו חתנו הט”ז שהרי בשלחן ערוך מבואר שהוא חיוב גמור. אולם השבות יעקב חלק ב’ (סימן פה) כתב דאפשר שלא חש הב”ח לספרי, הואיל ודברי הספרי לא הובאו בש”ס שלנו. וכן משמעות גדולי הפוסקים הראשונים שהשמיטו דין מעשר כספים לעניים בזמן הזה, ומשמע שאין שום חיוב מדינא אפילו מדרבנן לתת מעשר כספים, וגם הרמב”ם ומרן השלחן ערוך שהזכירו מעשר כספים, סיימו שעל כל פנים לא ימנע אדם מלתת שלישית השקל לשנה, משמע שאין המעשר חובה מן הדין. ומעשר כספים לא יהיה חמור ממעשר פירות. וכן כתב בחות יאיר (סי’ רכד). וראה עוד מה שהאריך בזה מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בשו”ת יחוה דעת ח”ג (סי’ עו), ושם העלה דלדידן אין מעשר כספים אלא מתורת מנהג.
ולכן הנוהג להפריש מעות מעשר ממשכורתו, ומכל רווחיו, רשאי לנכות מדמי המעשר דמי פרנסת וכלכלת בניו ובנותיו הגדולים היתרים על גיל שש שנים, אפילו אם הם סמוכים על שלחנו. וכן רשאי לסייע ממעות מעשר בהוצאות נישואי בניו ובנותיו, כגון לצורך דירה ורהיטים וכיוצא, כדי שיוכלו לבנות את ביתם. וכל שכן כשבניו ממשיכים לעסוק בתורה בכולל.
ולכן העולה בנדון שלפנינו, האב פטור ממעשר ממה שנתן לבנו לצורך רכישת דירה.
שאלה שנייה.
לגבי הבן שקביל מאביו כספים לצורך רכישת הדירה האם צריך לתת מעשר ממעות אלו, הנה ראיתי לגרח”ק בספרו דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ז (ציון ההלכה סז), שכת’ בשם החזו”א שהנותן מעות לחבירו אפי’ לקנות דבר מסוים אינו מקפיד כ”כ אם המקבל יוריד קצת למעשר, ולכן חייב המקבל לעשר.
ואם ע”י זה שייתן המעשר לא יספיק לו לקנות הדבר שנתן עבורו וא”א לו ליתן מעות אחרים ירשום עליו המעשר לחוב וכשיוכל יפרע, וכן הורה החזו”א לחתן אחד שנתנו לו הוריו מעות לקנות דירה ואם יוריד המעשר לא יספיק לדירה שירשום עליו המעשר לחוב ובמשך הזמן יפרענו.
אבל אם אביו או חמיו לא הקנה לו את הכסף אלא הוא קונה לו את הדירה אפי’ שלח את הבן שיקנה כיון שעדיין אין הכסף שלו א”צ הבן לתת מעשר. ע”כ.
לפ”ז נלענ”ד נראה כיון שכל רצונו של האב שבנו יקנה בכספים אלו דירה ולא הקנה לו לגמרי את הכסף אלא רק למטרה זו שיקנה בהם דירה, א”צ להפריש מהם מעשר, ובפרט אם הבן אברך תלמיד חכם שהוצאה זו גדולה וכל החיוב במעשר כספים לספרדים הוא רק מכח מנהג, אין הבן צריך לעשר מכל הסכום שקיבל, אלא טוב שיתן סכום קטן לצדקה.
