שימוש בכלים שנבלע בהם איסור האם מותר להשתמש בהם בצונן

עושה מלחמות ה’ אשר ילחמו עמים זה בזה, ונמצאו יהודי התפוצות משרתים בצבאות המדינה בה הם דרים. ויוצאים כתף אל כתף עם חיילים שאינם יהודים לאותם מלחמות. ודא עקא שבעקבות המלחמה באוקרינה, נשאלנו אודות חייל יהודי המשרת בצבא אוקרינה ונמצא בשטח, האם מותר לו להשתמש בכלי הגויים שנבלע בהם איסור כדי לאחסן בהם את מאכליו הכשרים וכל השימוש שלו בכלים אלו הם בצונן.

(א) הנה איתא בתורת חטאת (כלל יז דין ב) דכלים של עכו”ם שהודחו יפה מותר ליתן בהן תבלין או בצל או שאר דברים חריפים שאינו מוציא דבר קשה יבש ביבש ע”כ. והוא ע”פ מה שכ’ הא”ח (הלכ’ מאכלות אסורות סימן סא). וכ’ לחלוק ע”ד האיסור והיתר (הארוך כלל ג דין ו) שכ’ דלכתחילה יש ליזהר בזה דילמא הוה שומן בקערה עיי’ שם. ודחה זאת בת”ח דלהא לא חיישינן עיי’ שם. נמצא דאפילו דבר שאין דרך להדיחו מותר להשתמש בכלי שנבלע בו איסור ולשים בו דבר היתר שהוא צונן. מ”מ סיים דלכתחילה יש להיזהר בזה עיי’ שם.

ועוד חזר ושנה (שם דין ד) ע”פ מה שכ’ הטור (יו”ד סימן צא) בשם בעל העיטור דכל מידי דבעי הדחה כגון בשר צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחילה דילמא אכיל בלא הדחה ודווקא בשר מבושל דלאו אורחי’ בהדחה אבל מידי דאורחיה בהדחה כגון בשר חי וכיוצא בו שרי לכתחילה ע”כ. ומן דין נפקא דגבי תבלין דאין דרך להדיחו אסור יהיה לכתחילה להניחו בכלי שנבלע בו איסור. וכ’ הת”ח לחלק גבי כלי איסור שמשתמשין בו בחמין הוא דאסור להשתמש בו היתר צונן אומנם אם נשתמשו בו איסור צונן מותר להשתמש בו היתר צונן לכתחילה ולשומן לא חיישינן כאמור לעיל.

א”נ יש לחלק דאפילו כלי שהשתמשו בו בחמין אסור אך אם רחץ את הכלי תחילה היטב ודאי שרי להניח שם צונן. וסיים דבכל ענין לכתחילה יש להחמיר בזה אלא אם כן מתארח בבית העכו”ם דאין להחמיר בשעת הדחק כדיעבד דמי עיי’ שם. וכ”כ הט”ז (ס”ק ב) עיי’ שם.

ועיי’ בדרכ”מ שכ’ דעיקר התירוץ הוא דבכלי שבלע איסור בחמין אסור להשתמש בו אפי’ בהיתר צונן. ולכך כלים שבלעו איסור בחמין ס”ל לרמ”א דאין להשתמש בהם אפי’ בצונן שהוא היתר גמור. אך אם הכלי הנ”ל השתמשו בו באיסור צונן והודח יפה מותר להשתמש בו לאחסון המאכלים הצוננים בתוכם.

(ב)אומנם עיי’ לש”ך (יו”ד סימן צא ס”ק ג) דמראה מקום הוא לנידון דינן דהביא דבריו וכ’ לחלוק על מסכנת הדרכ”מ ותרוצו והוכיח במישור להיפוך. וכמו שפסק הטור (יו”ד סימן קכא) וז”ל כלים שנשתמש בהן בחמין כגון קדרות ויורות שמשתמשין בהן בחמין מגעילן ומטבילן והן מותרין וכו’ וכ’ הרשב”א דווקא מגעילן ואח”כ מטבילן אבל אם הטבילן תחילה הוי כטובל ושרץ בידו. אבל ר”י כתב שיכול להטבילן תחילה ואם לא ירצה להשתמש בו אלא צונן יכול להטבילו ולהשתמש בצונן וכשירצה להשתמש בו בחמין יגעילו ויספיק לו טבילה שהטבילה כבר עכ”ל. וכ’ הב”י דהרא”ש הכריע כדברי ר”י. וכן כ’ הר”ן (פ’ השוכר דף שפג ע”ב) דאם לא הגעילן והטבילן מהני בדיעבד. ומשמע דאפילו השתמשו בכלים אלו בחמין ובלעו איסור שפ”ד להשתמש בהם בצונן היתר לר”י אף לכתחילה ולר”ן בדיעבד. וכן האריך בזה הש”ך שם והכריע להלכה דמותר לכתחילה. וכ”כ הטור (סימן צד ס”ג) וז”ל קדרה שנתבשל בה בשר בחלב מותר לתת בה פירות או צונן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור. ובלבד שידיח הכלי תחילה. פרישה (ס”ק ה). וע”פ האמור ודאי דיש להקל בכה”ג דאפילו השתמשו בכלים הללו באיסור ובחמין כל שמשתמש בהם בצונן. וכ”כ בזבח”צ (סימן צא ס”ק יב) דהעיקר הוא דכלי מתכות אפילו אם נשתמשו בו איסור בחמין מותר להשתמש בו היתר בצונן עיי’ שם. וכן הוא בכה”ח (סימן צא אות יד) עיי’ שם.

(ג) טבל עלה ונסתפג בעל המנ”י (כלל יז סעיף יא) דתבר לגזיזי’ דהת”ח שכ’ להחמיר בכל עניין והעלה דלאו דווקא הוא דאף הרב יודה שאם משתמש בצונן שדרכו להדיחו קודם אכילה או שנתקנח הכלי היטב ג”כ מותר שהרי משתמש בצונן עיי’ שם. אך זהו לא כמשמעות הרמ”א שכ’ (יו”ד סימן צא ס”ב) וז”ל ודווקא דבר שיש בו לחלוחית קצת אבל דבר יבש ממש אם לא בלע הכלי רק בצונן מותר להניח בו דבר יבש בלא הדחה כלל עכ”ל. משמע דס”ל דדוקא אם בלע הכלי בצונן בלבד ולא בחמין. וכ’ לתרץ דכוונת הרב על השני חילוקים שמחלק בת”ח הנ”ל, על אלו כתב דיש להחמיר בכל ענין לכתחלה משא”כ במידי דדרכו בהדחה או בדבר יבש לגמרי מותר אפי’ לכתחלה עיי’ שם.

(ד) וע”פ מה שכ’ המנ”י משמע דדווקא דבר יבש הוא דשרי לפי פסק הרמ”א וע”פ התנאים הנזכרים בדבריו, אומנם עיי’ היטב בש”ך (שם) דהשיג ע”ד הרמ”א אף על דין זה דמה לי יבש מה לי שיש בו לחלוחית הרי כלי שהודח יפה שפ”ד להשתמש בו בצונן. וכ”כ הפר”ח (ס”ק ג) דאין חילוק בין לח ליבש כאשר הוא צונן להשתמש בכלי שבלע איסור ואפי’ בחמין. וכ”כ הב”י (יו”ד סימן צד ס”ג) דאפי’ לח מותר לאכסן בכלים אלו כדמשמע מדברי הטור דכ’ פירות וצונן וכו’ עיי’ שם. וכ”כ הש”ך (שם ס”ק יב) והפר”ח (ס”ק יא).

וכלל הוא בידנו דכל שאינו נהנה מגוף האיסור מותר. ש”ע (שם). ולכן אף אם רוצה החייל לחמם בכלים אלו שבלעו איסור מים לחפיפת הראש או לשטיפת גופו או לעשות בהן שאר דברים שאינם צורך אכילה ושתיה מותר ואפי’ הכלי בן יומו כיון שאינו נהנה מגוף האיסור. וכ”כ בתו”ח (כלל פה ד”ג). ובש”ך (יו”ד סימן פז ס”ק כ) ולא עובר על איסור בישול בשר וחלב במידה וכלי זה בלוע בבשר וחלב עיי’ שם. וכ”פ בט”ז (ס”ק ד). ועיי’ היטב בב”י.

ואודות האמור כאן העירני הר”ג אברהם יוספוב שליט”א רב בית הכנסת “תפארת אליהו” גבע”ז דתני’ ומתני’ ועושה רבות ונצורות כאן בישובנו עבור קהל שומעי לקחו, דאם הכלי שבלע בשר וחלב ירתיח בו היהודי אפילו מים הרי שעובר באיסור בישול בשר וחלב הבלוע בכלי. והאמת שצדק בהערתו ע”פ מה שכ’ בס’ חמודי דניאל (הלכ’ תערובות סימן יב) וז”ל ואסור לבשל בשר בבית ישראל בקדירה של עובד כוכבים שמא יחתה ישראל בגחלים תחתיה ושמא בישל בה העובד כוכבים בשר בחלב או בשר וחלב לבדו ובחיתויו עובר על לא תבשל עכ”ל. והשיבותי דבר על דבריו ע”פ מה שכ’ המחזיק ברכה (יו”ד סימן פז אות טו) דאין בזה איסור דאו’ מאחר ואין דרך בישול בכך. וכ”כ השפ”ד (שם ס”ק יח) והפלתי (ס”ק יג). ואף מה שכ’ הרמ”א (שם) להחמיר בזה ע”פ דבריו של רבנו ברוך הוא חומרא בעלמא כמו שסיים שם בדבריו עיי’ שם. ולכך כאשר אין גופו נהנה מן האיסור מותר דבדרבנן כולי’ האי לא מחמירינן. ועוד במאמר מוסגר יש לדון בזה דהוי בישול לאחר בישול וקיימ”ל דאין בישול לאחר בישול כש”כ בבלוע ואכמ”ל.

(ה) ויש לעשות סייג לתורה ע”פ מה שכ’ הרמ”א (יו”ד סימן קכא ס”ה) והביאו הש”ך (סס”ק ג) דכל האמור הוא דווקא בדרך עראי אבל אם בא להשתמש בכלים אלו שבלעו איסור בחמין דרך קבע אפי’ צונן אסור גזירה שמא ישתמש בהן חמין עיי’ שם. ולכן ע”פ זה יש לחלק דכלי מתכת שדרך לבשל בהם איסור יש ליזהר ולא להשתמש בהם בדרך קבע אלא דרך ארעי וכלים שאין דרך לבשל בהם אלא בלעו בכבישה שפ”ד להשתמש בהם אפי’ באופן תדיר.

ולא נישתוק קמי רבי’ מאחר וכבר כ’ הפר”ח (ס”ק ג) דבכלי מתכת כיון דמסתמא מגעיל אותו להשתמש בו כחפצו, ולא גזרו רבנן להשתמש בו צונן, אז אף אם משתמש בו זמן מרובה בלא הגעלה שפ”ד דלא פלוג רבנן כיון דלא הויא מילתא דשכיחא להשותם זמן מרובה בלא הגעלה, לא גזרינן עיי’ שם. ולכך אם הכלים היחידים לאיחסון שיש לחייל הנזכר הם כלי מתכת שפ”ד להשתמש בהם ולסמוך ע”ד הפר”ח בשעת הדחק שכזו וכדיעבד דמי ובמילי דרבנן שפ”ד בכה”ג להקל. ואין לחלק ולומר דכאן לא יניחנו הגוי הנמצא עימו להגעיל את הכלי ולכך חזר הדין, דמה איכפת לו לגוי אם יגעילו היהודי אי לאו, דאם להשתמש ניתן לו, בכל עניין ניתן, דלאו לאוקמי’ בכילתא שאילתא ודו”ק.

והלכה זו יוצאת בהינומה אם ידוע לחייל היהודי שהכלים שברשות הגוי השתמשו בהם בצונן אסור, יכול לכתחילה להשתמש בהם ולאחסן את מאכליו שלו ללא חשש. אך אם הכלים בלעו איסור בחמין לכתחילה ימנע ככל שניתן מלאחסן שם את מאכליו ולהשתמש בכלים אלו דישראל קדושים הם. ואם אין לו אפשרות אחרת ידיחם יפה וישתמש בהם ויאחסן מאכליו ללא חשש בין מאכלים יבשים ובין אם הם לחים דרוב מנין ובנין ראשונים גם אחרונים התירו את האסור.

ואף אם רוצה להשתמש בכלים אלו שבלעו איסור בחמין כדי לחמם עבורו מים לרחיצת גופו פניו ידיו ורגליו הרי זה מותר דאינו נהנה מגוף האיסור ואף אינו עובר בזה על איסור בישול בשר וחלב.

ואת הלענ”ד כתבתי.

הצב”י דוד בן חי מנהל בית ההוראה “שערי הלכה ומשפט” מו”צ ומשיב הלכה בבית ההוראה “אפיקי מים” לגר”מ פנירי שליט”א.