חיוב הבעל למזונות אשתו ברמת חיים מלפני החתונה

תמונה של הרב ינון קסב
הרב ינון קסב
מורה הוראה

הרב ינון

קסב

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

חיוב הבעל למזונות אשתו ברמת חיים מלפני החתונה

שאלה: כשבאים בני זוג לקבוע את רמת החיים בבית, כל צד מעוניין לחיות ברמת החיים שהיה רגיל בביתו, ולא פעם מתגלעים חילוקי דעות בעניין זה בין בעל לאישה, והאישה רוצה לחיות ברמת החיים הקודמת אך הבעל אומר שאינו מעוניין לחיות כמו משפחתה והשאלה מה בחיובים לפי ההלכה:

תשובה: יש לציין שבשאלה זו לא נדון ברמת החיים של הילדים אלא בחובה של בעל כלפי אשתו.

במקרה ויש לבעל את הכסף להגיע לרמת חיים שהייתה רגילה בהיותה רווקה, הוא חייב לתת לאשתו לחיות במה שהייתה רגילה.

גם במקרה שמשפחת האישה רגילה לחיות ברמה גבוהה הגם שלא מרוויחים את הכסף המתאים את רמת החיים הזו, שלדוגמא הם אינם חוסכים כסף כלל אלא מבזבזים את כל כספם כל חודש, והבעל טוען שאינו רוצה לחיות ברמה זו כי הוא מעוניין לחסוך או שאינו רוצה לחיות ברמה זו כי לדעתו היא אינה תואמת את ההכנסות אע"פ שלא מכניס אותם לחובות בגלל הוצאות אלו, במצב זה הוא חייב לספק רמת חיים זו לאשתו, ובחובה זו הוא חייב ללכת לעבוד בשביל זה, אלא א"כ ידעו הבני זוג שהוא יהיה אברך (לא נאריך בתשובה זו במצב שבו הבעל אברך).

במידה ולמשפחת האישה היה כסף ולכן רמת החיים שלהם הייתה גבוהה, אך הזוג אין לו את הכסף בשביל לחיות ברמה זו, אין הבעל חייב ללוות או להשיג כסף זה אלא יקנה לפי מה שמשתכרים.

תשובה זו היא מה שההלכה מחייבת את הבעל, אך וודאי שאם האישה מסכימה לחיות בצורה אחרת זה אפשרי, וכל דיון כזה בין בני זוג צריך להיעשות בשיתוף ובהידברות, ולא מכוח מה חייבים אחד לשני, כי הבית לא נבנה בכפייה.

 

מקורות:

שו"ע אבן העזר ס' ע' סע' א' ומקור בגמרא כתובות מח ע"ב, שחיוב מזונות לאישה הוא לפי רגילות בני משפחתה, שעולה עמו ואינה יורדת.

אך במידה ואין לבעל כסף, כתב החלקת מחוקק שם סק' א' שאין הבעל חייב לשלם מה שהייתה רגילה שהרי גם בני משפחתה כל מה שרמת החיים שלהם הייתה גבוהה זה מפני שהיה להם כסף אך אם לא היה להם כסף לא היו חיים ברמה זו, ולכן אין לחייב את הבעל בתשלום זה.

ומכאן שאם בני משפחתה היו רגילים לרמת חיים גבוהה, הגם שמשכורתם אינה טועמת רמה זו הבעל חייב לשלם מדין עולה עמו ואינה יורדת.

ויש לדעת שמזונות וכסות שאדם חייב לאשתו, לרמב"ם ולהרבה מהפוסקים (רמב"ם לאוין רסב סמ"ק מצווה רעח, בדעת השו"ע נחלקו האחרונים ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ג' אבן העזר ס' טו) מי שאינו מקיימם עובר בלאו מן התורה שנאמר "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", אך הדין שעולה עמו ואינה יורדת זה מבואר בפוסקים שהוא דין דרבנן, ומה שהגמרא דורשת בעולת בעל זה רק אסמכתא, אך יש לציין שוודאי מי שמקיים את הדין מקיים את המצווה שארה כסותה ועונתה לא יגרע בהידור ונמצא שהוא מקיים מצוות התורה.

ולכן שאנו באים לגשת לשאלה זו, יש לדעת את ההלכה, וגם שהבעל מקיים בזה מצווה מן התורה וח"ו עובר בלאו מתי שאינו מתחשב בצורכי אישתו.